ביום ההולדת ה-25 של אפרת בשנה שעברה, חייה לא יכלו להיראות מושלמים יותר: היא עבדה במשרה מסודרת בחברה סלולרית, למדה כלכלה, גרה מזה שנתיים עם שלומי, בן זוגה, ובדיוק גם קיבלה הצעת נישואין מרגשת. אלא שכעבור זמן קצר מרגע ההכנות לחתונה, כאבים עזים בבטנה הפכו את תמונת האידיליה על פניה.
"כחודש לאחר הצעת הנישואין, בסוף מרץ, התחלתי להרגיש כאבי תופת בבטן. יש לי קיבה רגישה, וגם כשאני מקבלת מחזור חודשי מאוד כואב לי - אבל הפעם הכאבים היו פשוט בלתי נסבלים". משחזרת אפרת את הרגעים לפני רעידת האדמה של חייה. היא הייתה צריכה לעלות לצפון לשרת במילואים, אבל החליטה לקפוץ לפני כן לרופא כדי לראות מה קורה. "שיערתי שמדובר בדלקת בדרכי השתן או משהו בסגנון. הרופא ערך בדיקת אולטרסאונד, ומיד קלט שמשהו לא בסדר. הוא קבע בדיקת סמנים (בדיקה שבאמצעותה מגלים האם קיימים גידולים בגוף), כשאחזור מהמילואים. לא היה לי מושג מה משמעות הבדיקה, כך שלא חשדתי שמשהו לא בסדר. פשוט הלכתי למילואים עם כדורים לשיכוך הכאבים".
אמא כבר הבינה שמשהו לא בסדר
אבל הכאבים לא פסקו. "אימא שלי עובדת בקופת חולים, התקשרתי אליה מהמילואים וביקשתי ממנה כדורים נוספים. באותו זמן, הרופא שהגעתי אליו גילה לה שאני צריכה לעבור סדרה של בירורים בבית החולים. אימא כבר הבינה שמשהו לא בסדר, אבל אני חשבתי שזה לא רציני ולא נלחצתי הגעתי לבית חולים רמב"ם לעבור בדיקות, שם הרופא אמר לי: 'הולכת להיות לך תקופה מאוד קשה של טיפולים וניתוחים'. שלומי לא הבין איך אני עדיין מחייכת ולא מפחדת. רק אחרי שעשו לי ביופסיה נפל האסימון, כאשר התגלה אצלי גידול של 12 ס"מ על השחלה".
סרטן השחלה מכונה 'הרוצח השקט', הוא נטול סימפטומים אופיינים, ושלא כמו סרטן צוואר הרחם או סרטן השד קשה מאוד לזהות אותו מוקדם. הגידול שהתפתח אצל אפרת הוא נדיר לגילה, וקיים בעיקר אצל נערות וילדות. אפרת נאלצה לבחור בין שתי אופציות: להיכנס לניתוח מסובך, או להתחיל כימותרפיה כדי להקטין את הגידול עבור ניתוח. היא בחרה באפשרות השנייה. "במשך שלושה וחצי חודשים, עברתי טיפולים. הדבר הראשון שחשבתי עליו, לפני הכאבים והסבל – היה מה יקרה לשיער שלי. היה לי שיער מתולתל וארוך, ששנים לא נגעתי בו. במקום הנקרא 'אור לשיער' גילחתי את השיער הטבעי שלי בטרם יתחיל לנשור, ותרמתי אותו לילדים חולי סרטן. הודבקה לי פאה על הראש, בדיוק באותו צבע ומרקם של השיער האמיתי שלי. בערך כל שלושה שבועות הייתי מגיעה לשם, הספר היה מוריד לי את הפאה, חופף ומסדר את אותה ומעמיד לי אותה מחדש".
הטיפולים גזלו ממני את ההנאות של החיים
טיפולי הכימותרפיה היו גיהנום עלי אדמות עבור אפרת. "הרגשתי שכל הנאות החיים נלקחו ממני. הכימותרפיה דופקת את כל מערכות הגוף. לא רציתי שאף אחד יתקרב אליי - אפילו לא שלומי או אימא שלי. גם חוש הריח מאוד מתחדד במחלה, לכן כל ניחוח היה מחליא אותי, אפילו ריח הנקיון של המקלחת הגעיל אותי, כך שלהיכנס להתקלח היה עבורי החלק הגרוע ביותר ביום".
אפרת מגלה שהרגישה באותה תקופה שהסביבה מקבלת את הידיעה על הסרטן באופן מעט תמוה. "חברים מלימודים כאילו נבהלו מהעובדה שיש לי סרטן. הם לא ידעו איך לגשת אליי, איך לדבר על זה – אז הם פשוט בחרו שלא לגשת. המכללה עצמה מאוד עזרה לי, רופא ממחלקת אונקולוגיה נשים ברמב"ם הגיע למכללה כדי להסביר לסגל על המצב שלי ובעקבות זאת מתרגלים הגיעו עד לביתי ללמד אותי למבחנים".
ביוני, סיימה אפרת את הטיפולים, כשהיא מקווה לבשורות טובות, שכן החתונה תוכננה ל-9 בספטמבר. אלא שאז, עם סיום הטיפולים, התבשרה שהגידול לא הצטמק כפי שקיוו, להפך – הוא גדל בארבעה ס"מ נוספים. "לא ידעתי אם אצא מזה בכלל. שלומי ואני הלכנו להתייעץ עם רב, תהינו האם לבטל את תאריך החתונה. בסוף החלטנו להמשיך כמתוכנן, ועברתי את הניתוח. מסתבר שהגידול היה בכלל בגודל 22 ס"מ – לא ראו את הצד השני שלו". הניתוח עבר בשלום, והשניים חזרו להתכונן לחתונה.
אנשים טובים באמצע הדרך
אפרת ושלומי נכנסו לעולם החתונות ללא אגורה בכיסם. כשאפרת גילתה על המחלה היא החליטה להתפטר, ויחד עם שלומי, עברו לגור בבית אמה כדי שתהיה לה השגחה צמודה. שלומי, שיצא מהעבודה מדי שבוע כדי לעזור לאפרת עם הטיפולים, פוטר מעבודתו לאחר שנתיים וחצי. המחשבה להפיק חתונה נהפכה לרגע לפנטזיה שכמעט ולא ניתן ללממש אותה. "אחותי שלחה מכתב למעצבת שמלות הכלה רינת אשר, בעלת בוטיק פלורה, בו גוללה בפניה את הסיפור שלי. רינת המקסימה הזמינה אותי לסטודיו שלה כדי לבחור שמלת כלה, אותה קיבלתי במתנה ממנה".
אבל השמלה הלבנה עדיין לא אפשרה לאפרת לנוח ולשמוח. כחודש וחצי לאחר הניתוח, התברר כי היא צריכה להיכנס לניתוח נוסף. "נבדקתי האם נותרו שאריות סרטניות, והתגלה כי הניתוח גרם להדבקויות במעיים, כלומר חסימת מעיים. הייתי חייבת להכנס לניתוח נוסף. כבר לא ידעתי מה לעשות, לא הצלחתי להתמודד עם זה. לא האמנתי שזה קורה לי. נקודת האור הייתה ששלומי היה לצידי לכל אורך הדרך, עודד אותי ועזר לי".
וגם מזה אפרת יצאה. בתאריך היפה -9.9.12, אחרי כל התלאות, אפרת ושלומי התחתנו. הכלה הטרייה חזרה לעבוד באורנג', והיא מסתגלת אט אט לחיי השגרה שהיו לה לפני הסיוט. לא מזמן גם החליטה להוריד את הפאה, והיום היא הולכת עם שיער קצוץ. אפרת מגלה שלא הייתה מצליחה לעבור את כל זה לבד, ללא עזרת אמה ובעלה הטרי. "הם עצרו את החיים שלהם בשבילי. כשכל הסיפור הזה התחיל אמרתי לשלומי, 'אמנם אנחנו מאורסים, אבל אתה לא חייב להכניס את עצמך לכל הבלאגן הזה'. הוא אמר לי מיד: 'אנחנו בטוב וברע, אני עובר איתך את כל הדרך'".
יש לך סיפור מעורר השראה עבורנו? תכתבי לנו ל-women@mako.co.il
