בשקט בשקט, ועדת שרים לענייני חקיקה דחתה בעוד חצי שנה את הצעת החוק של ח"כ גדעון סער לפיקוח אלקטרוני לגברים תחת צו הרחקה. מה בוער? המדינה דואגת לפגיעה העתידית בפרטיות של גברים תחת ניטור אלקטרוני, ופחות לזכות לחיים בטוחים מסכנה של נשים. ומה לגבי ביצוע תיקון 18 להערכת מסוכנות לגברים בתהליך הוצאת צו הגנה? הוראת שעה שנכנסה לתוקף ולא מבוצעת. כנ"ל - "כולה" נשים שיכולות לחיות קצת יותר בבטחה, מה בוער כבר שאלנו?
לאורך השנים נוכחנו לדעת שמשרדי ממשלה ומנגנוני חקיקה בכנסת הם ארוכים ומסורבלים. הרעיון של פיקוח אלקטרוני עלה כיוזמה של ויצו לראשונה ב-2012 בכנס ארצי שבו הצגנו ממצאי מחקרים מהעולם. עברו 11 שנים - הצעת החוק הוגשה על ידי הממשלה הקודמת ועברה בקריאה ראשונה. כל מה שנשאר לשר לביטחון לאומי או לשר המשפטים הוא להשלים את הקריאה השנייה והשלישית.
נפגשנו עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני שבועיים - ארגוני נשים, ארגוני גברים, צמרת משרדו עם נציגי משטרה ושב"ס. נתקלנו בפן מאוד רגיש וזהיר. לא כלפי הנשים שחיות בסיכון גבוה, לא בשל מורכבות הטכנולוגיה, לא בשל מחסור בתקציב. הסיבה לגישה הרגישה והזהירה היא בעיקר בגלל הפגיעה בפרטיות הגבר האלים.
החוק מדבר על סייגים שונים: לא כל גבר שנתפס במרחב הציבורי ינוטר. החוק מכוון רק לגברים/נשים תחת צו הגנה רק למפרי צו ההרחקה\ וגם המתווה הסופר זהיר הזה לא מובן מאליו. בפגישה עם השר התקיים דיון שבו הבהרנו את היתרונות בהפעלת פיקוח אלקטרוני: פיקוח כזה בחלק גדול מהמקרים ימנע את העקירה של הקורבנות מהבית, מהמשפחה, ממקום העבודה, מהגנים ומבתי הספר - והעברתן למקלט שכיום היא האופציה היחידה.
הפיקוח מאפשר לגבר, תוך שמירת מרחק, להמשיך ולעבוד, להגיע לטיפול רגשי, לשמור על זמני שהות עם הילדים. והילדים - הם מפסיקים לחיות בחיים שדומים למשחק "חבילה עוברת". כיום ילדים במסגרת המעבר מהבית למקלט ומהמקלט לבית חדש, מוצאים את עצמם נקלטים בכיתה א' בשלושה בתי ספר שונים בשלוש ערים שונות. האיזוק משמר את כולם בבית ללא מימון מאסר או מקלט. האיזוק שומר על האישה והגבר עובדים ומשלמים מיסים ולא ממומנים לכיסוי פתרון חוץ ביתי תוך קבלת קצבאות ביטוח לאומי למחייתן.
11 שנים בהן ויצו ועמותות נוספות מרכזות מאמץ בקידום האיזוק ככלי, שבנוסף להגנה בזמן אמת, משמש גם ככלי לאיסוף ראיות אודות הפרת צווים, וכך מייעל את עבודת המשטרה ובתי המשפט תוך השתקת המלמולים האינסופיים אודות תלונות שווא.
הקפאת הליך החקיקה בחצי שנה ממשיך ומוכיח שככל הנראה דמן של הנרצחות, הפצועות, המוכות והמצולקות הוא לא שיקול מכריע למול הזכות לפרטיות - גם כשאתה אלים ועובר עבירה בכך שאתה מפר צו הרחקה שוב ושוב. קדושת שימור זכויות התוקף עולה בישראל על "קדושת החיים".
אילו יכולתי להביע משאלה הייתי מבקשת שיקום שר מספיק בטוח בעצמו להפסיק את משקל הטענות אודות "פגיעה בפרטיות" ו"פגיעה בחופש התנועה" ויפגין רגישות חברתית, ערכיות ואומץ לומר שחיי נשים וילדיהן אינם הפקר. שיגיד שהזכות לחיים גוברת על כל זכות אחרת. אחריות כלפי הקורבנות תהיה חוויה מרעננת בחברה שמרנית ופטריארכלית. כשלנו.