את מספרת את הסיפור של עצמך: סיימת את התואר ואת ילדה גדולה עכשיו. טינה פיי היא הגיבורה שלך וביונסה היא האלוהים שלך.
את יודעת איך לדאוג לעצמך, עשית קורס הגנה עצמית. אם איזה גבר ינסה להרביץ לך, את תעקרי לו את העיניים. ראית מד מן, ואם מישהו יעז להטריד אותך מינית בעבודה, את תגידי לו לעוף לך מהפנים, תשפכי לו קפה רותח על הפרצוף ותנופפי אצבע משולשת בשתי הידיים בזמן שתצעדי אל מחוץ לחדר.
ואז את מקבלת את ההתמחות הראשונה שלך, את כרטיס האשראי הראשון שלך. את נכנסת לחנות מעצבים יוקרתית שאמא שלך בחיים לא לקחה אותך אליה ומפנקת את עצמך בחצאית עור שחורה, וזוג עקבים שיתאים לה.
המכונית שלך? זו מכונית של סטודנטית. את לוקחת רכב בליסיניג ונפטרת מהגרוטאה שלך.
את מקבלת את ההחזר הראשון של הלוואת הסטודנטים שלקחת, ואת מסתכלת על המספרים האלה.
החיים שלך הופכים לפרסומת לאשת עסקים בתחילת דרכה: את וחבריך החדשים לעבודה יושבים בבר שנמצא ממש מעבר לכביש מהמשרד שלכם. המשקאות כבר עולים כפול ממה שהיית משמת כשעוד היית מודדת את הזמן בשנה במספר סמסטרים, ואת השלב בערב בכמות הבירות ששתית.
החבר שלך מהאוניברסיטה הופך להיות רציני, את עוברת לגור איתו ואתם מתבלים את העניינים עם איזה שולחן קפה שקניתם ביחד באיקאה. את משלמת חצי מהסכום עם כרטיס האשראי החדש שלך.
יש לך אפליקציה של הבנק שלך, יש שדרוג חדש ועכשיו את יכולה לראות את סך כל החשבונות שלך, מכרטיס האשראי שהוצאת בחנות המעצבים, הוויזה שקיבלת מהבנק והכרטיס הנוסף שאמרת שתשתמשי בו רק למקרי חירום, מסתבר שאת חייבת 7,000 דולר לאנשים. (רוצה את זה כשווה ערך בשקלים? זה בערך 28,000 שקל).
החבר שלך מציע לשלם את שכר הדירה שלכם בינתיים, את משיגה עבודה כמה חודשים לאחר מכן, אבל את עדיין מפגרת אחר התשלומים באותה המידה. המשכורת הראשונה מרגישה כמו אוויר לנשימה, בדיוק מספיק בשביל להחזיק את הראש רק קצת מעל המים.
הבוס החדש שלך, שנראה דווקא נחמד, קורא לך למשרד שלו ומראה לך תמונות של הילדים שלו. הוא מתבדח על הבן שלו, את צוחקת, ואז הוא שם את היד שלו על הזרוע שלך ונותן לה לחיצה קטנה. את עדיין מחייכת.
מה כבר ישנה עוד חוב קטן אחד?
את מחכה עם תשלום חשבון החשמל כדי לנסות להחזיר לפחות מחצית מהחובות שלך, והאורות שלך כבים. את רואה בטלפון שלך את החוב של 50 דולר (200 שקל בערך) על האיחור בתשלום החשבון. החבר שלך שואל אותך איך יכולת להיות כל כך טיפשה. "אני לא טיפשה", את עונה לו. את בחיים לא תהי עם מישהו שמדבר אליך ככה, אבל בלעדיו לא תוכלי לשרוד אפילו את התשלום הראשון של החובות שלך.
את יוצאת לאכול בחוץ עם החברים שלך מהעבודה החדשה, כי חשוב להתחבר, וגם הסנדוויץ' שהבאת מהבית נראה לך סתם משעמם, ומה כבר ישנה עוד חוב קטן? את קונה שמלה יקרה שאת יודעת שאת לא מסוגלת להרשות לעצמך, כי זה גורם לך להיראות כמו אשת עסקים מוצלחת, וזה מה שאת רוצה שאנשים יחשבו עליך.
הבוס שלך אומר לך שאת נראית יפה בשמלה ומבקש שתעשי סיבוב. את עושה את זה, רק כדי שהרגע הזה יגמר כבר.
החבר שלך שואל אותך כמה השמלה שלך עלתה, ואומר שהיא גורמת לך להיראות שמנה. את נועלת את עצמך בשירותים עד שהוא דופק על הדלת כל כך חזק שאת חושבת שהוא בטח פצע את עצמו. אחרי שהוא נרדם, את הולכת לחפש דירות באינטרנט, ואת לא מאמינה כמה ששכר הדירה עלה בעיר הזאת. את מוחקת את היסטוריית החיפושים, וחוזרת לישון.
כמה שבועות לאחר מכן, הבוס שלך מזמין אותך לשיחה אישית במשרד שלו, הוא ניגש אליך, ונעמד קרוב מדי מאחוריך. את יכולה להרגיש אותו נושם על העורף שלך. היד שלו מטפסת מתחת לשמלה החדשה שלך. את זזה באי נוחות. הוא אומר "סליחה, חשבתי ש..."
את יודעת מה לעשות, את פשוט בהלם מזה שאת לא עושה את זה. את לא אומרת לו לעוף לך מהפנים, את לא יוצאת מהחדר בסערה. כל מה שאת עושה זה לחשב, יש לך 159 דולר (בערך 600 שקל) בבנק, ואת עוד צריכה לשלם על המכונית שלך, כבר חרגת ממסגרת האשראי שלך, ואת מעדיפה למות מאשר לבקש מאבא שלך עוד הלוואה. כל זה מוביל למחשבה אחת בלבד: "אני צריכה את העבודה הזאת".
"זה בסדר", את שומעת את עצמך אומרת. "פשוט תשכח מזה". את יוצאת מהמשרד שלו, סוקרת את החדר שמלא בנשים אחרות, ותוהה כמה מהן שומרות על אותו סוד כמו שלך.
בחזרה בדירה שלך, הידיד הכי טוב שלך מתקשר. אחרי שאת מנתקת, החבר שלך אומר שאת צוחקת יותר מדי כשאת איתו, שאת מפלרטטת איתו ובטח גם שוכבת איתו. את אומרת לו שזה בכלל לא ככה, את צועקת, הוא צועק. את מנסה ללכת ממנו, הוא חוסם את הדרך שלך. כשאת נאבקת כדי להשתחרר ממנו, הוא תופס את פרק היד שלך, בדיוק באותה הדרך שלימדו אותך בשיעורים להגנה עצמית. את יודעת שאת צריכה לכוון לפגוע לו בעיניים, אבל את לא יודעת איך להגיע לשם. הוא מושך וגורר אותך עד שאת נופלת, ושולחן הקפה נשבר.
הוא כל כך מתחרט על זה, אפילו בוכה, אז באותו הלילה את חוזרת לישון איתו באותה המיטה. את בוהה בחשיכה ומנסה לחשב כמה זמן יקח לך לחסוך מספיק כסף כדי לעוף משם. את אומרת לעצמך שהוא מתנצל, משכנעת את עצמך שזו היתה תאונה, מוותרת לו על הפעם הזאת כי הוא לא בדיוק היכה אותך, וזה נשמע יותר הגיוני מאשר למצוא את הכסף כדי לעבור לגור לבד, עם כל החובות שיש לך על הראש. בפעם הבאה שאתם יוצאים לבילוי זוגי, הזרוע שלו מונחת על הכתפיים שלך, ואת מסתכלת על כל שאר החברות מסביב ומדמיינת שיש להן חבורות בצורת אצבעות מתחת לשרוולים הארוכים שלהן.
חכי, הסיפור הזה גרוע. אם זה היה סיפור לבקשתך, זה היה השלב בו היית מדפדפת אחורה בסיפור ובוחרת בהמשך אחר, משכתבת את מה שקורה לך.
את מספרת את הסיפור של עצמך
סיימת את התואר ואת ילדה גדולה עכשיו. טינה פיי היא הגיבורה שלך וביונסה היא האלוהים שלך.
אם איזה גבר אי פעם יכה אותך, אם מישהו יטריד אותך מינית, את פשוט תגידי לו לעוף לך מהפנים. את רוצה להיות, לא, את הולכת להיות אישה שיכולה להגיד לכל אחד לעוף לך מהפנים אם זה מגיע לו, אז באופן טבעי את פותחת תוכנית חיסכון לגברים שיעופו לך מהפנים.
כדי לבנות את התוכנית הזו, את ממשיכה לחיות את החיים שלך כמו סטודנטית מרוששת, את נוהגת במכונית ישנה אפילו אחרי שהפגוש שלך נופל. את קונה בגדים מחנויות יד שנייה וממלצרת בשבתות למרות שאת עובדת כל השבוע. את מסתדרת עם שולחן הקפה שמצאת באגורה. זה קשה, ההחזרים להלוואות שלך מבאסים, אבל זה בסדר, כי הפכת את ערב הבנות עם החברות לבילוי ביתי.
בתוכנית החיסכון שלך כבר יש 1,000, 2,000, 3,000 דולר, ואז סכום שמספיק לך כדי לחיות חצי שנה בלי העזרה של אף אחד. אז כשהבוס שלך אומר לך שאת נראית נחמד היום, ומבקש ממך להסתובב, את אומרת: "אתה צריך את העזרה המקצועית שלי באיזושהי צורה או שאני יכולה לחזור לשולחן שלי עכשיו?".
כשהחבר שלך קורא לך טיפשה, את אומרת לו שאם הוא אי פעם יגיד את זה שוב, את עפה משם, וזה לא כזה קשה לדמיין איך באמת תשיגי את המטרה הזאת אם תרצי.
כשהבוס שלך מנסה למשש אותך, את אומרת "תעוף לי מהפנים, יצור אחד!". את לוקחת את שתי הידיים שלך ומנופפת שתי אצבעות משולשות בזמן שאת יוצאת מהמשרד שלו והולכת למשאבי אנוש. בין אם המערכת תהיה לצדך, או תפטר אותך, את תוכלי לדאוג לעצמך.
כשהחבר שלך הולם בדלת באלימות ותופס את פרק היד שלך, את רואה את זה כנורה אדומה, משאירה פתק על המקרר שכתוב בו "תעוף לי מהפנים, דוש משוגע!", את הולכת לישון במלון מפואר, שותה שמפנייה במיטה, מחפשת דירות ומוצאת מאטצ'ים בטינדר.
ברגע שאת בונה מחדש את הקרן שתעיף את הגברים הרעים בחיים שלך, עם העבודה החדשה והטובה יותר שלך, את קונה חצאית עור יוקרתית במזומן, משדרגת את המכונית המשומשת שלך למכונית עם גג נפתח, ומחילה לחסוך לטיול לתאילנד בקיץ עם החברות הכי טובות שלך.
כן, זה סיפור יותר טוב. זה סיפור שאף אחד לא סיפר לי. זה הסיפור שהייתי מאחלת לך.
(מקור)