לפני כחצי שנה, בערב ראש השנה, עדי גוזי, שכנתה של שירה איסקוב, גילתה אומץ ותושיה כשניגשה לדירה הסמוכה והצילה את חייה של שירה מידי בן זוגה, אביעד משה, רק מפני שהודיע לו כי היא רוצה לעזוב אותו. היום (שישי) בשיחה עם גלית ואילנית סיפרה על הרגע הקריטי ועל ההשלכות של המקרה.
"קודם כל זכינו לעשות מצווה גדולה", אמרה גוזי, "שהמראות היו קשים ולפעמים אני נזכרת בריחות וזה מטלטל בחזרה. למדתי מזה שלא הכל יכול להתנהל בצורה היומיומית שאנחנו רגילים לראות. יש דברים שקורים בתוך בתים חשוכים ושאנחנו חייבים לפתוח את הדלת ולהכניס אור. בסוף, שרשרת אנושית באה ממעשים טובים".
בנה של גוזי הוא זה שהסב את תשומת ליבה לקולות הבכי של התינוק של שירה איסקוב ובאומץ רב, היא ואבא שלה נכנסו לדירה של שירה כדי להציל אותה. "באותו רגע לא חושבים", סיפרה השכנה הגיבורה, "האדרנלין משתק את הפחד ולא נותן לך לחשוב. ברגע שמפחדים משתתקים. אבא שלי שוחח איתו דרך החלון והדלת ואמר לו שלא יהרוג אותה, שעדיין אפשר לעצור את זה ולא להחמיר את המצב. הוא ניסה לדבר איתו במילים מתוקות, כדי להמתיק רגע את הגלולה המרה. אחרי שהוא פתח את הדלת והוא נעמד מולי עם הסכין, המראות גרמו לשיתוק".
גוזי הפכה להיות סמל וגיבורה בעל כורחה והיא מאוד מתרגשת מהמעמד. "אני מחבקת את החום והאהבה שנותנים לי", הודתה גוזי, "אנשים שולחים לי הודעות 'עדי בזכותך עשיתי ככה'. אם אני, עדי הקטנה, הצלחתי לגעת במישהו, להוות לו דוגמה ולתת השראה - זה עולם ומלואו. אני את שלי עשיתי. כמובן שאם היית שואלת אותי אם היו אומרים שעכשיו אני הולכת לעשות מעשה וזה ייחשף ויהיה מפורסם, לא הייתי רוצה את זה. כי מצווה צריך לעשות בשקט ובסתר, אבל זה נחשף ויצא מזה דברים טובים, משהו פתאום השתנה".
איך תרגישי אם יבקשו ממך להשיא משואה ביום העצמאות?
"זה יביך אותי מאוד, כי אני חושבת שזה היה מעשה אנושי בסך הכל, זה לא מעשה גבורה. הייתה לי את הזכות להיות שם, ואני מקווה שכל אותן נשים שקולן לא נשמע, אלה שיושבות בכלא ביתן ועוברות אלימות יומיומית מול עיני ילדיהן, יפנו לגורמים מקצועיים כדי שמישהו ילווה אותן והן יצאו ממעגל האלימות הזה".