בעקבות המוני מאמינים הגעתי גם אני לפתחו של מאגר חוכמה נרחב ומתרחב כמו היקום עצמו. יוטיוב. אם הוא יודע להסביר איך לפתוח בקבוק יין ללא פותחן ואיך להחליף גומייה בניאגרה (יש שם שתיים, שתדעו), אין שום סיבה שלא יעזור לנו למצוא אהבה, ממון ואת עצמנו. במילים אחרות, הנה תוכנית פעולה שלא מצריכה כסף או אפילו קימה מהמיטה. 

מסע פתלתל הוביל אותי לשטף דיבור רהוט וסוחף של אישה אמריקאית אדומת שיער בגיל העמידה. היה נשמע שהיא יודעת על מה היא מדברת. נקודת המוצא נשמעה זהה לזו של "הסוד", כלומר כיצד להשתמש בחוק המשיכה לטובתנו, ולמשוך לעצמנו בני זוג, כסף, בריאות וכל דבר אחר שעולה על רוחנו. האישה החביבה דיברה הרבה על מישהי בשם אסתר, ולכל הסרטונים שהיא מככבת בהם (ויש המון כאלה) קוראים Abraham Hicks. מי זאת אסתר? מיהו אבּרהם? מי אני?

עוד בערוץ הנשים:

הסוד שמאחורי הסוד

מפה לשם הגעתי לסרטון שמסביר את ה־כל (ולא הייתי מסתפקת בפחות מסרטון בן שלוש שעות ושש דקות!), את "הסוד שמאחורי הסוד". ריאיון עם הדודה האדמונית אסתר היקס - כן, היא בעצמה אסתר - ועם בעלה ג'רי, שמתברר שגם מופיעים בסרט "הסוד" הנודע כמומחים לעניין.

ובכן, ג'רי ידידנו נתקל יום אחד במהלך ביקור במלון במונטנה בספר "Think and Go Rich", ובעזרתו הפך למולטי מיליונר. הוא המשיך לטפח את חיבתו לספרי עזרה עצמית, ולימים, כשנישא, הדביק את אשתו בלהט לסדרת הספרים "סת'" שנכתבה על ידי המדיום ג'יין רוברטס. שתי מדיטציות הספיקו לאסתר כדי לזכות בביקור הראשון של אבּרהם. תשעה חודשי מדיטציה נדרשו כדי שהאף של אסתר יכתוב אותיות באוויר – "אני אבּרהם, אני המדריך הרוחני שלך", אמרו אבּרהם. ולמה אמרו ולא אמר? כי מתברר שאבּרהם הם מין תודעה קולקטיבית מממד אחר, ולכן הם מדברים מתוך הדודה אסתר. אז ג'רי מיד הביא מחברת ושאל את אבּרהם שאלות, ואבּרהם ענו. ואחר כך גם כתבו ספר. ומאז, כבר עשרים שנה, מטיילים בני הזוג ברחבי היבשת, נפגשים עם קהל ועונים על השאלות. כלומר אבּרהם עונים.

כעבור 56 דקות מבקש המראיין לדבר עם אבּרהם. אסתר מניעה את ראשה קדימה ואחורה, בולעת רוק, ואבּרהם משתלטים על העניינים. וזה, בין השאר, מה שלומדים שם: אבּרהם כאן כדי להזכיר לנו מה אנחנו, כי שכחנו. ומה ששכחנו הוא שאנחנו, כמו כל מה שפיזי, שלוחה שלהם: כמו טוסטר וזרם חשמל - אנחנו הטוסטר והם הזרם, המקור להכל.

לפי אברהם, דברים טובים אמורים לקרות לנו. כשאנחנו מתוסכלים, כועסים או מיואשים, אנחנו מתרחקים ממי שאנחנו באמת. אם אתם רוצים אהבה, שדרו תדר של אהבה, לא של כמיהה, לא של חוסר. אנחנו נלחמים בסרטן ובאיידס ובסמים ובתאונות דרכים ובטרור ובגזענות, ולכך אנחנו מכוונים את התדר שלנו במקום לבריאות ולשלום ולאהבה. כך שמה שנקבל זה סרטן ואיידס וסמים ותאונות דרכים וטרור וגזענות. בקיצור, צריך לצעוק כן במקום לא. מכירים את שלטי החוצות החדשים "שלבקת חוגרת – רק רציתי שזה ייגמר"? אז בדיוק ההפך.

והעניין המשמח: האנרגיה של המקור זמינה לכולנו תמיד ואנחנו יכולים לשלוט בה. בעיקרון צריך לנסות להסיח את הדעת בכל פעם שחושבים על משהו מדאיג או מעציב ולהתמקד במחשבות שמשמחות אותנו, במה שיש לנו, בלי לשפוט את עצמנו לחומרה או להאשים את עצמנו או אחרים, ממש כמו שאומרים כל הפסיכולוגים הקוגניטיביים. בקיצור, צריך פשוט לתרגל חשיבה חיובית. מזל שיש לי בדיוק זמן פנוי.

הסרט המלא, אם יש לכם שלוש שעות ושש דקות פנויות:

דברים טובים אמורים לקרות. אבל

בואו נצא מנקודת הנחה שהתיאוריה הזאת נכונה. הרי כל מי שהיה בהודו יודע שהכל שם אפשרי (סאב קוץ' מילגה), שדברים קורים בדיוק כשצריך שהם יקרו, ושנסים הם באמת לא נס גדול. אז אלא אם כן אופפת את תת היבשת אבקת נסים, יכול להיות שהדברים האלה קורים כי אנחנו מאושרים שם, מה שנקרא בעגה של אברהם "נמצאים בוורטקס", כלומר מסונכרנים עם "המקור". כי קשה לא להיות מאושרים שם, בייחוד אם בדיוק השתחררת מהצבא, ואתה על ערסל מעשן ג'וינט מול הרים מושלגים טבולים בירוק, ערימות חציר שמתייבשות על גגות אדמדמים ועז שלועסת איזה ענף בסבבה שלה, מבין סוף סוף שבאמת לא צריך יותר מזה בחיים.

כך שהימים חלפו ואני הקשבתי עוד ועוד לשאלות האנשים ולתשובות של אברהם. אין מה לומר, אברהם יודעים להפנט את הקהל, ויש להם תשובות נחרצות לגבי כל נושא בעולם, בלי שום שאיפות לתקינות פוליטית. מזוגיות (עדיף שהבן שלך לא ימצא זוגיות עכשיו, כי אז הוא ימצא מישהי מובטלת ולא יוצלחית כמוהו), דרך טבעונות (זה לא מה שאתם אוכלים, זה מה שאתם חושבים על מה שאתם אוכלים. החיות מגיעות לעולם כשהן מבינות מה התפקיד שלהן ומה מצופה מהן, הן סבבה עם זה. ובכל מקרה אין באמת מוות והן תכף חוזרות גם ככה), ועד הסבל הרב שאפשר למצוא בכל מקום (שטויות, לרחם על ילד שעונה ונרצח זה כמו לרחם על מישהו שהחליט לצאת מסרט בקולנוע אחרי כמה דקות), בי נשבעתי. אז הקשבתי ולמדתי, נדהמתי והפנמתי, ניסיתי לכוון את התדר, להגיד כן במקום לא, להבין שהדרך היחידה להיות מאושרת היא – ובכן – להיות מאושרת, ואף נעצבתי קשות כשהבנתי באחד הסרטונים שג'רי כבר לא איתנו ואסתר נותרה לבדה עם כל הישות הקולקטיבית הזאת.

קצת על משיכת בן זוג:

ואז, בעודי מטיילת לתומי עם הכלבה בסמטאות כרם התימנים השקטות, בסך הכל מרוצה מהחיים ומהרהרת בשיעור הפילטיס הצפוי לי בעוד זמן קצר, שעט לעברי רוכב אופניים חשמליים במהירות מסחררת, התנגש בי בעוצמה והעיף אותי חצי רחוב. על הצלעות. ללללאאאאאאא.

התברר שזה היה גנב שהיה עסוק בלברוח ממישהו שרדף אחריו. התברר גם שאני לא יכולה לזוז. בימים שאחר כך התקשיתי במיוחד לשכב (ישנתי בישיבה, כמו בטיסה, רק בלי להגיע לשום מקום!), לעבור מישיבה לעמידה (אאוץ'), להשתעל (אאוווץ') או להתעטש (אאווווווווווץ'). ומאחר שהתקרית הזאת מצטרפת למגוון תקריות סוריאליסטיות שקרו לי בשנים האחרונות, כמו להשתטח על הכביש מגזע עץ שנגזם ישר על הראש שלי או לצפות בתקרה של השירותים קורסת על האסלה (כן, זה היה יכול להיות מוות מביך אם הייתי מתחתיה), לא יכולתי שלא לשאול את עצמי  – מה היקום רוצה ממני לעזאזל?

רעידות אדמה זה סבבה

פניתי שוב אל כתובי היוטיוב. אברהם אמרו שם שכל מה שקורה לנו – גם אם הוא מגיע בפתאומיות כמו תאונה וגם אם באטיות כמו מחלה – נוצר במחשבותינו. מחשבות רגועות ונעימות יובילו לחיים נעימים, מחשבות שקשורות ללחץ, שנאה, פחד או טינה יובילו לתאונות ומחלות. מה שצריך הוא להסיט את הפוקוס לדברים נעימים יותר, ולפעמים מקרים אומללים שכאלה הם טריגר טוב להתחיל לעבוד על המחשבות שלנו באופן מכוון. אברהם אמרו גם שכל אחד נתקל בהרבה מאוד דברים שהוא לא רוצה להיתקל בהם (כולל גנב אופניים מטונף), וזה נורמלי שהתגובה הראשונית תהיה להתעצבן עליהם, לכעוס או לרצות ללמד מישהו לקח, אבל למקור בתוככם, מי שאתם באמת, יש דעה אחרת מלכם אם אתם לא מרגישים פחות מנפלא, הוא תמיד רואה את היתרונות בכל מפגש, בכל דבר, גם בהתנגשות עם גנב אופניים מטונף. חוץ מזה, כאב הוא חוסר איזון, וגם חוסר איזון הוא חלק מהאיזון, ומהתנועה קדימה. זה ריקוד של אנרגיה, והכל חלק מהריקוד. יש גם אנשים שדואגים לגבי רעידות אדמה ושאר אסונות טבע, בלי להבין שהם חיוניים לאבולוציה, ולהתרחבות, ולאיזון ולהמשכיות ולקיום.

אברהם מסבירים שאין כזה דבר תאונות:

אין סודות בחברה

כרגע היקום ואני מסוכסכים. כלומר עכשיו, כשעל פי אברהם גם הכל באשמתי. אפילו לא קצת באשמת ההורים, הגברים, גנבי האופניים או זיהום האוויר? אפילו לא טיפ טיפה? האם אני אמורה לבלות כעת זמן בלפחד מהמחשבות שלי ומכל הדברים האיומים שיכולים להתרגש עליי בעקבותיהן? למשל – שאלוהים יעזור לי – אם אני פוחדת להיתקל בג'וק אימתני בבית באישון ליל, האם הפחד הזה יתגשם וזה בדיוק מה שיקרה? לא נראה לי כל כך פייר, הסיפור הזה. למען האמת, הייתי מראה לאברהם בדיוק מה אני חושבת עליהם עכשיו, אבל קצת כואב לי לזוז. לפחות אין פה שום ג'וק בסביבה. בינתיים.

שורה תחתונה: אסקפיזם ומחשבות חיוביות זה בריא אבל גם זהירות בדרכים.

רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il

>> בפעם הקודמת: כך התמסטלתי ולא מסמים