הרומן של ד"ר שירלי הרשקו עם הפרעת הקשב התחיל עוד לפני האקדמיה, כשהכירה את טל, לימים בעלה. כבר אז היא לא הבינה למה הוא שוכח את מה שאמרה לו, וחשבה שאולי לא מספיק אכפת לו ממנה, והם לא הפסיקו לריב על הבלגן שהוא עושה בבית והחלב ששוב שכח לקנות. אבל האהבה, הו האהבה, ניצחה הכול.
שנים מאוחר יותר, במהלך לימודי תואר שני, הבינה הרשקו שלא היה מדובר בחוסר עניין/אהבה/אכפתיות, אלא בעובדה שלטל יש הפרעת קשב וזה מסביר את הכול. בפודקאסט ובספר "אנשי הקשב", היא מספרת על החיים לצד איש קשב, והיא כמובן לא לבד. במחקר שבו נשאלו בני זוג של אנשי הקשב מה מפריע להם במערכת היחסים איתם והם ציינו 10 דברים מרכזיים.
הם לא זוכרים שאמרו להם דברים
הפרעת קשב מגיעה עם לקות בזיכרון, זה מוחי וזה הולך ביחד. זו הסיבה שאנשי הקשב יכולים לזכור דברים לא חשובים בעליל, אבל לא את השם או הסיפור של האדם שאיתם דיברו הבוקר.
הם אומרים דברים בלי לחשוב
האימפולסיביות מהווה אחד מהתסמינים העיקריים בהפרעת הקשב. היא גורמת להגיד דברים בלי כוונה או בלי טאקט. אחר כך הם גם מתחרטים מאוד על מה שאמרו ומרגישים אשמה.
הם מתקשים להתמודד עם תסכולים
חוסר הוויסות שקיים בהפרעת קשב, גורם גם לחוסר ויסות רגשי ולצורך ביותר חיזוקים ויותר דברים מהרגע להירגע (קושי לחכות).
במהלך שיחות הם מעופפים/מתנתקים/לא מרוכזים
הורמון הדופמין, האחראי לקשב, נמצא בחוסר במוח של אנשי הקשב, ולכן הם מתקשים להקשיב למשך יותר מרבע שעה וגם מאוד מוסחים מתרחישים ודברים בסביבה ("הנה חתול!") או ממחשבות פנימיות.
הם מתקשים להתחיל במשימה
הדופמין הוא גם הורמון המוטיבציה, או ההנעה. ובגלל שהוא חסר במוח הרבה יותר קשה להתחיל לעשות דברים (ה"סטרטר" לא נמצא).
הם לא מעריכים נכונה את הזמן הדרוש להשלמת משימה
בהפרעת קשב יש קושי בתפיסת זמן. חמש דקות יכולות להיתפס כמו שעה. הזמן טס או נמרח, בלי יכולת להשתלט עליו.
הם משאירים בלגן אחריהם
המחקר מצביע על האשם המרכזי: המוח הקדמי. אותו אזור האחראי על תכנון וביצוע פעולות הקשורות לסדר וארגון, עובד פחות טוב וקטן יותר בגודלו. ההמלצה שלי: קחו עוזר/ת בית או מנקה! יחסוך הרבה מאוד ריבים.
הם לא מסיימים פרויקטים בבית
חשוב להבין שזה לא "בכוונה". לכאן מתרכזים הקושי בהנעה ובהערכה נכונה של הזמן. בנוסף, קיים קושי בקבלת החלטות ובביצוע סדר עדיפויות. לכן כל בלת"מ שנכנס יכול להסיט מהמטרה.
הם לעתים לא מגיבים כשמדברים איתם
בהפרעת קשב יש מצב של היפר פוקוס, וכשנכנסים אליו לא שומעים כלום מסביב. לפעמים נראה כאילו יש להם בעיית שמיעה, אבל זה לא זה.
הם לא מתכננים מראש
הפעולות האלה דורשות מהם מאמץ היסטרי בגלל החוסר בדופמין. לכן קשה לאנשי הקשב להתחיל, להתמיד, לסיים, לתכנן, לארגן, לסדר, לווסת.
אז מה עושים בעצם: מתעלמים, מתעקשים או מקבלים?
אחד החברים בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב" כתב לבת זוגו: "הרבה יותר פשוט להחזיר את השמן למדף בעצמך, מאשר לצלם לי את זה, לכתוב לי שזה לא סבבה ואת כבר לא יודעת מה לעשות, להשאיר אותו במקום עד שאחזור גמור מהעבודה ולתת לי להחזיר בעצמי, אני אתעצבן על הפרינציפ, נריב ולא נדבר שבועיים, אם רק תביני שזה לא נגדרך ולא ממקום של חוסר כבוד".
"לא ניתן לראות קשב, הוא שקוף. לכן כל כך קשה לתפוס מה זה הפרעת קשב ולמה היא גורמת, כמו שתוכלו להבחין בלקות אחרת, כמו לקות ראייה. הרי לא תצפו מאדם שאינו רואה טוב להתאמץ ולראות בלי המשקפיים שלו, נכון? אותו הדבר עם איש הקשב", אומרת הרשקו ומציעה את הטיפ הכי חשוב לשמירה על זוגיות טובה עם איש קשב: היו מודעים.
"המודעות לכך שהפרעת קשב היא נירולוגית (מוחית). אי אפשר לתקן אותה, אבל אפשר ללמוד לחיות לצידה וליהנות מהמתנות שהיא מביאה איתה. באמצעות הבנת המאפיינים, הקשיים והחוזקות, הידיעה למה לצפות (ולמה לא לצפות), וקבלת עזרה במקומות שאפשר וצריך.
**ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בהפרעות קשב ולקויות למידה, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מאבחנת, מטפלת, מדריכת הורים, מנחת סדנאות ארגון זמן, בעלת האתר הפודקאסט והקהילה וכותבת הספר בשם: "אנשי הקשב".