איך יכול להיות שאני אישה מוכה? אני לא נראית ככה. איך זה ייתכן שאדם משכיל כמוהו אלים? הוא לא נראה ככה. למה לא קמתי והלכתי הרבה קודם? המוח קודח, המחשבות לא מרפות, העלבון עודנו צורב. והפחד? הפחד נוכח גם היום, אף שאני שוהה עם שלושת ילדיי הקטנים במקלט של תנועת אמונה לנשים נפגעות אלימות.

אנחנו כאן כבר שנה שלמה. זאת אפילו לא אני שהתקשרתי למשטרה. לי לא היה אומץ. למרות הצעקות, הקללות, האיומים בחטיפת הילדים, הניתוק מהעולם, ניפוץ הרכוש, האיומים ברצח ואפילו הניסיון שלו לתקוף את אבי, הסבא של הילדים שלי - לא קמתי והלכתי.

להגיד שהרגשתי הקלה כשהשוטרים נקשו על דלת ביתי, או שהגעתי למנוחה ולנחלה? ממש לא. אבל נשמתי, ואולי לראשונה מזה חודשים ארוכים גם חייכתי. מהרגע שכף רגלנו דרכה במקלט היה לי ברור שניצלנו. לא פחות.

עד לפני כמה שנים חיינו בחו"ל. החלום בהתגלמותו. אלא שרק מבחוץ זה נראה כמו חלום. מבפנים היה זה סיוט שהלך והתגבר כשעלינו ארצה. זה התחיל "בקטנה", פה ושם מילים פוגעות, דחיפה קלה. משם זה התדרדר לקללות נמרצות, השפלות והתפרצויות זעם. כל הנורות האדומות ותמרורי האזהרה זעקו, אבל אני נשארתי. שתקתי ולא הוצאתי את הכביסה המלוכלכת החוצה. והילדים? הילדים היו עדים יום-יום למתרחש ושמעו לא פעם איך הוא מאיים עליי אחרי ששבר עוד רהיט: "את הבאה בתור".

איש לא ידע. איש לא שיער שרואה החשבון העשיר והאדיב הופך את עורו בביתו. איש לא חשד שאני חיה תחת אלימות, הרי לא היו על גופי סימנים כחולים או פנס בעין. אלא שמה שלא נגלה לעין הוא לפעמים הרסני הרבה יותר.

השתיקה, הבושה לספר, הניסיונות להאמין שיהיה בסדר, ולא פחות מזה החשש מה יהיה אם אעזוב, שהרי הוא שלט גם בכסף – שיתקו אותי. פשוטו כמשמעו.

פעם חשבתי שגירושים הם לא אופציה. כמי שגדלה במשפחה יציבה ותומכת, ראיתי במשפחה ערך עליון. ניסיתי בכל כוחי לייצב ולטפח את הזוגיות, להציל אותנו. זה היה מתיש להציג מצג שווא שהכול אצלנו מושלם, כשבעצם כל יום נופלת עוד לבנה ומאיימת למוטט את הבית על יושביו.

במשך שנים חטפתי וספגתי. במשך שנים הסתרתי ושיחקתי את המשחק. טעיתי לחשוב שאם יש לנו ילדים מושלמים ורמת חיים גבוהה אולי הוא יתעשת וישתנה. לכל תרחיש היה לי סיפור כיסוי, תירוץ וסיבה. רק שאף אחד לא ידע. גם לא בני המשפחה הקרובים לי ביותר.

נקודת המפנה החשובה של חיי הייתה הכניסה למקלט לנשים באלימות. רק פה - אף שאני יודעת שהוא מנסה למצוא אותי, ממשיך למרר את חיי, ממציא שקרים ומעשיות, מעליל עליי עלילות על ניכור הורי - מצאתי בעצמי את הכוחות לשקם את עצמי ולדאוג לרווחתם הנפשית והכלכלית והנפשית של ילדיי ושלי.

ההסתגלות לחיים החדשים במקלט לא הייתה פשוטה, אבל בזכות התמיכה והכלים שקיבלנו להתמודדות, הליווי הצמוד והמרחב הבטוח, אנחנו עוברים תהליך מדהים. המשפחה הגרעינית אומנם התפרקה, אבל קיבלנו משפחה חדשה המאפשרת לנו לפרוח ולצמוח לקראת חיים טובים יותר ועל כך אני מוקירה תודה מדי יום.

המאבק שלי עדיין לא תם. הוא מנסה בכל תחבולה לנסות להפוך את הקערה על-פיה. לגרום לכולם לחשוב שאני ה"רעה" בסיפור. מפעיל מניפולציות ועושה שימוש בילדים ככלי מיקוח. העובדה שהאלימות הסמויה עכשיו גלויה לכל נתנו לי את האומץ גם לחשוף את סיפורי.

לי אין במה להתבייש. האשמה עוברת צד. אני לא עוד קורבן, אלא אישה שכל חייה לפניה. אני פסיכולוגית בהכשרתי, מרצה באוניברסיטה, עובדת במשרה מלאה, אבל אני גם עדיין מסורבת גט. למה? פשוט כי הוא יכול למנוע ממני להיות חופשיה.

גם היום האלימות וניסיונות השליטה שלו נוכחים. הוא ממשיך להפעיל לחצים, נעזר בסוללת עורכי דין, פונה לערכאות משפטיות ומנסה בכל דרך שהיא להשיג את מבוקשו – כדי להראות שידו על העליונה. אבל אני היום חזקה יותר, הרבה יותר.

אם גם את סובלת מאלימות במשפחה, אנא פני לאחד מהגורמים הבאים:

מרכזי "אמונה" לטיפול ומניעת אלימות במשפחה
03-6179239

מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית
טלפון: 1202

קו חרום לנפגעי אלימות במשפחה 
טלפון: 1-800-220-000

מרכז סיוע לנשים דתיות
טלפון: 02-6555745, 02-6555744

קו סיוע לנשים מוכות של ויצ"ו (פועל 24 שעות ביממה)
טלפון: 1-800-39-39-04

נעמ"ת – המרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה 
טלפון: 3090* מכל טלפון סלולרי

עמותת ל"א ללחימה באלימות נגד נשים מפעילה קו חירום לנשים מוכות הפועל 24 שעות ביממה
טלפון: 1-800-353-300

קש"ב – קו שירות לנשים במצוקה
טלפון: 09-7747760, 09-7412858

קו סיוע לנשים ערביות
טלפון: 04-6566813

קו סיוע באמהרית
טלפון: 1-800-220-230