"גם נשים שמשתכרות נושאות באחריות לתקיפתן המינית" אמר גבי גזית בתכנית הרדיו שלו בתגובה לפרשת אלון קסטיאל, וחשף, שוב, את הקלות הבלתי נסבלת של האשמת הנשים בפגיעה המינית שחוו. "האשמת הקורבן", קוראים לזה בז'רגון הפמיניסטי, ובפרשנות פשוטה: ההנחה שהגוף שלנו, זה שמספרים לנו שהוא ברשותנו, הוא רק פרצה הקוראת לגנב.
גזית הוא לא היחיד שדבק בגרסה הזו: רק לפני שנה, עם פרשת האונס על הבר במועדון אלנבי 40, היו מי שהאשימו את אותה בחורה, שעלתה על הבר בשכרות ונחדרה במשך שעות ארוכות על ידי גברים מתחלפים תוך שהקהל מנשנש מול המחזה בייגלה, באונס הקבוצתי שצולם והופץ בוואטסאפ. היא היתה צריכה לחשוב על זה לפני שהשתכרה והסתממה, ומלכתחילה לא לכתת רגליים למועדון שאת שמו לא מכירות ילדות טובות. אנחנו כבר מכירות את התסריט המלוכלך: אלנבי 40 ממשיך לפעול כרגיל, הבחורה מהסרטון זכתה לצלקת לכל החיים, והלאה לפרשה הוויראלית הבאה.
האמירה של גזית בתחילת השבוע היא עוד תזכורת לכך שעלינו לבצע בדק בית; לא בהרגלי השתייה וההשתכרות שלנו, הנשים, אלא באיך אנחנו – כגברים, כנשים, כחברה – תופסים יחסים בין בני אדם. ואם גזית ודומיו סבורים שאם נשים יפסיקו לשתות הן גם יפסיקו להיאנס – ובכן, כנראה שהם השיכורים האמיתיים פה.
צילום: רועי חבני
בימוי: יעל רפופורט
עריכה: שחר זלצמן