View this post on Instagram
כולנו מתמודדים מדי יום עם הדיסוננס בין הרצון לקבל את גופנו כפי שהוא, לבין מחשבות זדוניות שמתגנבות למוחנו. הרשתות החברתיות הפכו את הדיסוננס לקשה מנשוא, כאשר הוא מפגיש רבים עם שנאה עצמית של ממש מהצד האחד של הסקאלה – ועם קבלה מוחלטת ואהבה עצמית בצד השני. בדיוק את הדיאלוג הזה מביאה לקדמת הבמה אלי סימונדס, שאובחנה בילדותה עם אכונדרופלזיה בילדותה וכעת היא יוצאת בסרט תיעודי חדש.
סימונדס בת ה-27 היא שחיינית פאראלימפית, שכבר גרפה שורה ארוכה של תארים ומדליות שונות במגוון תחרויות. לא פעם בעבר דיברה סימונדס, שמתנשאת לגובה 1.23 ס"מ, על הקבלה המחולטת של גופה, ובסרט תיעודי חדש שהיא מוציאה בקרוב עם ה-BBC היא משוחחת עם נערים ונערות שמתמודדים עם אכונדרופלזיה – ושומעת את הזווית שלהם על החיים עם המחלה.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
הסרט בוחן את הדילמה בנוגע לנטילת תרופה שיכולה לשפר את הגמדות. "אם הייתי צריכה להחליט עבור הילדים שלי אם הם יקחו את התרופה או לא – כנראה שהייתי אומרת לא, וזה נכון גם לגבי עצמי", חשפה סימונדס בריאיון ל-Sun. "אני זוכרת שכשהייתי בת שבע הלכתי מדי שנה לבית החולים, ועשיתי בדיקות ומדידות שונות. בזמנו הציעו לי לעשות הליך של הארכת גפיים – הליך שהרבה אנשים עם גמדות עושים. דיברתי על זה הרבה עם ההורים שלי, ובסוף הבנתי שאני לא רוצה לעשות אותו, בעיקר כי אני שמחה כמו שאני. אני יכולה לשחות, אני יכולה לרוץ – למה שאני ארצה לשנות את עצמי?".
סימונדס מסבירה שילדים רבים שמתנסים בתרופה המדוברת מתקשים להתמודד עם המצב – בעיקר מבחינה פסיכולוגית. "יש איזו תחושה שזה לא בשליטתם. הם מפחדים מהלא נודע והם לא מכירים אנשים עם גמדות", היא אמרה. "הם יודעים שההורים אוהבים אותם, אבל הם גם יודעים שהם רוצים שהם ישתנו. גדלתי עם הורים בגודל ממוצע והם תמיד אהבו אותי. הם לנצח יהיו מרוצים ממי שאני ולא ירצו לשנות אותי".
View this post on Instagram