אי שם בשלהי שנות התשעים התלבטנו חברתי ואני באיזה מקצוע נעסוק, וליתר דיוק, מה נלך ללמוד באוניברסיטה. לשם כך הרחקנו לביתו של איזה אדם בשם משה בפתח תקווה - שני פרטים שהיו אמורים להדליק נורות אדומות כבר בשלב מוקדם זה - כדי לבצע סדרת מבדקי הכוונה מקצועית ולפלס את דרכנו בחיים.
מקץ כמה שעות של סבל עז ולחיצות קופיות על המקלדת נוכח גופים מסתובבים בחלל, גילה לי משה כי אני יכולה ללכת ללמוד כל מה שאני רוצה חוץ מפיזיקה. גילוי שהיה: א'. מטופש להפליא כי לא היתה בו שום הכוונה באמת. ב'. מנע ממני קריירה פיזיקלית יוצאת דופן שבסופה הייתי אמורה לפתח שדה אלקטרומגנטי דוחה מים שיימכר בכל רחבי העולם הגשום, יניב רווחי ענק וסיפוק עז ויפטור את כולנו מהצורך הנלוז להסתובב עם המתקן הפרהיסטורי וחסר היעילות המתקרא "מטרייה".
חברתי, לעומת זאת, זכתה לקיתונות בוז מצד משה. הוא הבהיר לה שכישורים כלשהם הם ממנה והלאה, ורמז שאולי כדאי שתוותר על האקדמיה. השבוע חגגנו פרסום מאמר נוסף של חברתי המוצלחת בכתב עת בינלאומי נודע, המרחיב את אחד מסעיפי הדוקטורט שלה שבו חקרה את מערכת היחסים הסבוכה בין ניצולות שואה לבנותיהן ולנכדותיהן. נדמה לי שגם הסטודנטים הרבים שלה חולקים על דעתו של משה. ובכל זאת, יש משהו נחמד בלהיכנס למקום מסוים ולערוך סקירה כוללת. בריאותית, מקצועית או נפשית. תנו לי בבקשה את הדו"ח המלא כשתסיימו, אני אהיה בחוץ שותה קפה.
עוד בערוץ הנשים:
אוטופיה להמונים
בתור התחלה טיפסתי לדירתו של המטפל ההוליסטי אייל סלונים, השוכנת מעל בית כנסת וסניף קופת חולים. סלונים זה הוא ממייסדי תנועת "אוטופיה", שמפעילה פרויקטים חברתיים לקידום ערכי האחדות, החמלה והאנושיות. הוא גם יו"ר הקואליציה הבינלאומית נגד תעשיית הפרוות, מנחה קבוצות מודעות ומעגלי תפילות לשלום, מנחה הליכות מלאכים וחיבק למעלה מ-15 אלף איש בישראל. וגם אותי, מיד בבואי. "אני נחשב מין בקו"ם של מטפלים ומטופלים", הוא מספר לי, "יוצא לי להפנות שניים מתוך שלושה מטופלים. בגלל שאני מכיר ספקטרום של גישות ומטפלים". ובכן, אם הגעתי לבקו"ם, לא נותר לי אלא להתגייס. אז התחלנו לדבר.
יהיה חסר התחשבות מצדי להכביד עליכם בפרטים, כי השיחה התגלגלה, כדרכן של שיחות עמוקות, לאלפי כיוונים. דיברנו על קעקועים נפשיים, שהם הדברים השליליים שספגנו לגבי עצמנו בילדות, ועל דרכים להיפטר מהם; דיברנו על משפחה וזוגיות ופחדים; דיברנו על המבנה הספיראלי של חרדות; וגם על הבהירות שיש לנו או אין לנו לגבי הגרסה הנשגבת של עצמנו, של מי שאנחנו יכולים להיות; על רגעים מוארים, שיוצרים חיים מוארים; על הניסיונות שלנו לשלוט בחיינו ועל לימוד הלכה למעשה של תפילת השלווה כדי ליישמה ביומיום; הרחבנו לדבר על פיתוח מרכז – סנטר – שממנו אפשר לשאוב כוחות. אפילו קיבלתי תרגיל לפיתוח המרכז הזה, וגם אתם יכולים לנסות, כי הוא מתאים ממש לכל אחד.
הטכניקה הבסיסית היא לייצר לעצמכם דקה של שקט שבה אתם לא עושים דבר, שהגוף יהיה פתוח, לא בתנועה ושהידיים יהיו פתוחות, לא משנה אם אתם עומדים, יושבים או שוכבים, בעיניים פקוחות או עצומות. לנשום ולהיות מחוברים, קשובים, יציבים בעמוד השדרה, לקחת פסק זמן בתוך רצף החיים. עשר פעמים ביום במשך דקה בכל פעם, והמטרה היא שבתוך הסחף של המחשבה אנחנו עוצרים, תוקעים מקל של תשומת לב לתוך הגלגל שמסתובב כל הזמן, ואז ממשיכים את מהלך היום מתוך מקום יותר מכוונן ואסוף. כבר אחרי שבועיים אמורים לחוש בשינוי.
הציור השבועי לילד
לאחר השיחה הארוכה פנינו לקריאה קצרה בכף היד, שהיא אחד הכלים שסלונים משתמש בהם לפרש מבנים אישיותיים (לצד נשימה מודעת, תרפיה באמנות, פירוש חלומות, דמיון מודרך, הילינג, קואצ'ינג ועוד). "יש סמלים בכף היד כמו שיש סמלים בכתיבה שדרכם אפשר להבין קצת על נפש אדם", הוא אומר, ומגלה שאני עמוקה ואקספרסיבית מאין כמוני.
אחרי שצלחנו גם את זה הגיע מבדק ציורים. אייל צייר שש צורות על דף – משולש, מרובע, עיגול, שני קווים אלכסוניים מקבילים, צלב ו-S - והייתי אמורה להשלים אותן ולתת להן שם. והנה אני נותנת לכם להעתיק: המשולש מייצג את העולם הרוחני, וממנו יצרתי צורה סופית (שעון חול) שמעידה על צורך בשליטה; המרובע מייצג את הבית, הקובייה ההונגרית שעשיתי ממנו מרמזת על כך שהנושא מורכב ביותר; העיגול מייצג את האני (ציירתי איש שלג שמחזיק מטאטא, אל תשאלו), מהצלב עשיתי קבר, כי לא הולכים סחור סחור כשמדובר במוות, ה-S מייצג את המין, וממנו עשיתי את סמל האינסוף, מה שהוביל למסקנה המתבקשת שזה התחום החזק והפתור שלי. מעולם לא הכחשתי. נפרדנו בחיבוק נוסף, ה-15,001 במניינו של סלונים וקצת פחות במנייני. ומאז אני מנסה לזכור לתרגל את המשימה היוגית שלי ללא הצלחה.
כתב מראה
החלטתי לקחת את פרויקט "מכון מור" עד הסוף ולחזק את הטיפול ההוליסטי בסשן אצל גרפולוגית, ולכן דיוושתי לביתה של היועצת והמאבחנת ליאת חיימוב כשבסלסילת האופניים שלי מחברות משלל תקופות חיים. גם אצלה נדרשתי למבדק הציורים. הפעם הצורות היו הרבה יותר מאתגרות, או שלא נחה עלי הרוח. ניתנו לי גם קלפים שעליהם רשומות תכונות, מיצירתיות ותשוקה ועד יעילות ואופטימיות, והייתי צריכה לבחור בכל פעם את הקלף הכי מתאים לי. נוסף לכך, נדרשתי להשלים כל מיני שאלונים ולכתוב 20 שורות פלוס חתימה. כל הפעולות הללו לקחו כשעה, ובסופה קבענו פגישה נוספת לצורך האבחון וההכוונה.
בפגישתנו השנייה סיפרה לי ליאת קצת על עצמי על פי התנועה המהירה שבכתב ידי, סוג הקו, פישוט האותיות והחיבורים ביניהן, וגם על פי הציורים. אז לתשומת לבם של בוסים ובני זוג פוטנציאליים: יש לי חשיבה מקורית, אסוציאטיבית, ראייה יצירתית ואינטואיציה מפותחת. אני מאוד אינטליגנטית, מהירת מחשבה ודקת הבחנה, וקיים בי צורך ללמוד נושאים חדשים ולהתנסות. כל החיים אחפש אחר דברים לא שגרתיים, ודברים בנאליים מעוררים בי סלידה (עם הקטע של הסלידה אני בהחלט זורמת). עניין ומשמעות הם שני דברים חשובים לי, בתנאי יציבות ושגרה ובמקומות סגורים, לעומת זאת, אני נחנקת. שמישהו יפתח חלון. גם מבחינת זוגיות, אני מחפשת את המיוחד והנשגב, וחושקת באיזה אידיאל רחוק ודמיוני, ולפעמים (כלומר בדרך כלל) יש יותר חיפוש מאשר מימוש. כאשר נענים לי אני נוטה לדחות, כאשר דוחים אני נוטה להימשך. "אם עד עכשיו לא מצאת מה שאת רוצה איך שאת רוצה אותו, כנראה כבר לא תמצאי", היא שופכת ברוב פרקטיות דלי של מי קרח על האופטימיות שלי.
למי קראתם בורג?
עוד למדתי כי הרצון הבולט להיות שונה מקבל ביטוי במשימות מיוחדות שאני לוקחת על עצמי. אני נוטה להתייחס ברצינות למשימות, אבל העיקר הוא לא המטרה ולא הכסף, אלא הסיפוק הרגשי והאינטלקטואלי של העשייה (זה מסביר את המומחיות שלי לא לקבל סכומי עתק). מאוד קשה לי להרגיש שאני בורג במערכת. מחסרונותי - נטייתי להתרחק ולהתעלם מבעיות ומכל מה שלא בא לי להתעסק איתו, ולהרדים את עצמי כהגנה. אין לי מטרות מוגדרות וחסרה לי עוצמה פנימית (אבל עוד לא הספקתי לתרגל את התרגילים היוגיים של אייל סלונים!). בפגישה הבאה שלך את צריכה ללכת לקואוצ'ר, אומרת ליאת, כדי להחליט מה אני רוצה בחיים ולהיות שלמה עם ההחלטה. אל תשאירי את הדברים באוויר. תציבי מטרות, תוכניות, דרך פעולה. אני רוצה לראות שינוי שקורה כי את פועלת למענו ויוזמת אותו.
מבחינה מקצועית, ליאת מעדכנת אותי שהייתי יכולה להיות קופירייטרית מצוינת, וגם דיפלומטית מעולה. "אם היית בת 20", היא אומרת, "הייתי שולחת אותך לקורס צוערים, אבל כבר מאוחר מדי" (העולם שייך לצוערים, מתברר). "מה לגבי אשת שגריר?" אני שואלת. "זה בהחלט יכול לעבוד". נו, מעולה. תראו איך אני מציבה מטרות, מתכננת תוכניות ומתווה דרך פעולה. עכשיו מה עושים?
שורה תחתונה: אז כל המבדקים קובעים שעלי למצוא את הסנטר שלי, אני מספרת לחברה אחרי. הוא ממש מתחת לפה שלך, היא אומרת. והיא יודעת על מה היא מדברת, היא דוקטור.
אייל סלונים, מטפל הוליסטי, פגישת היכרות של שעה ורבע, קליניקה במרכז ת"א, 330 שקל, 052-3420050. ליאת חיימוב, ייעוץ ואבחון גרפולוגי, 054-4222521
רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il