בין כל התחומים שעורכת דין יכולה לבחור לעצמה לעסוק בהם, כנראה שזה שבחרה בו מירב המאירי הוא אחד המיוחדים שיש. המאירי היא בעלים משותפים ביחד עם בעלה במשרד המייצג חיילים, חיילות ואנשי שירות הביטחון שנפגעו במהלך שירותם הצבאי, בין אם פגיעה פיזית או נפשית. יחד הם סייעו למאות יוצאי ויוצאות כוחות הביטחון הנושאים צלקות עמוקות מתקופת השירות, שלעתים אין להם לאן לפנות לעזרה.
בנוסף לחיילים שנפגעו במהלך השירות או הקרב, המאירי מטפלת גם בלא מעט חיילות לשעבר שעברו בצבא פגיעה מינית. המטרה, היא אומרת, הוא שמשרד הביטחון יכיר בכך שהחיילת עברה אירוע שהתרחש במהלך ועקב שירותה הצבאי והיא סובלת מפוסט טראומה. "עם נפגעות מינית יש רגישות גבוהה וליווי מלא. פה גם בא לידי ביטוי יותר הצורך בעורכת דין אישה, פשוט כי זה הרבה יותר נוח לחיילות".
האם יש קושי להוכיח פגיעות מיניות?
"אנחנו מגיעות למשרד הביטחון כשלא הוכח כלום, בחלק גדול מהמקרים לא בהכרח יתנהל משפט פלילי וגם לא נדרש כדי לקבל הכרה. אנחנו רואות אצלן התפרצות של פוסט טראומה עם עוד כל מיני תופעות פיזיות, למשל נשים שמתפרצת אצלן פיברומיאלגיה בגלל הדחק הארוך. הטרדות מיניות זה משהו שהרבה פעמים מתמשך לאורך זמן, ולא אירוע אחד. הגוף מראה את הסימנים האלה, ויש חשיבות שהתיקים יתקיימו מהר. אלו חיילות צעירות ושוטרות צעירות שנפגעות בכל כך הרבה תחומי חיים, ואלה תיקים מאוד מורכבים לנהל".
בחלק גדול מהמקרים המאירי רואה מהפכים אדירים: "מה שהכי חשוב לנשים האלו זו לקיחת האחריות. הן מגיעות על הקצה, אחרי שהחיים נהרסו לחלוטין, מבחינה אישית, כלכלית, משפחתית. כשהן מגיעות הן כבר מבינות שיש בעיה. כשאנחנו נכנסים לתמונה, אנחנו דואגים להכל, אם זה תיאומים שונים והזמנה של חומרים ובירוקרטיות. אנחנו מורידים חסמים ונותנים מענה אנושי 24 שעות ביממה. את רואה איך מישהו או מישהי מגיעה בתחילת הדרך, ואיך הם נראים אחרי ההליך שבו הם מקבלים הכרה".
כמה זמן בערך מנוהל תיק כזה?
"בין חצי שנה לשנה וחצי, וצריך לדעת לעשות את זה בצורה יעילה. עדיין יש עומסים לא הגיוניים של הגוף במשרד הביטחון שמולו אנחנו עובדים, אבל מרגישים גם רוחות של שינוי. התהליך נעשה יותר יעיל. עם זאת, לנפגעי ולנפגעות פגיעה מינית אין טיפול ספציפי במשרד הביטחון", היא מוסיפה. "זה כמובן בעייתי משום שמדובר באוכלוסייה עם פגיעה ספציפית שצריך לסייע לה באופן מעט שונה בעזרת מומחים שעברו הכשרה מתאימה. אנחנו בקשר ישיר עם משרד הביטחון פעמיים בשבוע, הלקוחות כל הזמן מעודכנים ומוחזקים. הם לא חיים את ההליך, אלא צד ההליך. אנחנו מאפשרים להם להרים את הראש".
"מגיעים אלינו גם אנשים שנלחמו במלחמת יום כיפור. זה משהו שלעולם לא ייפסק פה בארץ, זה מעגל שלא נגמר, ויש צורך תמידי במענה ובמעטפת המלאה שמגיעה להם אחרי שהם נתנו הכל"
"זה מפעל החיים שלנו"
המקרים שמאירי נתקלת בהם יומיום בעבודתה הם לא משהו שאפשר להשאיר על השולחן במשרד בסוף יום עבודה. "זה שלי, אני שותפה, אני לא יכולה שלא לקחת את זה איתי", היא אומרת. וכשהשותף שלך הוא גם בן זוגך – כנראה שקשה ממש לא לחיות את העבודה גם בבית. "זאת הייתה החלטה מודעת שזה מפעל החיים שלנו, זה מאוד חשוב לנו, זה עסק משפחתי. אנחנו ביחד בכל התיקים וזה מורגש".
השניים מתגוררים בקיבוץ שריג ומגדלים את חמשת ילדיהם, בני 15, תאומים בני 14, ותאומים בני תשע. "הם בתוך זה, הם מכירים את כל הביטויים. פוסט-טראומה, נכות, ועדות רפואיות", היא מתארת, "זה חלק מהדיבור בבית". הבת הגדולה שלה כבר מתנדבת במד"א, ובת אחרת מתנדבת בכנפיים של קרמבו.
כאמור, המשרד של המאירי מתמקד גם בהלומי קרב. התחום הזה, של עבודה מול משרד הביטחון, נחשב בצורה מפתיעה לגברי, אף שדי מהר לתוך השיחה עם המאירי נשמע שדווקא יכולות נשיות הן מה שצריך שם. "אני חושבת שדווקא בגלל שהרוב המוחלט של התובעים הם באמת גברים עם פוסט טראומה, אז התנהלות 'נשית' יכולה להיות יותר נכונה, גם כי יכולת ההכלה היא אחרת, וגם כי הניהול של המון דברים במקביל בא פה לידי ביטוי".
חשוב לציין כי לאחר מקרה איציק סעידיאן הוקם במשרד הביטחון "מסלול ירוק", שמאפשר זמני טיפול קצרים יותר. "אכן קיימת אפשרות לקבל תהליך מקוצר בהתאם למספר תנאי סף. גם אם לא עמדתם בחלקם או בכולם, תוכלו להיכנס למסלול ולהגיע ישירות לוועדה הרפואית. מומלץ להיעזר באיש מקצוע כדי להבטיח את קבלת הזכויות ולקצר את התהליך המסורבל".
עם זאת, לדברי המאירי, המצב עדיין בעייתי: "בקשות מסוימות לקבלת הכרה יטופלו במסגרת הליך מקוצר, ויופנו ישירות לוועדה הרפואית. אבל כדי לזכות בהליך המקוצר יש לעמוד במספר תנאי סף: על הפגיעה שבבסיס הבקשה להיות תוצר של אירוע קרבי/מבצעי או תוצאה של אימונים. יש צורך שהאירוע שהוא המקור לפגיעה התקיים בחמש השנים שקדמו להגשת הבקשה. עם זאת, לקצין התגמולים יש אפשרות להחיל את המסלול הירוק גם במקרים שבהם חלפו יותר מחמש שנים, ככל שמדובר באירועים מבצעיים מובהקים, כדוגמת מלחמות או מבצעים רשמיים שאליהם יצאו כוחות הביטחון".
לדבריה, יש גם אבחנה חדשה וברורה שעלולה להקשות: חרדה, דכאון או הפרעה נפשית אחרת המיוחסת לשירות: "על האבחנה להיות רשמית". המסלול הירוק, היא טוענת, אינו נותן משקל לאירועי חיים אחרים שקדמו לשירות, וכך גם באשר לאירועי חיים שהתקיימו לאחר השירות: "צריך להבין שהלוקים בתסמונת פוסט טראומתית מועדים יותר לחוות אירועי חיים קשים, ואף חשופים להתפתחות מחלות נוספות".
לדבריה, לא מעט פעמים מי שיוצרות את הקשר הן דווקא נשות המשפחה: האישה, החברה, האם. "היא רואה שיש לו קשיים, חלומות בלילה, אולי הוא מדבר ועל זה ובוכה. יש משמעות גדולה לעובדה שאני זו שמדברת עם אותה אחות או אישה, יש שם משהו שונה".
נדרש אופי מאוד מסוים כדי לעשות את מה שהיא עושה, היא אומרת: "הייתי בתחומים מסחריים, ענייני מיסוי בינלאומיים, אבל התחום הזה הוא מאוד מאוד שונה. החלק הכי קריטי בהצלחה היא איך מתמודדים עם אנשים שמגיעים במצוקה מאוד גדולה. אם מההתחלה לא נגיע אליהם עם מעטפת שלמה - בין אם אלה פסיכולוגים שנמצאים במשרד ואנשי הצוות של המשרד שמטפלים בפוסט טראומה - אז הם לא יישארו".
מה בעצם אתם עושים עבורם, מה הם צריכים?
"התוצאה החשובה ביותר בתהליך הזה היא הכרה. מצב שבו משרד הביטחון לוקח אחריות על אותו נכה צה"ל, על המקרה והאירועים שהתרחשו. כשמישהו רוצה לקבל הכרה כשמשהו קורה כתוצאה משירות, צריך שאותה מחלה או חבלה התרחשו במהלך ועקב השירות הצבאי, כי זה שהדבר קרה ב'מהלך' לא אומר שבהכרח זו אחריות משרד הבטחון, זה חייב להיות גם עקב השירות. אנחנו בעצם עוברים הליך משפטי כדי שמשרד הביטחון יכיר בכך. כששני התנאים האלה מתקיימים, משרד הביטחון פורס את אחריותו עליהם".
איך זה משנה את מצבם?
"יש קושי גדול עם הגוף הזה, זה לא גוף קל, אבל ברגע שהוא מכיר בהם הסל שהוא נותן רחב, ויש למעשה גוף ייעודי במשרד הביטחון שיכול לסייע להם. קודם כל הם מקבלים גושפנקא לכך שיש סיבה וגורם שזה קרה, ההכרה והעזרה חשובים בפני עצמם. מעבר לזה הם מקבלים סיוע כלכלי, סיוע בטיפולים ושיקום, וטיפולים קבוצתיים שמאוד עוזרים ומרימים. אלה אנשים שהגיעו ממקום מאוד שבור. פוסט טראומה פוגעת בכל תחום ותחום בחיים והם מגיעים על הקצה. אם לא נותנים להם מעטפת טיפולית זה לא יעזור. הם רוצים לעמוד על הרגליים ולהיות כמו כל אזרח רגיל".
כמה עוד פוסט טראומתיים יש לנו במדינה?
"עד היום אלפים בודדים הוכרו, אבל יש עוד מאות אלפים שמסתובבים בינינו. אנחנו מדינת מוכת טראומות ופיגועים. לוקח לפעמים שנים להכיר בכך שיש בעיה, אנשים חיים פגועים ולא יודעים את זה בכלל. אין התיישנות על בקשה להכרה, מגיעים אלינו למשל גם אנשים שנלחמו במלחמת יום כיפור. זה משהו שלעולם לא ייפסק פה בארץ, זה מעגל שלא נגמר, ויש צורך תמידי במענה ובמעטפת המלאה שמגיעה להם אחרי שהם נתנו הכל".
תגובת משרד הביטחון: רפורמת "נפש אחת" שמוביל אגף השיקום במשרד הביטחון שיפרה משמעותית את השירות והטיפול בנכי צה"ל ומבקשי ההכרה בכלל ומתמודדים עם פוסט טראומה בפרט. במסגרת הרפורמה בוטלו בדיקות הרקע לפני השירות הצבאי, הושק מסלול ירוק להכרה במתמודדים פוסט טראומה על רקע אירועי קרב, הוקם מערך ליווי וסיוע חינמי למבקשי הכרה ונכי צה"ל - "בידיים טובות", הוועדות הרפואיות הועברו לבתי חולים שיקומיים, מבקשי הכרה מקבלים טיפול רפואי מרגע הגשת הבקשה להכרה, הוקם אתר אינטרנט הסברתי ובו מערכת "מצפן הזכויות" המסייעות במיצוי זכויות והורחבו בו הפעולות בשירות עצמי.