באוקטובר 1929, וירג'יניה וולף, אחת הסופרות האנגליות הטובות והמשפיעות ביותר, שחררה לעולם את הספר "חדר משלך" (A room of one's own) שממש כמוה, נראה שהקדים את זמנו עם התוכן המופלא שלו. בספר, שהוא למעשה תוכנן של שתי הרצאות שהעבירה וולף באוניברסיטת קיימבריג', ישנו דיון בחשיבות מקומן של נשים, כדמויות וכיוצרות, בעולם הספרותי.
וולף הסבירה שעצמאות כלכלית מקרבת לעצמאות ספרותית, כלומר, כדי ליצור, אישה זקוקה למרחב משלה, חדר משלה ולתקציב שיאפשר לה את היצירה הזו. היום האמירה הזו נחשבת כל כך טריוויאלית שאפילו קשה לנו לדמיין מדוע יש לומר אותה, אבל בל נשכח שכשוולף כתבה את הספר, נשים אמנם רק קיבלו את זכות הבחירה באנגליה (1918) אך זכויות רבות אחרות עוד נשללו מהן ונותרו מחוץ להישג ידן.
חופש כלכלי הוא חופש אומונתי
באותה תקופה נשים נמצאו באחת מתקופות התפר, כאשר סוגיות של צבירת רכוש וירושת רכוש בידי נשים נידונו במשפט ובפוליטיקה. הן עדיין נתפסו כרכושו של האב או של הבעל במרחבים הפרטיים (בבית). על רקע המציאות העגומה הזו, טענה וולף שחופש כלכלי הוא למעשה חופש אמנותי - כלומר אישה שיהיה לה חדר בבעלותה וקצבה חודשית (להתפרנס מהיצירה או כסף מירושה) תוכל להפיק מתוכה יצירות לא פחות נפלאות, אם לא יותר, מאלו הגבריות.
באותם הזמנים מי שיכול היה לכתוב וליצור היה מי שניתנה לו כמובן האפשרות ללמוד קרוא וכתוב, שהיו לו את התנאים הכלכליים להירשם לבתי הספר והאוניברסיטאות. הבעיה של הנשים הייתה, מעבר לבעיה הכלכלית, שנחסמה בפניהן הגישה כמעט לכל מוסד ומסגרת שכרוכה ביציאה מהבית.
נשים מאז ומעולם דאגו למשק הבית ולגידול הילדים, גם כשהן עצמן נתפסו כרכוש. גם כשנשים במעמד גבוה יותר העסיקו מטפלות ומשרתות והמרחב הפרטי נתפס אומנם כמרחב בשליטתן - אך הוא עדיין לא נחשב בבעלותן. ככל שנשים פילסו את דרכן מחוץ למרחבים הפרטיים, כך כוחן הכלכלי התחזק בתוך התאים המשפחתיים, מה שיצר (ועוד יוצר) לא רק עצמאות כלכלית אלא גם התחזקות מעמדן בתוך הבית.
עד היום ברוב המשפחות ההטרוסקסואליות המרחב הביתי נתפס כאזור בעל דומיננטיות נשית אך גם אם אישה החליטה על צבע האריחים באמבטיה, זו היא שליטה מדומיינת. שכן הבעל\ האב עד היום במסמכים רשמיים ובבירוקרטיה השוטפת הישראלית הוא הסמכות (מרמזת על כך לשון סקרים ממשלתיים במושג הנפוץ "בתי אב").
השינוים המגדריים שהמשיכו להתחולל שינו גם את הדינמיקה בבית ומחוצה לו, הובילו את הנשים גם אל המרחב הציבורי. אז בגלל שנשים החלו להימצא גם במשרד מחד, והמשיכו להדק את אחיזתן בבית מאידך, איפה שהוא בשנות ה-90 החליטו הגברים שהם צריכים "מאורה גברית" או כמו שנפוץ בתרבות האמריקאית לומר: הMan cave. הMan cave הוא למעשה מרחב שהיה שם מאז ומתמיד - במאה ה-19 היו להם מרחבים פרטיים בהם הם עישנו סיגרים ושתו קוניאק, בימינו אנו יש במרחבים האלה סנוקר, פורנו ומשחקי וידאו.
המושג Man cave נטבע לראשונה על ידי הסופר ג'ון גריי בספר "גברים ממאדים נשים מנגה" והפך כל כך פופולארי שיש לו פירוש במילונים של קיימבריג', וובסטר, אורבאן ואיך לא – ויקיפדיה. חלל ה-Man cave מוגדר בעיקר כמרחב בו גבר סוף סוף יכול להיות עצמו ללא המבט הבוחן והעוקב של האישה. הקונספט הלך והתחזק עם המאורה של בטמן שהפכה להיות משאת נפשו של כל גבר כלוא במטבח עשוי גרניט פורצלן.
המרחב הגברי הזה הוא לא רק מקום להירגע עם אחיך לצרה (שאר הגברים), הוא לא רק מקום לשחק משחקי וידאו ולצפות בקרב איגרוף, אלא הוא מרחב שאתה יכול לחזור להיות גבר כמו שהתרבות תופסת שאתה צריך להיות, שזה בדרך כלל – כל מה שלא נתפס כנשי. החלל של ה-Man cave הוא בהחלט משהו שגם נשים יכולות ליהנות ממנו, אבל הוא עונה על הצורך בהנאה ללא נשים, או לפי האתרים המובילים והבולטים ובאתרי פייסבוק רשמיים של ה-Man cave - חלל שבו אפשר ליהנות מעולם היררכי בו גברים משתמשים בנשים.
זאת הסיבה, אגב, שבאתרים האלה נוכל לראות הרבה פורנו, הרבה דוגמניות ערומות ולפעמים התנגדות ממשית לנשים. דוגמה טובה לכך מספק לנו עמוד הויקיפדיה של ה-Man cave, בו מצוין כדוגמה המוסך של אל בנדי מהתכנית "נישואים פלוס" המשמש כ-Man cave בו אין כניסה לנשים ומתנהלות בו פגישות התנועה האנטי – נשית של בנדי וחבריו: "no ma'am" – National Organization of Men Against Amazonian Masterhood.
ה-She Shed: האוהל הנשי החדש
נשאלת השאלה – האם ההיפך מדומיננטיות נשית היא שליטה בהן? כלומר, האם המרחב ה"גברי" חייב להכיל בתוכו השפלה או התנגדות לנשים כדי להצדיק את קיומו? שאלה נוספת היא, האם אפשר לומר שהבית על עיצובו ועל הפונקציות שהוא ממלא, הוא המערה של האישה? כלומר לו היתה לנו "מערה", האם היה בה יותר ממכונת כביסה ומדיח? מתוך נקודת המבט הזאת, בשנים האחרונות נוצרו ה- She shed (אוהל נשי), שהוא למעשה הקונטרה לMan cave.
ל-She shed אין עוד הגדרות רשמיות במילונים או בויקפדיה כפי שיש ל-Man cave, אולי כי מדובר בקונספט יחסית חדש, אך מדוגמאות מ-She shed של נשים ברחבי העולם, ניתן לראות שאלו בעיקר מרחבי התבודדות ויצירה. בניגוד ל-Man cave, לא נראה שה-She shed נועדו להיות מרחבים חברתיים, או מרחבים המדכאים או משפילים גברים, למעשה כלל לא מצוין אם גברים יכולים להיכנס או לא (בניגוד ל-Man cave שעל כך נכתב במפורש) אלא פשוט מרחבים פרטיים, מבודדים ואישיים.
ייתכן שבעצם קיום ה- She shed, חזונה של ווירג'יניה וולף קם לתחייה – נשים באמצעות כוחן הכלכלי, בזכות מעמדן החברתי וקידומן במרחבים הציבוריים יכולות ליצור לעצמן מרחבים משלהן, וכשעושות כן – הן מקדישות אותו לביטוי תשוקותיהן וראו הפלא ופלא – אין בו בלנדר, שואב אבק או היררכיה.