קארה סקורביס (21) חולמת לרקוד מאז שהיא בת שלוש. אחרי שנים של עבודה קשה היא הגשימה את החלום, רקדה בלט מקצועי, השתתפה בתחרויות ברחבי ארצות הברית – ואז היא חלתה בסרטן העצמות ונאלצה לעבור קטיעה של רגל שמאל. היא החליטה לא לוותר, ואחרי מאבק ארוך היא עדיין רוקדת: "הבלט הוא הדרך שלי לחבק את הנכות".
לפני שלוש שנים, כשהייתה בשנה הראשונה באוניברסיטת באפלו בניו יורק, התעוררה סקורביס בוקר אחד עם כאב חזק בברכה השמאלית. היא הייתה בלחץ שנפצעה במהלך אימונים, ומיהרה לחדר המיון כדי לשלול קרע ברצועות. הרופאים לא מצאו סיבה לכאב, וסקורביס המשיכה בחייה.
במהלך חופשת החורף של אותה שנה, כשהכאב החמיר היא פנתה לאורתופד: "הרגשתי כאילו יש מן גוש חמים בברך". בצילום רנטגן התברר שהגוש הזה הוא למעשה גידול, וחודש אחרי קיבלה הרקדנית את הבשורה המרה ואובחנה עם אוסטיאוסרקומה, סרטן עצמות שנפוץ בדרך בבני נוער, ומתחיל באזורים שבהם העצמות גדלות מהר, כמו קצה הרגל - כך על פי האגודה האמריקאית לסרטן.
"זה היה ממש מפחיד ולא צפוי, אבל הבנתי שאני צריכה לעבור אותו בכל הכוח", היא אומרת, סקורביס התחילה בטיפולי כימותרפיה, שגבו ממנה, לדבריה, מחיר גופני כבד. האופציה הבאה הייתה קטיעה: "הבנתי שאני רק רוצה שהגידול ייעלם, ולמרות שהציעו לי לנסות להסיר את הגידול בניתוח לא יכולתי לעמוד בטיפולים". לדבריה, סיבה נוספת לכך היא החשש שהמחלה תחזור: "אני יודעת שהרבה ילדים שעברו ניתוח להצלת הגפה, חוו חזרה של הסרטן. החלטתי שאין לי מה להתעסק בזה. פשוט רציתי שזה ייגמר פה". כמה חודשים לאחר מכן היא עברה קטיעה של רגל שמאל והוכרזה כנקייה מסרטן, והותאמה לה פרוטזה.
בזמן שהייתה בבית החולים, סקורביס הבינה שמצאה ייעוד נוסף, והיום היא משמשת כנשיאת דירקטוריון הצעירים של העמותה שתומכת בחולי סרטן העצמות ובני משפחותיהם. במקביל היא ויתרה לרגע על הריקוד: "הבנתי שאני יכולה להגשים את כל החלומות שלי. מעולם לא ויתרתי על האמונה שאוכל לחזור לרקוד שוב", היא מבהירה, "הריקוד מאז ומתמיד עזר לי לתפוס את המקום שלי ולהוכיח לעצמי ולעולם שהגוף שלי יפה, לא משנה מה מישהו אחר אומר. אחרי הקטיעה פשוט המשכתי באותה הדרך. אז נכון, אני לא נראית כמו בנות 21 בגילי, אבל אני עדיין יכולה לגרום לגוף שלי להיראות ולהרגיש יפה", היא מוסיפה, "אני מקווה שהסיפור שלי יראה לילדים ומבוגרים שהחלומות שלנו לא צריכים להסתיים בגלל מחלה או נכות".