כמה נשים בדואיות הן סטודנטיות לקולנוע בישראל? התשובה, מתברר, היא סטודנטית אחת בלבד. חלאא ג'עפר (21) מרהט מתחילה בימים אלה את שנתה השלישית במכללת ספיר. "זה לא היה קל, זה היה זר", היא אומרת בשיחה עם mako. לפני מספר ימים הוצג סרטה בפסטיבל קולנוע דרום, מיסודו של בית הספר לאמנויות הקול והמסך של המכללה.
במרכז הסרט שיצרה ג'עפר, "אקדח במערכה הראשונה", עומדת זמרת ערבייה המעוכבת במחסום משטרתי ביום הזיכרון לחללי צה"ל. זוהי לא הפעם הראשונה שג'עפר בוחרת להתעסק בנושא הכאוב הזה: "בסרט הראשון שעשיתי בלימודים דיברתי על גזענות של שוטרים נגד ערבים, שזאת אחת הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן", מספרת ג'עפר. "פעם נכנסתי לרכבת עם כיסוי ראש ומאבטחים עצרו אותי בצד ובדקו אותי בזמן שכל האנשים שנכנסו אחריי פשוט עברו באופן חופשי. זה השפיל אותי, כולם הסתכלו עליי והרגשתי כאילו אני מחבלת כשהייתי בסך הכל בדרך לעבודה".
לימודיה של ג'עפר התאפשרו בין השאר בזכות התוכנית "שער לאקדמיה" לעידוד מצוינות אקדמית בקרב צעירים בדואים, והדרך, היא אומרת, לא הייתה פשוטה. ""היה קשה לפגוש אנשים מתרבות אחרת, עם שפה אחרת. לא הצלחתי להתמודד עם זה בהתחלה. אבל אחת החברות שהכרתי בלימודים, רחל אלברט, עזרה לי בהכל – לכתוב, ללמוד, בזכותה אני עדיין בתואר".
אף שתמיד רצתה ללמוד קולנוע, היא מספרת, מעולם לא חשבה שתיצור סרטים: "רציתי לשנות את החברה שלי בדרך שאני אוהבת, אבל לא הכרתי עוד בדואים שעושים את זה. גם פחדתי כי החברה שלנו לא אוהבת את הסרטים שעושים על הבדואים, והאמת שגם אני לא אוהבת אותם. נמאס לי מסרטים שמגיעים מנקודת מבט של אשכנזים, ושמסתכלים על הבדואים כמו על טרוריסטים ומשפחות פשע".
ג'עפר היא אומנם הסטודנטית הבדואית היחידה בארץ במסלול לקולנוע, אך סטודנטיות מתחומים אחרים במכללת ספיר זוכות גם הן ליצור סרטים במסגרת הקורס "מצלמה עושה שינוי" בהנחיית סיגלית בנאי. "זה רעיון שעלה עם סמי שלום שטרית ורני בלייר", מספרת בנאי, קולנוענית ומשוררת המלמדת בימוי במכללת ספיר ובאוניברסיטת תל אביב. לפני מספר שנים יצאו השלושה לביקור ברהט כדי לבדוק את האפשרויות לשיתוף פעולה קולנועי - וחמש שנים אחרי הוקמה התוכנית. "אחרי שהייינו שם חזרתי. הלכתי לראות הצגה, הלכתי למתנ"ס, דיברתי עם אנשים, והבנתי שיהיה הרבה יותר פשוט לעבוד עם סטודנטים שכבר מגיעים למכללה - כמעט כולן הן נשים".
"אני אוהבת דמויות של נשים חזקות"
סוזאן ג'בארין (20) מהכפר הבדואי לקיה שבדרום היא סטודנטית לעבודה סוציאלית בספיר. במסגרת הקורס היא יצרה את הסרט "חיאת חזקה מהחיים", העוסק במרצה בדואית שבזמן הרצאה נזכרת בבעל האלים שממנו ברחה ובדרך שעברה כדי לשקם את חייה. את דמותו של הבעל האלים משחק יזאם, אחיה של סוזאן, שהשתתף בעבר גם הוא באותו הקורס: "הוא תמיד מעודד אותי ואומר לי שאני יכולה לעשות הכל", אומרת ג'בארין, "הוא עוזר לי להיות חזקה ולהמשיך בדרך שלי. כשאני רואה אותו על סט הצילום זה גורם לי להרגיש טוב. הוא נותן לי בטחון עצמי".
ג'בארין מאמינה כי לימודי הקולנוע יתרמו גם לעבודתה בתחום הלימודים שלה: "אם תהיה לי מטופלת עם סיפור כמו של גיבורת הסרט שלי, אני אוכל להראות לה אותו כדי שתראה איך היא שינתה את החיים שלה", היא אומרת. "כשבחרו להקרין אותו בפסטיבל קיבלתי אישור לכך שזה סרט משמעותי. אני אוהבת דמויות של נשים חזקות, שיש להן תקווה וחלומות. לגיבורה שלי היו בעל לא טוב וחיים לא טובים, אבל היא הצליחה. זה אומנם רק סרט אבל יש הרבה נשים כמוה".
עבור מי שלא יכולה לעשות את הצעד המורכב של יציאה ללימודים, נפתחה השנה חממת קולנוע ליוצרות בדואיות ביוזמת קרן קולנוע נגב, גם היא בהנחייתה של בנאי. במסגרת החממה שמונה יוצרות בדואיות יכתבו לראשונה תסריטים לסרטים בשפה הערבית. "זה מאוד לא פשוט להיות סטודנטית לקולנוע שמגיעה מהחברה הבדואית, לעשות את המעבר מרהט ללימודים שבהם אין ביטוי תרבותי למקום שממנו הן מגיעות", אומרת בנאי, "וכך יישמע קולן גם אם הן לא יכולות מסיבות משפחתיות וחברתיות להירשם ללימודים".
בקורס גם לומדות התלמידות להשתמש במצלמת הטלפון שלהן. "כשאת מלמדת מישהי ליצור סרטון דעה בנייד היא לא צריכה תמיכה מגוף כלשהו", מציינת בנאי. "וכך למשל כשהרסו בתים בכפר של אחת הסטודנטיות היא תיעדה את זה ויצרה סרטון דעה שעלה לפייסבוק, וזכה לאלפי צפיות".
"הגיע הזמן לדבר על הקושי שלנו ולהוציא אותו לאור. אנחנו לא צריכים לשתוק ולסבול מכל הרע שאנחנו מקבלים מהמדינה", אומרת ג'עפר. בסרט הגמר שלה היא מתכננת להתמקד בפינויי הבתים המתרחשים ביישובים הבדואיים. "זה קורה כל יום, אף אחד לא מדבר על זה ולאף אחד לא אכפת. אני רוצה להמשיך לעשות סרטים ולדבר על הבעיות שלנו בחברה הבדואית, גם בשביל החברה בחוץ וגם בשבילנו, כי לפעמים זה עוזר לאנשים לראות את הבעיות שלהם ולהבין אותן יותר טוב".