איך חמודה כמוני עדיין לבד?
בחלק קצת אחר של השבוע אני כלואה בקיוביקל עם אורות ניאון ומזגן מקפיא במקום לשכב על החול החם בחלק השקט של קופנגן, ואני מנסה להסביר לכל מי שאני נתקלת בו במסדרון שיש לנו כל כך מעט זמן להיות צעירים ובריאים, וזה לא הגיוני בכלל שיכלאו אותנו תשע שעות ביום במשרד; השיפוצים בבניין ממול ובבניין ליד בסמטה ההולנדית הפעם-שקטה שאני גרה בה יכולים להוציא בן אדם מדעתו, שלא לדבר על הפועלים שמציצים לי בקביעות לתוך הבית כשאני מנסה לשתות קפה בבוקר; ולא, אני לא יכולה לבוא לסרט עכשיו כי אני צריכה לחזור הביתה ולהוציא את הכלבה הניג'סית שלי שהשיער הנושר שלה מכסה את הרצפה למרות שרק אתמול ניקיתי; חוץ מזה, המדריכה לפילטיס שאני אוהבת יצאה לחופשת לידה; ואני לבד, איך איך מישהי חמודה כמוני עוד לבד, שמישהו יסביר לי את זה; ולמה אני צריכה לשבת ביום שבת ולכתוב את המדור הזה במקום לשתות בירה, מה לא עבדתי כל השבוע, לא מגיע לי לנוח קצת? אין לי זמן לחיות, אבל זה בסדר כי בא לי למות באופן כללי.
עוד ב-mako נשים:
- "עצוב לי שאמא שלי לא זכתה לראות אותי רזה"
- הרווקות החילוניות רוצות בן זוג דתי
- בושם לחג: איזה ריח הגברים הכי אוהבים?
מה שאני רוצה להגיד זה שהחיים הם עניין מבלבל בכל הקשור למצבי רוח (שלא לדבר על הורמונים), ולפעמים כשאני יושבת מול מטפל וצריכה להציג את הבעיות שלי, אני מבלבלת גם את עצמי. הלכתי למדריכה הרוחנית והמתקשרת רוני התשואל כדי שתעשה לי קצת סדר, כי סיפרו לי שהיא מוארת וגם יודעת להאיר אחרים.
אז למה אתם אובססיבים?
תחשבו על מישהו שיש לכם איזה אישיו איתו. משהו לא פתור, משהו לא שלם. מישהו שחי בתוככם באי נוחות. עכשיו קחו דף ועט, וחלקו אותו לשני טורים. בטור אחד כתבו מה התכונות שאתם לא אוהבים בו, ובטור השני את התכונות הטובות שלו. מצוין. משסיימתם את זה, עברו תכונה תכונה ובדקו אותה לגבי עצמכם. בעלך וורקהוליק? אז לגבי מה את אובססיבית? אחותך אנטיפתית? למי אתה אנטיפת? ולמה?
העולם מחכה לנו כדי להראות לנו את עצמנו. מי שאנחנו חושבים שהוא רע, צריך להיות רע בשבילנו. והתפקיד שלנו הוא לשחרר אותו מזה. זה התיקון שלנו. כל אחד מבוצר באימג' שיש לו על השני, וכך נפגשים האימג'ים שלנו זה עם זה, ולא אנחנו.
זה אחד הדברים שעשיתי בביתה הצבעוני ומלא החיים והאופי במעוז אביב של רוני, שפיתחה את השיטה "Be and It Will Be" (אהיה אשר אהיה), שהיא מין שיטת ניקיון שבה מנקים בועות אנרגיות, מרגישים רגשות, והכי חשוב – חיים את החיים. אני אדלג על הדיאלוג הארוך שהיה בינינו בנושא מקורות השראה (כוחות עליונים או המוח שלנו?), פיזיקת קוונטים (נושא חביב עלי) וסמים קשים (תובנות הנובעות מהשפעה כימית או ביטול האגו וראיית האמת?), אדלג גם על סיפור החיים יוצא הדופן שלה (היא עזבה קריירה מוצלחת בתעשיית המוזיקה, גדלה בלונדון וגם בזימבבואה, התחתנה והתגרשה פעמיים, וחתמה עכשיו על חוזה עם הוצאת ספרים גדולה בניו יורק), כי הייתי בביתה הצבעוני ומלא החיים והאופי לא פחות משלוש שעות, ונשפכו שם המוני מילים, ולנו יש רק קמצוץ קטן מהמילים האלה, אז אנסה להסביר את העקרונות החשובים לשיטתה.
תנו מקום לרגש
דגש מיוחד מקבלים הרגשות שלנו. אנחנו לא מפחדים מסיטואציות, אומרת לי רוני, אלא מאיך נרגיש בסיטואציה. אם היינו נותנים תשומת לב לרגש, הוא היה הולך. דמיינו את הרגש כילד קטן שצריך פיפי, ומושך לכם ביד. אני לא יכול יותר, הוא צועק. תקשיבו לו. "אבל אם אני אתן לו רגע, אחר כך הוא ירצה עוד רגע. בדיוק כמו ילד שמבקש רק עוד פעם אחת. ועוד אחת ועוד אחת", אני אומרת לרוני. היא עונה שבסוף הוא יפסיק. השיטה שלה, היא אומרת, מאפשרת לך לחיות בתוך החיים בשלווה גם כשמשהו רע קורה. אם באופן אוטומטי נותנים רגע לרגשות האלה, אז מתפנים אחר כך לרגשות אחרים, ולא עסוקים במסכנות שלנו, ויכולים גם להיות בנוכחות מלאה מול האחר, בלי כל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו בראש על הרגשות שלנו.
עניין משמעותי נוסף הוא להיות נאמנים למילה שלנו. כשסיפרתי לה, למשל, על איזה גבר שאני מבולבלת לגבי מה הוא בדיוק רוצה ממני ומפחדת לשאול, ומיד היא צעקה "אף פעם אל תשימי את החיים שלך בהולד. אף פעם!" ("נבר נבר נבר פוט יור לייף און הולד!" כשהיא נסערת היא עוברת לאנגלית במבטא בריטי פנטסטי, וגם הצחוק המתגלגל שלה פנטסטי), ואמרה שזה בדיוק דוגמה ללא להיות נאמנה לעצמי, כי אני כנראה רוצה משהו שהוא לא, והחיים שלי בהולד כי אני מפחדת לשאול שאלה, "ואנחנו חוזרים בדיוק למקום הזה – כי את לא רוצה להרגיש משהו. זאת הסיבה היחידה שאנחנו חוסכים מעצמנו את האמת שלנו".
כלום הוא הכל
השאיפה היא להיות במקום שאין בו אישיו, יש רק חיים שקורים עכשיו, יש רק כלום, וכלום הוא הכל, הכל מתחיל מחדש כל הזמן. בשביל זה אנחנו צריכים לעשות "השלמות" עם אחרים (מין מפגשים שבהם מתנצלים בפני האחר על האימג' שלו שפיתחנו לעצמנו), לאהוב את עצמנו ("לא לאהוב את עצמך זאת סטירת לחי ליקום"), לקבל את עצמנו, על הטוב והרע שבנו, לא להקשיב למיינד שלנו, שרק מנסה להפחיד ולהקשות, ולא לשאול שאלות, כדי לא לספר לעצמנו סיפורים, אלא פשוט לעשות, התשובה כבר תיחשף מעצמה.
יופי, אז עכשיו אני רק צריכה לאזור אומץ ולעשות את כל הדברים שאני הכי מפחדת מהם (לעשות "השלמות" עם אנשים שאני מפחדת מהם פחד מוות כבר שנים, לשאול את השאלות הכי קשות, ולהוציא מהחיים אנשים שאני אוהבת שככל הנראה חוסמים אותי מלהתקדם). שזה בערך כמו לבקש מנרקומן להפסיק מ-מ-חר. אני מספרת את כל זה לחברה על קפה בבוקר, אחת שיש לי אישיוז איתה, והיא עונה לי ב"אני אומרת לך את כל זה כבר מזמן ולא ראיתי מזה שקל". האימג' שלי והאימג' שלה ממשיכים לשתות קפה. זה ייקח קצת זמן.
שורה תחתונה: רגע, אבל איך אפשר להפסיק לשאול שאלות?
רוני התשואל, מנחה סדנאות ומטפלת פרטנית, 054-4849170. 550 שקלים לשעה וחצי (או 450 לפגישה עבור ארבע פגישות מראש), 2,500 שקל לסדנה (שישה מפגשים, שלוש שעות כל אחד).
רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il
במדור הקודם: בסדנה למיניות למדתי שזיונים זה לא הכל