22 נשים נרצחו ב-2022. מתחילת השנה נרצחו כבר ארבע. כמעט כולן נרצחו על ידי בן זוגן. כולן נרצחו על ידי גברים. מדי פעם אנחנו שומעים שבנוסף לאישה רצח אותו גבר גם את ילדיו, או ניסה לרצוח אותם. כשאנחנו שומעים על מקרים כאלו אנחנו רוצים להאמין שאותו רוצח פשוט "איבד את זה" באותו רגע. אבל מתברר שהאמת היא הרבה יותר מזעזעת.

לפני מספר שבועות גם בעיירה אפסום שבבריטניה אירע רצח מחריד. אמה פטיסון, מנהלת המכללה המקומית, ובתה בת השבע - נרצחו על ידי בעלה, ג'ורג' פטיסון, שהתאבד מיד לאחר מכן. החקירה בעניין עדיין נמשכת ולכן קשה להחליט באופן חד משמעי מה היה מצבו הנפשי או המניע שלו. בתחילה דיווחה התקשורת כי בני המשפחה "מצאו את מותם", ולא רמזו כי ככל הנראה מדובר ברצח. כאשר הזוועה נחשפה, נשות העיירה ונשים נוספות, אמרו ש"הן עצובות אבל לא מופתעות שהבעל הוא הרוצח".

בכל פעם כשמתפרסמת ידיעה כזו, בארץ ובעולם, שואלים את עצמם אנשים: איך זה יכול היה לקרות? איך מישהו יכול לעשות את זה – ולמה? ובעוד שנשים כמובן יכולות גם הן להיות עברייניות אלימות, מספר הרציחות בתוך המשפחה שהתבצעו על ידי נשים הוא מזערי: "הסיפור של אמה מזכיר לנו שזה לא משנה כמה מוצלחת או הישגית או מבריקה את כאישה", אומרת שריל ג'ובונוני, מנכ"לית הקרן "Girls’ Day School Trust", העוסקת בחינוך בנות להישגיות ולשוויון, "נשים בטוחות רק על פי מה שבן הזוג הגברי שלהן מאפשר להן להיות".

הכותרות, לאחר שהתגלה כי הבעל הוא הרוצח, היו דומות לאלו שמופיעות גם פה בארץ. ג'ורג' תואר כ"איש נעים" ו"מנומס". אשתו תוארה כ"שאפתנית" ו"מוצלחת". לאחר מכן יצאו העיתונים בכותרות: "האם החיים בצל אישה בעלת הישגים גבוהים הם מה שהוביל לרצח?".

אז איך אפשר באמת לפענח את האישיות של גברים שמחליטים לבצע מעשה מחריד כל כך, ובדרך מורידים מעצמם כל אחריות ומטילים את האשמה על הקרובים שלהם. מה דוחף אדם "נורמטיבי" לבצע מעשה שכזה? ואולי השאלה החשובה ביותר – איך יכול להיות שמקרים כאלה רק הולכים ומתרבים?

"נראה שרצח משפחתי קשור באופן ישיר למיזוגיניה פטריארכלית. השורשים הם לא רק באלימות במשפחה אלא בהנחות מגדריות יומיומיות לגבי תפקיד נשים וגברים בחברה, במיוחד של ראייה מעוותת ומסוכנת של איך נראית גבריות 'מוצלחת'"

 

 

"הם רוצים שיראו שהם אלו שעשו את זה"

"חלק מהכותרות שיצא לי לצפות בהן מאשימות בפירוש את הקורבן", אומר דיוויד ווילסון, פרופ' לקרימינולוגיה והמנהל המייסד של המרכז לקרימינולוגיה יישומית באוניברסיטת ברמינגהאם, "אם אנחנו לא נבין את את הדינמיקה המרחשת בתוך משפחות כאלה, לא נצליח להבין את הפשעים הנוראיים שמתרחשים שם. מדובר על אנשים שרוצחים את בת הזוג שלהם ואת הילדים שלהם".

ב-2013 היה ווילסון שותף למחקר, יחד עם הפרופ' לקרימינולוגיה אליזבת' יארדלי, וד"ר אדם לינד, ובו הם בדקו מאמרים החל מ-1980 ועד 2012 בנושא. הם מצאו 71 מקרים בבריטניה של רצח מסוג זה. ב-59 מהמקרים (83 אחוזים) היה מדובר על גברים, כשיותר מחצי מהם היו בגילים שנעו בין 30 ל-40. אחד הדברים שהם מצאו הייתה רמת האלימות שבהם השתמשו: "גברים משתמשים בצורות הרבה יותר דרמתיות של רצח משפחתי, לפעמים הם יספרו לאחרים על התוכניות שלהם, הם רוצים שיראו שהם אלו שעשו את זה. לפעמים הם משאירים פתקים. אחד המקרים המזעזעים שבהם נתקלתי היה של אדם שנסע עם מכוניתו לתוך נהר כששני הילדים שלו היו מאחור. ילד אחד התקשר לאם לספר לה מה קורה".

החוקרים חילקו את הרוצחים לארבעה סוגים. הם כינו אותם: חסרי אמות מוסר, מאוכזבים, צדקנים ופרנואידים. "אלה שתייגנו כחסרי אומות מוסר החזיקו לעתים קרובות בעבודות טובות, חלק גדול מהם היו בעלי רקע צבאי או משטרתי, ואז הם פוטרו או פשטו את הרגל או היו עם בעיות כלכליות כלשהן. גברים כאלה ראו במשפחה שלהם שלוחה של ההצלחה הכלכלית שלהם, ולכן כשהם נכשלו כלכלית המשפחה שלהם הייתה חלק מזה, ורצח שלהם נעשה כדי להימנע מההשלכות של מה שקרה להם. הם ראו במשפחה שלהם כרכוש שהם יכולים להרוס ולרצוח כדי להימנע מההשלכות של הכישלון שלהם".

אנדרו טייט (צילום: מתוך הפרופיל של אנדרו טייט, מתוך instagram)
"יש המון אנדרו טייטים בכל מקום" | צילום: מתוך הפרופיל של אנדרו טייט, מתוך instagram

 

"יש הרבה אנדרו טייטים"

"הטיפוס שאותו מצאנו כנפוץ ביותר", ממשיכים החוקרים, "הם הצדקנים. הם מאשימים את בת הזוג בכל מה שקורה להם. ברגשות שלהם ובמעשים שלהם. הכל ממוקד בה. מבחינתם אנשים לא מבינים אותם. גברים כאלה מתכננים את הרצח במשך הרבה זמן, ולעיתים קרובות הביצוע נבנה בקפידה". לדבריהם, הכי קל לסביבה להאמין ש"הם פשוט התפרקו": "זה יותר קל לנו פסיכולוגית להכיל משהו שנראה כל כך חסר היגיון, אבל בדרך כלל זה ממש לא ככה".

לדברי ניל ובסדיל, מנהל המכון לאלימות באוניברסיטת אריזונה, לטיפוס הראשון (חסר המוסר), יש ככל הנראה היסטוריה של אלימות: "במקרים כאלה רצח משפחתי הוא מעין נקודת הסיום של מערכת יחסים אלימה ורודנית". לדבריו, האנשים האלה התאבדו לאחר הרצח כי חייהם יצאו משליטה: "הם תפסו שהם עומדים בפני איום של עוני, פשיטת רגל והם לא רצו לחוות את הבושה הזו". ובסדיל מציין שאנשים כאלה הם לעתים "רוצחים בעלי מוניטין": "הם יראו לעולם החיצון באזרחים שקטים, מאופקים מכובדים".  

כמו כן, מוסיף ובסדיל, התפיסה של אנשים כאלו לגבי גבריות הופרה: "נראה שרצח משפחתי קשור באופן ישיר למיזוגיניה פטריארכלית. השורשים שלו הם לא רק באלימות במשפחה אלא בהנחות מגדריות יומיומיות לגבי תפקיד נשים וגברים בחברה, במיוחד של ראייה מעוותת ומסוכנת של איך נראית גבריות 'מוצלחת'".

גם לדברי פרופ' ווילסון הגורם העיקרי היא מיזוגיניה. "אני רואה איך דעות כאלה נגד נשים חודרות לתוך החברה שלנו, ולכן גם יש עלייה במקרים כאלו. תראו למשל את אנדרו טייט, וכמה מעריצים ועוקבים יש לו. אבל זה לא רק הוא. הוא אדם אחד. יש המון אנדרו טייטים בכל מקום. אנחנו צריכים למצוא מה הסיבות ומה הגורמים שמייצרים אנשים כמוהו".