גילתה את כוחה של קבוצה. טל נברו במרכז התמונה | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
אחרי 48 שעות בדרכים, 3 יבשות ו-8 אוקיינוסים, נחתנו בגואטמלה. השעה הייתה 9 שעות לפני שעון ישראל ונדמה היה שהזמן עצר מלכת. משדה התעופה בגוואטמלה סיטי (העיר הכי גדולה בגוואטמלה) עלינו על אוטובוס (עוד שעה וחצי) שלקח אותנו למלון מטריף בו בילינו את הלילה הראשון והתאוששנו מהמסע הארוך מהארץ.
5 אנשים, שתי תרנגולות ועז על הרגליים מחכים על ספסל
גוואטמלה הינה תוצר של הכיבוש הקולוניאלי וחיים בה שבטי מאיה ואינדיאנים,65% מהתושבים הם צאצאי המאיה, טהורי גזע והשאר מעורבים. בכל כיוון אפשר היה לראות אותם. אינדיאנים, מלוכסנים ומקומיים, שלל של כל כך הרבה עירוב של דתות, אמונות מקומיות, אלילים ותפילות מגוונות והלבוש הצבעוני והמגוון כל כך מעיד על כך (הדת השולטת היא נצרות).
המסע שלי בגוואטמלה שונה מכל מסע אחר שעברתי בחיי בחו״ל. מלבד העובדה שגוואטמלה היא מקום מדהים שלא הייתי בו מעולם לפני כן, אף פעם גם לא נסעתי בקבוצה או עם טיול שארגנו לי מראש. תמיד טיילתי לבד או בשניים. למסע הזה יצאתי עם ״מלכת המדבר״, ובתחילת המסע, התחושה של לטייל בקבוצה, בה צריך ללכת לכיוון שכולם הולכים, להתנהל על פי לו״ז שמישהו אחר קבע, ללבוש את אותם בגדים ממותגים בלוגו שכולם לובשים ובעצם להבלע ולהיות מובל, הייתה חוויה זרה ולא פשוטה עבורי. מעולם גם לא לבשתי בגד עם לוגו מתנוסס עליו, אבל במלכת המדבר, זהו חלק מהתהליך הקבוצתי.
היו רגעים שהרגשתי כאילו אני בתוך סרט | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
ככל שהעמסנו חוויות ועברנו רגעים יחד, אני ואותה קבוצת נשים מקסימות איתה טיילתי, הבנתי את כוחה של קבוצה באמת. את החברות האמיצה שהיא מולידה, את הכוח שיש בלחלוק חוויות עם אנשים נוספים, להיות שם בשבילם ברגעים פחות קלים ולקבל עזרה בדברים הקטנים שאם הייתי לבד, הכל היה נראה אחרת.
בוקר ראשון בנהיגה על הג'יפים
נסענו צפון מזרחה אל אגם הלאנקין. כל כך הרבה עושר של טבע, סוגי צמחיה ויערות בתוכם נסענו שזה מדהים.
מחולקות לצוותים, בשיירה מסודרת נסענו בנבכי השדות ויערות העד לכיוון נהר לאנקין המהמם, שם עצרנו והכנו צהריים ביחד.
כל כך הרבה טבע, צמחיה וסגנונות של אוכלוסיה | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
ישנם רגעים שהרגשתי כאילו אני בתוך סרט. טיילתי בהרבה מקומות בעולם, אבל כזו אותנטיות, כל כך הרבה טבע, צמחיה וסגנונות של אוכלוסיה, לא זוכרת שראיתי זמן רב. לא משנה כמה שעות נסענו בתוך היערות והשדות – תמיד צצו פה ושם מקומיים עובדי אדמה, מלוכלכי רגליים וילדים שלא ברור מאיפה הם הגיעו לשם.
מעולם גם לא לבשתי בגד עם לוגו מתנוסס עליו | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
גוואטמלה דורגה במקום השני בעולם ברמת האוזון. נתונים אלה מצביעים על ההשפעה החיובית שיש ליערות הרבים בגואטמלה על איכות האוויר. עד כה, נראה שזוהי רק התחלה של הרפתקאה צבעונית ומיוחדת.
להמשך חוויותיה של טל במסע "מלכת המדבר" לגוואטמלה, מוזמנים לקרוא בבלוג "טל נברו"
>> רוצות גם? את מוזמנת להירשם ליום המיונים הבא שיתקיים ב-12 ביוני
>> לכל הכתבות של מלכת המדבר
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
