כששומעים את סיפורה של ניצה סקולניק חושבים שלא ייתכן שאישה אחת עברה כל כך הרבה דברים קשים. אבל הסיפור של סקולניק אמיתי, והבוקר היא סיפרה אותו לפאולה וליאון במסגרת הפרוייקט שלהם המינימום_זה_כלא: קמפיין חדש להחמרת הענישה לאנסים.

"המטפלת שלי, שמטפלת בי מעל 20 שנה, אומרת שאני בבחינת נס", פתחה סקולניק את סיפורה. "נולדתי בשכונת הרכבת בלוד, בת אחרי ארבעה בנים. האח הגדול היה עבריין סמים רציני. הוא טיפל בכולנו, הוא זה שהביא את הכסף הביתה, הוא עשה הכל. בפעם הראשונה שהוא הכניס אותי למקלחת הוא התפשט, ואני ילדה בת חמש שבפעם הראשונה רואה איבר מין גברי, חשבתי שזה נחש. התחלתי לבכות והוא אמר לי 'תשתקי'. צרחתי, כמובן שאף אחד לא שמע. הבנתי מאז שזהו, זו התכנית: מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. בשלב מאוחר יותר הבנתי שסבתא ואמא כן שמעו, אבל פחדו לעשות משהו".

האונס וגילוי העריות נמשך עד גיל 13, אז ברחה ניצה מהבית אל העולם החרדי. רק בטיפול רגשי, שנים מאוחר יותר, הצליחה לחשוף שעברה התעללות מינית גם על ידי אביה וסבה. "אנחנו מכחישים ברמה כזו שרק בטיפול אפשר לגעת והזיכרון נחשף. אח שלי זה היה ביום, ואבא שלי היה חוזר בלילה ונכנס למיטה שלי".

בגיל 13 נכנסה להיריון, בלי לדעת אם זה מאחיה או מאביה, ועברה הפלה קשה – אבל שום דבר לא הכין את ניצה לזיכרון שצף בה לאחר שהתפרסם האונס הקבוצתי באילת לפני כשבועיים. יומיים לאחר שהסיפור התפוצץ החלה ניצן לבכות ללא הפסקה ולהקיא. כשהיא למודת ניסיון, ידעה סקולניק שמשהו לא כשורה והחלה בפגישות אינטנסיביות עם המטפלת שלה, במטרה להבין מה עובר עליה. "ואז נזכרתי שכשהייתי בת 10 אח שלי הוריד אותי למקלט, אמר שזו היומולדת שלי ושהוא עושה לי הפתעה. הוא הביא לי סוכריות מסטיק עגול בצבע אדום, ואז אני יורדת למקלט ורואה עשרה בחורים בני 13-14 עומדים מבוהלים. דאגתי להם, הם היו כל כך רועדים, והוא אומר לי 'תבחרי אחד מהם' ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני, אני מתחילה לבכות והוא אומר 'תשתקי'. אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך, אני רק יודעת שהתעלפתי וקמתי והקאתי אבל זה לא הפסיק את זה. כשעלה הזיכרון חשבתי שזה קרה רק פעם אחת, אבל הסתבר שזה קרה בכל שבת. כשאבא ואמא הלכו לדודים הוא היה מוריד אותי למקלט, ובכל פעם אלה היו נערים אחרים".

סקולניק סיפרה על הזיכרון הקשה בפוסט בפייסבוק, וקיבלה תגובות רבות מקוראים שהסיפור שלה הציף אצלם לפתע זכרונות שהיו מודחקים. סיפורה של ניצה הוא סיפור שכולם צריכים לשמוע, והיא מרצה עליו וגם הוציאה אותו בספרה "שלום לך מסה הקטנה".

לפאולה וליאון היה חשוב להדגיש שלמרות כל מה שעברה בחייה הקשים, יש לניצה כעת משפחה תומכת וזוגיות מאושרת, וכי יש תקומה ותקווה לחיים מלאים. "אל תשפטו שום נאנסת", ביקשה ניצה לסכם, "הדבר שהכי חשוב לנו ויעזור להחלמה שלנו זה שיסתכלו לנו בעיניים ויגידו לנו שמאמינים לכל מילה שלנו, וגם לשתיקה שלנו. אל תשאלו 'כמה אנסים היו'. מספיק אחד בשביל להרוס חיים שלמים".

צפו בראיון המלא מתוך פאולה וליאון