כשיצאתי מדירתה של קרן פרטוק, מטפלת התטא שסיפרתי עליה ממש כאן, היא אמרה לי שלא תתפלא אם אפגוש איזה בחור כבר בחדר המדרגות ביציאה מהקליקניקה שלה, ושקרו כבר דברים מוזרים יותר אחרי טיפולים. זה אמנם לא קרה, למרות שירדתי במדרגות ממש ממש לאט, אבל כמה ימים אחר כך, בבית קפה קטן אחד בשעת בוקר, נתקלתי בבחור חמוד ביותר איתו יצאתי תקופה לא ארוכה לפני כשנה, שהשאיר בי תחושת החמצה. המממ, חשבתי. באותו שבוע פגשתי בו שוב במקרה, בשעת צהריים ברחוב בדרך אל גינת הכלבים. זה היה די מוזר. אחרי הפעם השלישית שנתקלתי בו, כמה ימים אחר כך, בשעת ערב מאוחרת, לא היה מנוס מלהרגיש שהיקום מתעקש פה. קבענו להיפגש לבירה.
עוד בערוץ הנשים:
- עברה ניתוח לקיצור קיבה – והתמכרה לחטיפי שוקולד מומסים
- היפניות גילו איך להיפטר מהעיניים המלוכסנות
- זה נכון, את באמת יכולה לעשות פדיקור בבית
ניסוי לא מבוקר
"איך נדע אחר כך מה מכל מה שאת עושה עובד?", שואלת אותי עורכת ערוץ הנשים באימה כשאני מספרת לה על ההתרחשויות, "הרי שחררת חסמים בריברסינג, פתחת את הצ'קרות עם קערות טיבטיות וקולנים, סגרת את החובות הקרמתיים שלך בתטא הילינג, דיברת עם המלאכים ששומרים עלייך. זה ניסוי לא מבוקר". ובכן בואו נשים את הקלפים על השולחן, ולא ממש משנה אם אלה קלפי טארוט או פוקר – פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דאם.
מה שבטוח, תמיד אפשר לתקן ולהשתפר ולהתפתח, מה שחשוב זה למצוא את הדרך המתאימה לך, ונראה שמספר השיטות זהה למספר פליטי הריאליטי בעולם. אלכסנדר, פלדנקרייז, אלבאום, ימימה, קליה (שיטה מצוינת שכוללת קניית פריט בזארה), לוסקי, רביב, יו ניים איט. אני הלכתי על גרינברג.
לפני הכל אני מקשיבה קצת ביוטיוב לדבריו של ממציא השיטה אבי גרינברג. "סידרנו את העולם לפי הראש שלנו", הוא אומר, "המדרכות מסודרות כך שלא נצטרך לשים לב איך אנחנו הולכים, המצרכים בסופרמרקטים מסודרים כך שלא נצטרך לשים לב כשאנחנו לוקחים אותם. אנחנו יודעים איפה הכל נמצא. אנחנו מתעוררים בבוקר ואנחנו יודעים איפה המקלחת, הסבון, השירותים, כך ששום דבר לא יוצא דופן, שוב דבר לא שובר את השגרה, שום דבר לא מאפשר את חופש ההפתעה, את חופש הגילוי, וכך הכל מתכווץ. בעולם היום הכל מתכווץ, לא רק הגאדג'טים אלא גם המקומות שאנחנו חיים ועובדים בהם. גם אנחנו מתכווצים. ואנחנו תופסים פחות מקום בחלל, ובתוך עצמנו, אנחנו נתקעים בתוך המיינד שלנו, ומאבדים את שאר הגוף שלנו". נשמע שהוא צודק.
מריונטות של רגשות
הדירה המשמשת כמרכז פעילויות והדרכה של השיטה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב כל כך נאה שבא לי מיד לעבור לגור בה. אני מובלת בידי המטפלת הנעימה נועה אבירי אל החדר ומצווה להתיישב על משענת בד שמונחת על מיטה ויוצרת כיסא נוח להפליא. האבחון מתחיל בכף הרגל ומתפתח לשיחה על קשיים ועל כאבים (פיזיים ונפשיים). "קשה לך לנשום לפעמים?", נועה שואלת אותי כשהיא נוגעת בנקודה קשה בכף הרגל. אכן כן. הקשר "גוף-נפש" תמיד נשמע לי ברור, אבל עד הרגע שבו נועה נעצה בגופי את עיניה ואמרה דברים כמו "את שמה לב איך כשאנחנו מתחילות לדבר על הנושא הזה הכתפיים שלך מתכווצות" לא באמת הבנתי. לא באמת ראיתי אותנו כמו מריונטות שנשלטות על ידי הראש והלב, על ידי מחשבות ורגשות. כלי דם במקום חוטים.
נועה ואני מחליטות שהחלק של הכתפיים והריאות הוא זה שצריך להיפתח ולהשתחרר. שאני צריכה ללמוד לנשום. ללמוד להתמודד עם דברים במקום להימנע מהם. ללמוד לתת לכאב מקום. אחרי שבגדי נלקחים ממני (סיטואציה שמתחילה לחזור על עצמה במדור, כך שהתשובה לשאלה המפורסמת שתמיד נשאלות שחקניות, "האם תהיי מוכנה להתפשט בשביל התפקיד", היא ככל הנראה חיובית) אני שוכבת על המיטה בתחתונים. נועה מתחילה ללחוץ על נקודות בגב, בכתפיים, בצוואר. משחררת אזורים תפוסים, מנחה אותי לנשום אליהם.
משגרה למודעות
קשה לתאר חוויה לא מילולית במילים. איברים שמתחילים לנשום, דופק שמואט, עיניים שנעצמות. "כשיש לנו מנעד מצומצם של תנועות, אנחנו גם מצמצמים את הדרך שבה אנחנו חושבים ותופסים את המציאות", אומר גרינברג. "הכל זז, היקום הוא תנועה ברובו. וברגע שאנחנו מפסיקים לזוז והופכים להיות נוקשים ורפטטיביים, אנחנו חיים בקונפליקט עם הסביבה. אנחנו הולכים לעבודה, יושבים בכיסא שלנו במשרד באותו אופן, משתמשים במחשב באותו אופן, באצבעות שלנו עבור אותם הדברים באותה מהירות ובאותו מאמץ, כאילו אנחנו מכונה. והגוף הוא לא מכונה, הוא בנוי לזוז במגוון דרכים, בחופשיות. וכשהוא מתנועע כמו מכונה, יש לו בעיות של מכונה. כאבי פרקים ושלל בעיות. אם נשחרר את התנועות שלנו, נגדיל את המרחב סביבנו ונחזיר את מה שאיבדנו, נוכל לחשוב בצורה חופשית ולאו דווקא בצורה כרונולוגית, ולתפוס את העולם בצורה הרבה יותר עמוקה ורחבה. לעבור משגרה למודעות. מודעות לסביבה, לאנשים, פתיחות למגע".
נועה מסיימת את הטיפול ויוצאת מהחדר, נותנת לי לשכב במשך כמה דקות בחושך. להפנים את המעבר משגרה למודעות. אצטרך לחזור למיטה הזאת, זה די ברור. בדרך הביתה, קלילה קצת יותר מהחוויה שעברתי, אני חושבת עליו. האם הפעם זה יעבוד או שרק נגלה שהבעיות שהיו לנו אז עדיין בתוקף? או שאולי אנחנו בכלל צריכים להיות פשוט חברים טובים? אין לי שמץ של מושג, מה שבטוח זה שאצטרך לנשום תוך כדי.
שורה תחתונה: גרינברג צדק.
נועה אבירי, המרכז לטיפול בשיטת גרינברג - יהודה הלוי 75, תל אביב. 250 שקל לטיפול. abirinoa@gmail.com 054-6498850
רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il