מעובדת ניקיון בסטארט-אפ - למנהלת: הסיפור המופלא של שושי ג'מבר בהיי-טק הישראלי

ידעת מה זה QA?

"לא ידעתי מה זה QA, בקושי הבנתי מה זה הייטק, רק ידעתי שזה נחשב טוב להיכנס לזה"

וזה פשוט עבד? 

"עידו התלהב מאוד – אני חושבת שהוא התרגש מכך שהוא יכול לעזור. הוא אמר לי שהוא חושב שאני מתאימה וסיפר עלי לשרון אמיתי ולדנה גבע, שניהלו את תהליך הגיוס. אין לי ספק שמאותו רגע הייתי משימה בשבילם. כולם עבדו קשה מאחורי הקלעים כדי להוכיח שאני מתאימה, לא רק אני. עברתי ארבעה ראיונות ומבחנים טכניים. התייעצתי עם צוות המכירות על כל דבר – אפילו מה ללבוש בראיון".

שילוב של מזל וחוצפה

זה יהיה עוול ליחס את כל ההצלחה של ג'מבר למזל שנפל בחלקה ולאנשים הטובים שפגשה. הקולגות שלה מספרים כי היא ניחנה בשילוב נדיר של חברותיות, אופטימיות חסרת תקנה, דעתנות וחוצפה – שסייעו לה להפיק את המיטב מההזדמנות שנקרתה בדרכה. אחרי קצת יותר משנה שבה עבדה כבודקת תוכנה היא התקדמה לניהול, וכעת היא אחראית על חמישה עובדים. 

במידה רבה הסיפור של ג'מבר גם אינו יכול לשמש דוגמה מייצגת לשום דבר. הוא בלתי ניתן לשכפול. מעטות החברות בתחילת דרכן שיכולות לקבל את ההחלטה לגייס מועמדת כמוה. החלטה כזאת דורשת, מצד אחד, משאבים הכרוכים בהכשרת עובד חדש נטול כל ידע בתחום, ומנגד גמישות ניהולית שמאפשרת מתן הזדמנות למי שאינה מגיעה עם קורות החיים הטיפוסיים, בלשון המעטה. 

גם העיתוי של ג'מבר היה מוצלח למדי. כשבועיים לפני שנכנסה לתפקיד – ביוני 2015 – ווקמי הודיעה על השלמת סבב גיוס הון של 25 מיליון דולר, כך שכיסיה היו מלאים. ווקמי פיתחה פלטפורמה לשילוב הדרכות שימוש באתרי אינטרנט שמלוות את הגולש בביצוע פעולות שונות באתר. מאז הקמתה ב־2011, החברה גייסה 92 מיליון דולר, ושוויה מוערך ב־400 מיליון דולר לפי נתוני IVC. 

אמנם הרוב המוחלט של הסטארט-אפים נכשל, אך בינתיים ווקמי הצליחה לעלות על המסלול בדרך להצלחה, מה שאפשר גם לג'מבר אופק של התקדמות. בתקופה שג'מבר הגיעה לווקמי, החברה העסיקה 150 עובדים בשלושה מרכזי פעילות – סן פרנסיסקו, סידני ותל אביב. בשנתיים שעברו מאז, כוח האדם בחברה גדל ביותר מפי שלושה, ל־460 עובדים, ונפתחו מרכזים חדשים בניו יורק, ראלי (צפון קרוליינה), פריז, יפן ובאר שבע. מספר העובדים בישראל הוכפל ל־240 עובדים.

"אמא למדה קורסי מחשבים שונים, קורסי אנגלית, קורס ספרות, קורס בניית ציפורניים, קורס יזמות ויבוא - אבל היא לא הצליחה לצאת מעבר לעבודות מטבח וניקיון. אז זו שאלה של הזדמנויות ולא רק של השכלה. לימודים מסודרים באוניברסיטה הם רק דרך אחת להתקדם" 

לווקמי מאות לקוחות גדולים, ובהם חברות כמו אדובי, SAP, סיסקו, פייפאל, AT&T, קומקסט ואקספידיה. ב־2013 החברה הופיעה ברשימת Cool Vendors של גרטנר, אחד הדירוגים היוקרתיים בעולם הטכנולוגיה, הודות ליכולת ניבוי טובה לחברות שיצמחו משמעותית או יעשו אקזיט. 

מפספסים את המסגרת הצבאית

ג'מבר (30) נולדה בבאר שבע כבת שלישית מבין שישה אחים ואחיות. הוריה הגיעו לארץ ב־1984 כחלק מ"מבצע משה". אחיה הבכור נולד באתיופיה, והשני במסע הרגלי מאדיס אבבה לסודן. כשהיתה בת שנתיים עברה משפחתה לפתח תקוה. "אבי עבד במפעל סודה קלאב, ונפצע בראשו במהלך העבודה. במשך שמונה שנים הוא לא עבד והתקיים מקצבת ביטוח לאומי. אמא התפרנסה מעבודות מטבח ביום ומניקיון בתים בלילה. גרנו בדירת שלושה חדרים והמצב הכלכלי תמיד היה קשה", היא מספרת. 

"בגיל 15, כשאבא נפטר, גם אני התחלתי לעבוד – עבדתי בפיצרייה ובמלצרות, והייתי גם קופאית בסופרמרקט. גדלתי במשפחה דתית, הייתי הבת הבכורה ואמא שלי לא תמכה בכך שאתגייס – היא חשבה שעדיף שאעזור בבית. כיום, בדיעבד, אני יודעת שהצבא הוא גם קרש קפיצה, אבל מה הסיכוי שהייתי מגיעה ל־8200?"

ג'מבר מחדדת את מה שידוע היטב למי שמכיר את המערך הטכנולוגי ואת יחידות המודיעין – משרתים בהם בעיקר בוגרי בתי ספר נחשבים בערים המרכזיות. צה"ל הוא אמנם לא הצומת היחיד שבו ניתן להשתלב במעגל ההייטק, אבל הוא נהפך לצינור ההכשרה המרכזי – מי שמצליח כבר בגיל 18 לשרת בתפקיד טכנולוגי בצבא, פותח לעצמו דלתות רבות לעולם ההייטק ולרווחה כלכלית. מי שלא שירת בתפקיד טכנולוגי, יידרש לסגור את הפער ולהתחרות בבני גילו שכבר רכשו ניסיון תעסוקתי. 

המסגרת הצבאית עשויה לשמש כור היתוך ובמקרים רבים גם מקפצה למקצועות אזרחיים – אך היא מפספסת את העדה האתיופית. יוצאי אתיופיה מהווים 3% מהאוכלוסייה הרלוונטית בגיל הגיוס ושיעור המתגייסים מבני העדה, 88.5%, גבוה משמעותית מהשיעור בקרב כלל האוכלוסייה היהודית (73%). ובכל זאת, שיעור החיילים המשרתים בתפקידים הנחשבים איכותיים, או כאלה הדורשים מיון מקדים, כמו במודיעין או בחיל האוויר, נמוך. הקב"א (דירוג לפי קבוצת איכות שקובע התאמה לתפקידים שונים) של יותר ממחצית המתגייסים בני העדה נמוך מ־47, לעומת פחות מרבע מכלל המתגייסים. 

לפני שנתיים צה"ל הגיע למסקנה כי מבחן הקב"א במתכונתו הנוכחית אינו מתאים ליוצאי אתיופיה. במשך תקופה קצרה הצבא העביר את המיון שלהם למכון אבחון חיצוני אך התוצאות לא היו משביעות רצון. "צה"ל מאמין כיום שהפתרון צריך לבוא דרך שיפור כללי של כלי המיון, ולא דרך מענה עוקף שמיועד לאוכולסייה ספציפית", מסר גורם צבאי המעורב ברפורמה. "בשנה וחצי האחרונות הצבא סוגר את המסגרות המבדלות ומשקיע במיון פרטני. כתוצאה מכך אנו רואים עלייה במספר המתגייסים יוצאי אתיופיה המאותרים לתפקידים הדורשים מיון מקדים לפני הגיוס, כלומר כאלה שהמיון שלהם מתחשב ביכולותיהם הייחודיות, מ־72 מאותרים ב־2014 ל־140 מאותרים ב־2015". 

אולם הפערים בין בני הקהילה לבני גילם באוכלוסייה הכללית נפתחים הרבה לפני הכניסה לבקו"ם. נקודת הפתיחה המוחלשת היא עוד בימי בית הספר – רק מיעוטם משלימים בגרויות מוגברות במתמטיקה (0.04%) ובאנגלית (0.2%). במדרגה הבאה של התהליך הלימודי, לקראת רכישת מקצוע, נושרים עוד רבים מהתלמידים ממוצא אתיופי: רק 27% מבעלי תעודות הבגרות יוצאי אתיופיה עומדים בדרישות הסף של הקבלה לאוניברסיטאות, בהשוואה ל־53% בקרב כלל הזכאים היהודים. בחוגים הריאליים מספרם זעום – עם 0.6% ייצוג בתארים המדעיים ו־0.9% בתארים ההנדסיים. 

גם בחברות ההייטק אתיופים הם מחזה נדיר, והתגובות לשאלה "האם מישהו ראה פעם אתיופי בהייטק?" שהעלה היזם יוסי תאגורי לעמוד הפייסבוק שלו בתחילת מארס, עשויות להמחיש עד כמה: "יש אחד בגט טקסי", "ראיתי בקונדואיט בזמנו", "בווייז יש שניים, גבר ואישה, אחים". גם המגיבים היו ערים לגרוטסקיות שבשרשור: "הוציאו את הידיים מהכיסים! דברים לא תמיד קורים מעצמם", כתב אחד מהם. 

הנוכחות הדלה של בני העדה האתיופית בתעשיית ההייטק, קשורה, בין השאר, בפרקטיקת הגיוס המועדפת בענף, שיטת חבר מביא חבר, שאינה משפרת את מצבם. הם נוטים להתחתן בתוך העדה (90%, לפי נתוני הלמ"ס), לשרת ביחידות שיש בהן יוצאי אתיופיה אחרים (80% מהחיילים ממוצא אתיופי מרוכזים ב־30 יחידות בלבד, לפי נתוני צה"ל) ולהצטופף בריכוזי אוכלוסייה תחומים (72% מהם מתגוררים ב־19 ערים, לעומת 75% מהאוכלוסייה הכללית המתגוררת ב־76 ערים). ואילו בתעשיית ההייטק, יותר משליש מהמועמדים מגיעים דרך עובדים שמכירים אותם מהשירות ביחידה טכנולוגית בצה"ל, מהלימודים או מעבודה בחברה אחרת. 

"אני רוצה שזה יהיה מעצים"

למרות הופעתה המרשימה, הדיבור מלא הביטחון והחוסן הפנימי שאפשרו לה לעשות את השינוי חרף נתוני הפתיחה החלשים שלה, ג'מבר עוצרת את הראיון כמה פעמים ומביעה הסתייגות: "אני רוצה שזה יהיה מעצים, אבל לא בטוחה שאני אומרת את הדברים הנכונים", היא מסבירה לי.

היא גם מתקשה להחליט איזה קהל היא מעוניינת להעצים – את הקהילה האתיופית שממנה היא הגיעה אך חוששת לדבר בשמה, או את האנשים "השקופים" והמושתקים – עובדי הניקיון, הקופאיות הסופר, המאבטחים בקניון, המלצרים ושוטפי הכלים. במקרים רבים, שתי האוכלוסיות האלה שלובות זו בזו. 

דו"ח של מרכז טאוב שפורסם ביוני 2015 מעלה כי שיעור גבוה יחסית מיוצאי אתיופיה שעלו לישראל בגיל מבוגר (12 ומעלה) מועסקים כעובדי ניקיון ומטבח – מחצית מהנשים ו־17% מהגברים. השיעור הגבוה של ישראלים ממוצא אתיופי העוסקים במשלחי יד אלה הוא יוצא דופן, ולא נמצא משלח יד נוסף המתאפיין בריכוז כה גבוה של בני העדה. 

שיעור המועסקים במשרות ניקיון בקרב יוצאי אתיופיה שהתחנכו בישראל כבר דומה לכלל האוכלוסייה (4%) – כלומר, מצבם של בני דורה של ג'מבר, בני 35 ומטה, טוב מזה של בני משפחתם המבוגרים מהם. אולם, הם עוד לא השוו את מצבם ליתר האוכלוסייה היהודית. רק כ־21% מהם מועסקים ברובד העליון של משלחי היד, לעומת 40% בקרב יתר האוכלוסייה היהודית.  

בעמותת "עולים ביחד" הפועלת לשילוב אתיופים אקדמאים בשוק העבודה מסבירים כי הקהילה האתיופית הישראלית ממשיכה לסבול מהכנסה נמוכה באופן לא פרופורציונלי לנפש, משיעור אבטלה גבוה ומפערי שכר משמעותיים. יחד עם זאת, רבים מאלה המצליחים להתגבר על האתגרים ומגיעים להישגים אקדמיים עדיין חווים קושי משמעותי בתהליך מציאת עבודה בתחומם – שכן מעסיקים רבים פשוט נרתעים מלשכור אותם לעבודה. בסקר של משרד הכלכלה רק 6%% מהמעסיקים הביעו רצון  להעסיק יוצאי אתיופיה, פחות מכל מיעוט אחר – כמו חרדים וערבים.

דו"ח מבקר המדינה מ־2012 חשף כי יוצאי אתיופיה שמוצאים תעסוקה הולמת מרווחים 40% פחות מאשר הישראלי הממוצע. הדבר עשוי להסביר את הממצא שעלה בדו"ח של הקריה האקדמית אונו מ־2009, ולפיו צעירים אתיופים חשים חוסר אמון ביכולתה של ההשכלה להוות עבורם יתרון בשוק התעסוקה.

דורון תורן־שמיע מעמותת טק־קריירה (ראו הרחבה) המציעה הכשרות טכנולוגיות  לבני העדה, מציינת כי בוגרי העמותה מכירים בערך של השכלה אחרי חוויה מוצלחת בשוק העבודה: "כשהסטודנטים מגיעים אלינו, מרביתם לא חושבים על תואר", היא אומרת. "אבל אחרי שנתיים בעבודה חלק מהם פונה לאקדמיה מתוך הבנה שזה הכרטיס למקפצה מקצועית וכלכלית. חלק גדול מהבוגרים שלנו הם כיום סטודנטים למדעי המחשב, הנדסת תוכנה ומנהל עסקים". 

ג'מבר מציינת בגאווה כמה פעמים במהלך השיחה כי אחותה סטודנטית, אולם היא נותרה סקפטית בנוגע להזדמנויות שהשכלה פורמלית תזמן לה: "אמא שלי למדה קורסי מחשבים שונים, קורסי אנגלית, קורס ספרות, קורס בניית ציפורניים, קורס יזמות ויבוא. זה אמור להיות מעצים, לא? אבל היא לא הצליחה לצאת מעבר לעבודות מטבח וניקיון. כי היא אישה אתיופית מבוגרת עם  מעט מבטא. אף אחד לא רצה להעסיק אותה במספרה. אז אני מאמינה שזו שאלה של הזדמנויות ולא של השכלה. לימודים מסודרים באוניברסיטה הם רק דרך אחת להתקדם".

איפה נמצאים האחים שלך היום? 

"אחי הגדול בן ה־35 הוא קבלן שיפוצים ואינסטלציה, אחי השני בן 33 ולא עובד. אחותי בת ה־28 לומדת כלכלה ומנהל עסקים במכללת רופין, היא הגאווה שלנו – היחידה בינתיים שיצאה ללמוד; השנייה (22) עקרת בית; אחותי בת ה־18 עומדת לפני גיוס".

את מייעצת לאחיות הצעירות שלך?

"אני לא רואה את עצמי כמי שיכולה לייעץ, אני בת 30 עם שני ילדים".

מה הסיכוי שהן ישתלבו בהייטק? 

"ההייטק הוא לא המהות, זה רק אמצעי. אני מקווה שכולנו נמצא עבודה שאפשר להתפרנס ממנה ושתהיה לנו מעניינת".

ועכשיו כשמצאת עבודה כזאת, אפשר לומר שיצאת ממעגל העוני?