הסטודיו שאני עושה בו פילאטיס שוכן בצמידות למרכז התרבות והרוח "המקום" ברחוב ברנר בתל אביב, שקם לפני שש שנים ושם לו למטרה להנגיש את המקורות היהודיים לציבור הרחב. האורות הכתמתמים של המקום פורצים החוצה בכל פעם שאני מתהלכת שם בטייץ, וצלילי גיטרה בוקעים ממנו לעתים, מתבדרים ברוח עם חצאיות הנערות המתגודדות בחוץ. לפעמים אני רואה דרך החלון הגדול קבוצות נשים או גברים מתעמקים בדפיהם סביב שולחן, מרוכזים בעניינים של מעלה. בהזדמנות אכנס לבדוק מה קורה שם, אני מחליטה יום אחד. וכך חולפת שנה.
עוד בערוץ הנשים:
על מה כולם מדברים?
עוד שיעור פילאטיס בא אל קצו. אני יוצאת את הרחוב בשרירי ליבה מחוזקים ואל ידי נדחקת תוכנייה המספרת על יומיים פתוחים במקום, ובהם שלל שיעורים – "מהו ה-waze האישי שלי – על היעדים שאנו מציבים בחיינו", "שיטת ימימה", "פנימה – סוד היופי האבוד", "אמנות האהבה – האהבה הזוגית כיצירת אמנות", "הסוד – איזה סודות קבליים מסתתרים באירועי חיי השגרתיים" וכך הלאה. "אז תבואי", מחייכת אלי אחת הבנות וחצאיתה מתבדרת לעברי. "אבוא".
אני מתגברת על הפחד הכי גדול שלי: שבאיזושהי קונסטלציה דתית ישכנעו אותי לקשור סביב פרק היד חוט אדום, ובאה. המקום מלא באנשים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים. שולחנות ערוכים לכבודנו, עמוסים עוגיות ופירות, קפה ותה. אנחנו גם מקבלים פנקס קטן ועט נאה מנייר ממוחזר. בחרתי בשיעור ימימה, כדי להבין על מה כולם מדברים.
בחדר הימימה מתקבצות הנשים אל השולחן. המדריכה נטע לדרברג מתגלה כברייה עדינה ונעימת הליכות. היא מספרת לנו שהיא תלמידת השיטה 14 שנים וחצי. היא חשה בחייה חוסר שמחה ותחושה שמשהו הולך לאיבוד, הגיעה לשיעור אחד ונשארה עד היום.
שיטת ימימה היא שיטה לחשיבה הכרתית שפיתחה ימימה אביטל ז"ל, שהייתה מיסטיקנית קבלית דתייה מאוד. מטרתה להעיר לנו את ההכרה, מכיוון שלא פעם אנחנו מסתובבות בעולם עם הכרה רדומה, פועלים מבלי לשים לב איך ומהן ההשלכות. אנו אמורים לצפות על ההתנהגות שלנו ולשים לב לדפוסים שעושים לנו טוב ולדפוסים המיותרים לנו, שקשה לנו להיפטר מהם בדיוק כפי שקשה להיפטר מבגד מיותר בארון. העבודה היא להכיר בטוב שבנו, לעשות רשימה בראש או במחברת של הדברים הטובים שבנו, וגם להכיר במיותר שבנו, מה שאנחנו רוצים לשחרר. השלב האחרון הוא שלב השלמת החוסרים, שלב התיקון. נקודת המוצא היא שלא נשנה את הסובבים אלא את עצמנו.
ציפיתי שיהיה בשיעור אזכור של דת או יהדות, אבל לא היה. השיטה אמנם חזקה מאוד במגזר הדתי, וברוב המקומות, כמו בהמקום, יש קבוצות נפרדות לגברים ולנשים, אבל היא מיועדת לכולם. האופן שבו הלימוד נעשה – המדריכה מכתיבה טקסט של ימימה, שנקרא "חלק", ואז מדברים עליו.
נטע החלה להכתיב את החלק הראשון. קולה התנגש במין צליל רפטטיבי מוזר, שניסינו לפענח את פשרו. בסופו של דבר התברר שאלה ההליכונים במכון הכושר שמתחת לבניין. קודש וחול, רוח וחומר. אין מתאים מזה במקום שכזה. החלק שהוכתב לנו סיפר איך לזהות כעס, פגיעות, היסוס, סגירות ודחייה, תגובות שאינן מועילות לנו וגם לא לאף אחד אחר. זאת לעומת מצבים טובים, שבהם נרגיש קרובים לעצמנו, שמחים בקיומנו. ככל שהזיהוי ברור יותר וההפרדה בין מה שטוב לנו למה שלא טוב לנו קיימת יותר, אומרת ימימה, נוכל לנסות גם לעשות שינוי במעשים. בקיצור, פסיכולוגיה.
לשנה הבאה בצפת הבנויה
יצאתי מהשיעור ברגשות מעורבים. מצד אחד, בא לי לשמוע עוד. מצד שני, אברי גלעד. לא אכחיש, ההטפות שלו לשיטה הן קצת טרן אוף בשבילי, גם אם בלי סיבה מוצדקת. הוא תמיד נחרץ כל כך, תקיף כל כך, מדבר בסימני קריאה ולא בסימני שאלה, תכונות שקשה לי להתחבר אליהן, לא משנה מה תוכן הדברים.
חלפו כמה ימים ואני החלטתי להתגבר על מה שמיותר (תחושותיי לגבי אברי גלעד) וללכת לשיעור ימימה נוסף. וכך עשיתי. הפעם היתה זו קבוצה קטנה שנפגשת כבר שנה בחדר שקט, כך שיכולתי לצלול היישר לתוך העבודה העצמית שלהן. וגם כאן נכחו צעירות וצעירות פחות, חילוניות וחילוניות פחות. השיעור עסק בתווך, המקום בו צריך להפעיל שיקול דעת ולהבחין בין מחשבה שקרית למחשבה בונה. למדנו גם שיש לחיות בזמן עכשווי ולהיות גמישים – אם תמיד נהגתי בדרך אחת, זה לא אומר שאני חייבת להמשיך לנהוג כך גם בעתיד. אם ראיתי דברים בצורה מסוימת, זה לא אומר שעלי לראות אותם כך תמיד. מצאה חן בעיני העדינות שבה מתנהל השיעור, שנושבת במקום באופן כללי. וגם הסובלנות שם, המנוגדת לציפיות שלי ממוסדות דת, גם אם הם מוסדות פרטיים. והכי מצאה חן בעיני העובדה שכשאנשים מדברים על הרגשות שלהם הם נהיים יפים יותר (שמתם לב לזה פעם?). ושאני די רוצה לבוא שוב. אולי אירשם באופן קבוע וכך אפתח את הגמישות הגופנית שלי מצד אחד של הבניין ואת הגמישות המחשבתית מצדו האחר.
"אני רואה את הסיפור הזה נגמר בקבר צדיקים", מצקצק לעברי חבר מיואש כשאני מספרת לו על ההתלבטות. "נו באמת", אני עונה. אבל בעצם, מה 'כפת לי. טיול, השתטחות, פיתה דרוזית עם עלי תרד וזעתר בדרך, אולי קצת כרובית בטחינה בצד. אין לי בעיה לחלוק כבוד לאיזה צדיק חביב אם זה מה שיעזור. אחרי הכל, אם תמיד נהגתי בדרך אחת, זה לא אומר שאני חייבת להמשיך לנהוג כך גם בעתיד. אלוהים, רק שלא אגמור עם חוט אדום קשור לפרק היד.
שורה תחתונה: עשו הכרה עם חשיבה הכרתית.
המקום – ברנר 5, תל אביב. 073-2668888. שיעורי ימימה – 300 שקל לחודש, 180 לסטודנטים.
רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il