דלקת בשלפוחית השתן. מסוג הדברים שאין להם באמת זמן טוב להופיע, אבל איכשהוא בכל פעם היא מגיעה בזמן הכי לא נכון. הבשורה הרעה היא שאין כמעט אישה שלא תפגוש בדלקת בחייה, בשלב כזה או אחר. איך תזהי שהיא מגיעה, מדוע היא קיימת בכלל והאם באמת רק נשים סובלות מזה? פנינו לד”ר בני פיינר, מנהל היחידה לאורוגניקולוגיה ורצפת האגן מבית החולים הלל יפה, עם המדריך החשוב.
מה זה בכלל דלקת בשלפוחית השתן?
"זיהומים בדרכי השתן נפוצים למדי ומתרחשים כאשר חיידקים, שבדרך כלל מקורם הוא במערכת העיכול, נודדים במעלה השופכה לתוך שלפוחית השתן. הזיהומים יכולים לתקוף את כל אחד מן החלקים של דרכי השתן, אולם דרכי השתן התחתונות הן הפגיעות ביותר – כלומר השופכה ושלפוחית השתן".
מה הם התסמינים לזיהום בדרכי השתן?
"זיהומים בדרכי השתן התחתונות מתאפיינים בתכיפות (הליכה פעמים רבות לשירותים) ובדחיפות (תחושה שאין לי יכולת להתאפק) בעת מתן שתן, בתחושה של צריבה ולעיתים אפילו בדימום. זיהומים בדרכי השתן העליונות עשויים להיות מלווים גם בחום גבוה, צמרמורות ובתחושת חולי משמעותית. אגב, התסמינים לזיהום בדרכי השתן דומים בקרב גברים ונשים".
מה הם הגורמים המעלים את שכיחות הזיהומים בדרכי השתן?
"גורמי הסיכון מגוונים ונעים בין מגע מיני (על אף שאין המדובר במחלה מדבקת, עצם האקט המיני מעודד מעבר חיידקים מהנרתיק אל תוך שלפוחית השתן דרך השופכה), שינויים הורמונאליים (חדילת המחזור – מנופאוזה) ועד להפרעות שונות במערכת השתן. למשל, ריקון לא מספק של שלפוחית השתן יכול להוביל להתרבות של חיידקים ולהיווצרות זיהומים".
האם יש משמעות לגיל או למין בהידבקות בזיהומים בדרכי השתן?
"ללא ספק. למרות ששני המינים עלולים לסבול מזיהומים בדרכי השתן, התופעה נפוצה יותר בקרב נשים. הסיבה להבדלים בשכיחות בין המינים נעוצה במבנה האנטומי של האישה אשר מגדיל משמעותית את סיכוייה לחלות מכיוון שהשופכה שלה קצרה יותר, כלומר לחיידקים יש פחות מרחק "לעבור" עד לשלפוחית השתן. הפער בהידבקות בזיהומים במערכת השתן בולט כל כך עד כי זיהומים בדרכי השתן בקרב גברים יוגדרו תמיד כמורכבים, בעוד זיהומים דומים אצל נשים יכולים להיות מוגדרים כפשוטים או מורכבים – בהתאם לחומרתם".
מי עלול לסבול מהזיהום במיוחד?
"זיהומים בדרכי השתן שכיחים במיוחד בקרב נשים צעירות, בגילאי 20+, בשל תכיפות בקיום יחסי מין, ובקרב נשים בתקופת גיל המעבר. חדילת המחזור מובילה לירידה בכמות האסטרוגן המופרש בגוף, הגורמת לשינויים אטרופיים, כלומר להידלדלות רקמות באזור האורוגניטלי (נרתיק, שלפוחית השתן והשופכה), שבעקבותיהם האישה חשופה יותר לזיהומים כאלו".
האם זה מדבק?
"זיהומים בדרכי השתן אינם מדבקים, עם זאת לעתים יש חיידקים עמידים יותר לאנטיביוטיקה, ומשום כך קשה יותר להילחם בהם. כמו כן יש לא מעט סברות שטוענות למשל שישיבה בשירותים ציבוריים או ישיבה על רצפה קרה מסייעות לדלקת אולם זה לא נכון. יחד עם זאת, חשוב להקפיד לשמור במקומות כאלו על כללי ההיגיינה. גם ישיבה על רצפה קרה לא הוכחה עד כה כגורם לזיהומים בדרכי השתן".
מתי מומלץ לפנות לייעוץ רפואי, ומה קורה אם לא מטפלים בזמן?
מומלץ לפנות לייעוץ רפואי מיד כשמופיעים התסמינים של זיהומים בדרכי השתן (צריבה, תכיפות, מתן שתן מועט בכל פעם, אי נוחות או כאב בבטן התחתונה), עם או ללא חום. בשלב ראשון חשוב לבקש מרופא המשפחה הפנייה לבדיקת שתן כללית ותרבית, במטרה לגלות אם אכן מדובר בזיהום חיידקי אשר הטיפול בו אמור להיות אנטיביוטי, ואם החיידק עצמו עמיד או רגיש לאנטיביוטיקה.
יחד עם זאת, עד לקבלת תוצאות התרבית ניתן להשתמש במוצרים רפואיים המסייעים בשליטה ומניעה של זיהומים בדרכי השתן ואף עשויים להקל על התסמינים. למשל, מוצר המבוסס על תרכובת של ג'לטין וקסילוגלוקן הפועלת באופן מכני בחלל המעי ומונעת את המגע בין החיידקים מחוללי המחלה לבין רירית המעי ועל ידי כך מצמצמת את התרבות המזהמים טרם המעבר לדרכי השתן".
האם יש דרכים נוספות להקלה בתסמינים אם כבר נדבקנו?
"רצוי לשתות כמות מרובה של מים המסייעת בשטיפת החיידקים החוצה ממערכת השתן. יש להימנע משימוש בסבונים המיועדים לשטיפת הנרתיק או בתכשירים הגורמים להחמצת השתן. כמו כן, מומלץ להפחית את הלחץ בו אנו נמצאים ולאכול תזונה בריאה יותר המכילה פחות סוכר וקפאין ויותר סיבים תזונתיים.
"בנוסף, יש לא מעט תרופות סבתא ששמן נקשר להקלה בסימפטומים של זיהומים בדרכי השתן, כמו שתיית מים עם תמצית של פטרוזיליה שבושלה בהם ושתיית מיץ חמוציות שהיעילות שלו לא הוכחה חד משמעית במחקרים".
האם ניתן להימנע מזיהומים חוזרים בדרכי השתן?
"כן. לרוב ההמלצה הרפואית היא לתת אנטיביוטיקה במינון נמוך לאורך זמן לנשים שנוטות לזיהומים חיידקיים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, כלומר מעל שני זיהומים במהלך חצי שנה או מעל שלושה במהלך שנה. בנוסף, ניתן לטפל בנשים אלו גם באמצעות מוצרים רפואיים שאינם אנטיביוטיים המסייעים בשליטה ומניעה של זיהומים בדרכי השתן. בנשים לאחר גיל המעבר מומלץ כחלק מהטיפול המניעתי גם שימוש בתכשירי אסטרוגן הניתנים דרך הנרתיק".