"תמררי בבכי, תתגלגלי בצחוק, תשאגי את כל כעסייך, את לא צריכה לשתוק": כשהמוזיקאית ענבר חצרוני (33) כתבה את השורה הזו באחד משיריה היא ידעה על מה היא מדברת: אחרי ההטרדה המינית הקשה שעברה בדירתה לפני תשע שנים היא איבדה את יכולת הדיבור למשך תקופה ארוכה ולא ידעה אם אי פעם תוכל לתקשר שוב. היום היא מוציאה אלבום שלישי ומתפעלת את פרויקט הסיוע שיזמה למען דרי רחוב, אחרי שחוותה על בשרה לאילו תהומות נפשיים אפשר להגיע.
"זה קרה בגיל 26", היא מספרת. "אחרי שטיילתי בהודו עם מי שהיה אז בן זוגי, חזרנו לארץ ונפרדנו. חזרתי לדירה שגרתי בה אז ופגשתי את השותפה החדשה שהתחלפה בזמן שהייתי בהודו. אני זוכרת את הרגע שהתחבקנו ובכינו אחת לשניה, גם היא הייתה אחרי פרידה ושמחתי שיש בדירה מישהי שאני מרגישה בנוח איתה".
"הוא סיפר לי שאין לו איפה לישון בלילה, אז הצעתי בתמימותי לעזור לו ליום יומיים. לא ידעתי שהשותפה שלי לא בבית בימים הקרובים ולא חשבתי שיש איזושהי סכנה"
האירוע ששינה את מסלול חייה החל בחוף הים בתל אביב. "הייתי בים לבד, באמצע השבוע, בצהריים. כמעט ולא היו אנשים בחוף", היא מספרת. "היה שם בחור שגם ישב לבד. אני הייתי אחרי טיול שבו הייתי מאוד חברותית ותקשורתית והייתי פתוחה לדבר עם אנשים ולהכיר ללא מטרות או אינטרסים. התחלנו לדבר, לא היה לי שום עניין רומנטי בו, סתם שיחה חברית. הוא סיפר לי שהוא בתקופה כזו שאין לו איפה לישון בלילה, ולי ולשותפה שלי היה חדר אקסטרה בבית שהיה פנוי, אז הצעתי בתמימותי לעזור לו ליום יומיים, שיישן בחדר הזה. לא ידעתי שהשותפה שלי לא בבית בימים הקרובים ולא חשבתי שיש איזושהי סכנה".
באותו יום הגיע הבחור לדירתה של ענבר, ושם, באמצע הלילה, כפה את עצמו עליה. "התקשרתי קודם כל לחברה, היא מאוד נלחצה ולא בדיוק הבינה מהמילים שלי מה קרה כי הייתי מאוד נסערת, היא המליצה לי להתקשר לאבא שלי. התקשרתי אליו והוא אמר לי – 'תזמיני משטרה'. אני לא זוכרת אם השוטרים דפקו בדלת או חיכו למטה. קודם הם לקחו אותו, ואז ירדתי למטה ולקחו אותנו בשתי ניידות נפרדות לתחנה לחקירה. אחותי הקטנה הגיעה ונכנסה איתי לניידת, היא ליטפה אותי כי הייתי במצב ממש קשוח ורעדתי".
בחקירה עצמה, מספרת ענבר את הסיפור של קורבנות תקיפה מינית רבות, היא הרגישה שוב מותקפת. "הייתי מצפה שהחוקרת תהיה יותר רגישה, אבל היא הייתה מאוד קשה ואפילו אגרסיבית, מאוד לא נעימה. הרגשתי שמנסים להפיל עליי איזושהי אשמה, שאני פושעת".
מתחנת המשטרה כבר לא חזרה ענבר לדירתה. עקב מצבה הנפשי הקשה לקחו אותה בני המשפחה היישר לבית הוריה שבחיפה, ושם חוותה במשך תקופה ארוכה מה שהיא מתארת היום כמשבר זהות קשה. "הייתי מאוד בודדה, התרחקתי מכל החברים, המשפחה המצומצמת שלי הם היחידים שהייתי איתם באינטראקציה. הייתי מנותקת מהמציאות והיו לי הזיות, מה שנקרא בשם המפחיד 'התקפים פסיכוטיים' - חוויתי מציאויות מאיימות ברמה ההישרדותית, למשל שפרצה מלחמה ואני ממש חיה אותה".
למה זה קרה דווקא לי
בדירתה בחיפה חזרה ענבר לעסוק בתחום בו היא מרגישה בטוחה. "התחלתי להיפגש עם קואוצ'רית מדהימה שעזרה לי להאמין בכוחות שלי, ובזכותה חזרתי לענייני המוזיקה. לא הייתי עצמאית ולא הייתי מסוגלת לנסוע בתחבורה ציבורית לבד, אז אבא שלי היה מסיע אותי לאולפן להקלטות. האלבום השלישי שלי שיצא עכשיו, 'הטבע שלך', מוקדש להעצמה נשית. המטרה היא לקרוא לנשים לא לפחד ולא להתבייש: לא בדברים שעברו ולא במי שהן". עכשיו היא מתכננת להתחיל בלימודי תואר שני, במטרה לטפל באנשים באמצעות מוזיקה.
ענבר, ששבה מאז להתגורר בתל אביב, אומרת שלולא התמיכה שקיבלה ממשפחתה הסיפור שלה היה כנראה מסתיים אחרת לגמרי - והיא הייתה יכולה למצוא את עצמה ברחוב. המחשבה הזו הביאה אותה להתנדב למען חסרי הבית. "שאלתי את עצמי למה זה קרה לי ומה הטוב שאני יכולה לקחת מזה, והבנתי שיש הרבה מאוד נשים ואנשים ברחוב שאין להם את התמיכה ואת המסגרת המשפחתית והעוגנים שלי היו, ואף אחד לא רואה אותם ולא דואג להם, ולכל אחד מהם יש סיפור - אף אחד לא בחר להיות ברחוב, אני לא מאמינה בזה, אני חושבת שכל אחד מהם עבר דברים קשים שהביאו אותם לשם". מיזם 'העץ הנדיב' שהקימה פועל כבר יותר משנה בדרום תל אביב, ומתמקד כרגע בחלוקת מזון עבור דרי רחוב ושיח עמם, "בתקווה שבהמשך העירייה תעזור ונדאג לפתוח עבורם בתים, שיהיה להם מחסה מהגשם בחורף ומקום ממוזג בקיץ", אומרת ענבר.
היום היא מבינה את חשיבות הקול שלה יותר מתמיד. "אחרי שבמשך תקופה לא הצלחתי לדבר, חשבתי שיש לי בעיית תקשורת ושאיבדתי את היכולת לדבר לתמיד. בטיפול הבנתי שזאת אמונה שמגבילה אותי ולאט לאט חזרתי לדבר ולהיות ורבלית. היום כבר חזרתי לעצמי לגמרי, אני מתקשרת מצוין ומבטאת את עצמי ובקלות. אחרי כל הטלטלה הזו ובזכות זה שיצאתי ממנה, אני מרגישה הרבה יותר חזקה. אני יכולה לדבר על כל נושא ועל כל מה שעברתי. הקול שלנו מאוד חשוב והוא צריך להישמע במלוא עוצמתו".