"שאני אלבש דגמ"ח? הצחקתן אותי!"

מה קשור דגמ"ח? אורנית פרידמן משתלבת בסוף | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי היו שני דברים עיקריים שהטרידו את מנוחתי כשיצאתי ממפגש הקבוצה הראשון לקראת המסע הפורץ של "מלכת המדבר" לרכס הפירנאים: מה לעזאזל לובשים במשך שבוע בשטח ואיך אהיה כל כך הרבה זמן עם שלושים נשים במדינה זרה?

דגמ"ח וסווטשירט לבן??

על השאלה הראשונה, קיבלתי תשובה מהירה: הבגדים הם מדי המלכה. מכנסי דגמ"ח אפורים, חולצות טי סגולות, סווטשרט לבן ופליז מחמם ללילות הקרים. הרעיון שקובעים עבורי מה אלבש וששבוע שלם אצטרך ללבוש רק אותם, לא החליק לי טוב בגרון. אבל החלטתי להתעלם ממנו בינתיים. הדחקה היא מנגנון נהדר.

החשש השני, התעמעם קלות עם מפגש הצוות שלי, צוות 2 (או אם תרצו, צוות תות). הג'יפ במלכת המדבר הוא כמו בית. ובנות הג'יפ הן כמו משפחה. ובמשפחות כמו במשפחות יש חילוקי דעות ואי הבנות אבל בסופו של יום, כולם דואגים לכולם. זה המקום שלך להיות פתוחה ואמיתית. פשוט להיות עצמך.

הדחקתי והדחקתי עד שלא נותרה עוד ברירה. יום הטיסה התקרב ובא. צריך להתחיל לארוז. אתגר נוסף שהגיע הרבה לפני ביקורת הדרכונים הוא איך אורזים לשבוע בשטח? או לפני כן: מה זה בכלל שבוע בשטח? איך אני אמורה להסתדר רק עם שלושה זוגות נעליים? איך אני אמורה להסתדר בלי תיק האיפור שלי? והכי הכי חשוב, איך אני אמורה להיראות בלי הבגדים שלי, שמיותר לציין שדגמ"ח לא נכנס שם? החלטתי לקחת נשימה עמוקה ולהיות ממושמעת. ארזתי בדיוק לפי ההנחיות שקיבלנו ממדריכת המסע במפגש המקדים. "בצניעות, בצניעות, בצניעות", המנטרה שלה הדהדה לי.

לקחת כמה שפחות ורק מה שחייבים

  מה אורזים למסע שטח? | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי נשימות עמוקות. ללא נעליים מיותרות, תיק האיפור נשאר על כל תכולתו בארץ ומכל ארון הבגדים רק פיג'מה אחת הצליחה לעבור את הגבול. זה היה תחילתו של תהליך השחרור. לקחת כמה שפחות. רק מה שחייבים.

כל המסע הזה הוא התמודדות עם הלא מוכר והלא ידוע. מנהלת המסע, המדריכה המקומית וכל שאר הצוות  שומרים באדיקות על עמימות. ממש כאילו מדובר במפעל טקסטיל בדימונה. את קמה בבוקר ולא יודעת מה מצפה לך בהמשך היום. אין לך ברירה אלא לוותר על השליטה בכל דקה ודקה שאנחנו כה מורגלות אליה בחיי היומיום העמוסים שלנו. ואם את לא יודעת מה מצפה לך, את גם לא יכולה לפחד מראש ממה שהולך לקרות. פשוט כי אין לך מושג.  את מגיעה לפעילויות האקסטרים ופשוט מתמסרת. מתעלה מעל הפחד ומנצחת אותו ואת עצמך. את עולה על ההגה מבלי לדעת לאן פנייך מועדות אבל את לא חוששת כי את חלק משיירה וכמילות השיר: "רכב מחכה לרכב היי יייאייי".

חוויות ונופים ברכס הפירנאים | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי יוצאות למסע | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי המסע בפרינאים, עובר בנופים עוצרי נשימה. הרים מוריקים נהרות ומפלים שהעין הישראלית יכולה רק לקנא בהם. כמה שפע. כמה יפה. הנהרות השוצפים מזמנים פעילויות אקסטרים מימיות שייחודיות למקום. בתוך כל היופי הזה יש גם  היסטוריה וסיפורים אישיים מרגשים. הפירנאים אשר חלקם בצרפת וחלקם בספרד, היוו בזמן מלחמת העולם השנייה כדרך מילוט ממשטר הנאצים אל ספרד ה(יחסית) נייטרלית. ביקרנו בכנסיה משחוזרת בעמק אראן שהסתירה אנשים שברחו מצרפת הכבושה לחופש. הכנסייה צמודה לאכסניה. בעל המקום הפך את שיחזור הכנסייה ולימוד מורשתה לפרויקט חייו.

תמיד מכרו לנו שאישה לאישה זאב

הכוח הנשי גדול מאי פעם | צילום: ולרי אזולאי משם יצאנו למסלול במעלה הר שהיה אחד המסלולים של דרך החופש. העלייה לא פשוטה ואין מנוס מלנוח כל כמה רגעים, לשתות ולהסדיר את הנשימות. המחשבה על האנשים שעברו את הדרך הזאת במנוסה, קשה מנשוא. מזג האוויר אצלנו היה נוח למדי, היינו מצוידות בבקבוקי מים, נעלי הליכה נוחות ובדיוק סיימנו לאכול ארוחה בוקר דשנה. תנאים שבוודאי היו שונים כל כך מאלה שנאלצו לעזוב את משפחתם ולברוח על חייהם.  בפסגת ההר משתרע אגם. השתקפות העצים באגם יוצרת תמונה מרגשת שהמילים נעתקות.

בכל יום שעבר, הרגשתי איך הקבוצה מתחברת יותר ויותר. כל אחת עם מה שהיא עוברת, כל ג'יפ והחוויות הפנימיות שלו, והקבוצה כולה יחד עם הצוות האחראי. כולן, חוות כל כך הרבה חוויות, רגשיות ופיזיות. העדינות, הדאגה של כולן לכולן מעוררת בי התרגשות. במשך שנים דואגים לספר לנו שנשים הן האויב מספר אחד של עצמן. שאישה לאישה, זאב. ושלושים נשים ביחד, שאלוהים ישמור. השבוע האחרון לימד אותי שכשנשים מפנות את הכוח שלהן לעזור אחת לשנייה, להיות חזקות יותר ביחד, הן מנצחות הכול. הן מלכות אמיתיות. לא פלא שיש כאלה שלא רוצים שנגלה את זה.

>> רוצה גם? עלייך להזדרז כי יום המיונים האחרון מתרחש ב-18 ביולי, עוד רגע מעכשיו. אז למה את מחכה? 

>> לכל הכתבות במתחם "מלכת המדבר"