נתק במשפחה יכול לקרות גם במשפחות "הכי טובות". בדרך כלל זה לא קורה על סמך אירוע בודד אלא יושב על היסטוריה ארוכה של תחושות לא נעימות ביחסים בן הצדדים. מיקי מנור, מייסדת מיזם "דרך הפניקס" לטיפוח קשר בריא בין אימהות לבנות, הגיעה הבוקר (ראשון) לאולפן "פאולה וליאון" וסיפרה על מערכת היחסים הטעונה שלה עם אמה מזה שמונה שנים.
"זה חלק ממסע הריפוי שלי לדבר על זה", סיפרה מנור, "הצבעתי ברגליים כבר מגיל 16 כשארזתי תיק והנחתי אותו בצד כדי לעזוב את הבית. לא היה לי כל כך לאן, אז חיכיתי בסבלנות עד גיל 18, עד הצבא. היה לי ברור שלבית אני לא חוזרת".
את יכולה לחזור אחורה ולספר לנו איך הכל התחיל?
"הייתי פרסונה נון גרטה בבית מרגע שנולדתי. אני בת בכורה במשפחה עם שלושה ילדים, אחרי יש עוד שני בנים. ההפרש ביני לבין אחי שנולד אחרי הוא 11 חודשים. אבא שלי נורא התבאס שנולדתי למגדר הלא נכון, הוא רצה בן בכור. ההורים שלי התחילו את מסע ההורות שלהם בגיל נורא צעיר", שיתפה מנור בכנות, "אמא שלי נישאה בגיל 19, אבא שלי היה בן 21".
מנור תמיד הרגישה לא רצויה. "זה חוויות מצטברות. תמיד הייתי צריכה לוותר. הייתי המטפלת של אחי הצעיר ממני בחמש שנים. כשהוא נולד, במקום לשחק עם הבובה, שיחקתי איתו. הייתה יותר מדי אחריות שהפילו עלי בבית, הייתי על תקן הלכלוכית המרצה. גדלתי בתחושה של מטומטמת, אחי הצעיר הוגדר כגאון. גדלתי בצל שלו, למרות שאני לא נופלת ממנו בשום דבר".
כשהייתה בת 19 הוריה התגרשו. "אמא שלי הכריחה אותנו לקחת צד. היה משבר גדול בבית, היא לכאורה הייתה הצד המוחלש, אני ואחי בחרנו בה. בגיל 24, כשנישאתי, שאלתי את עצמי למה אני לא מדברת עם אבא שלי, הוא לא עשה לי כלום בעצם. הפגיעה היא לא בי, הם בחרו להתגרש. מפה זה היה ליצור קשר עם אבא ולרצות שהוא יבוא לחתונה. הוא הגיע, אבל בת זוגו לא הגיעה כי אמא לא הסכימה לה. אני לא רציתי חתונה גדולה, אבל אמא שלי אמרה לי שאם אני לא נותנת לה מספיק הזמנות, היא תדפיס בעצמה. אמרתי לה 'אז אל תבואי'".
היה רגע אחד בו את אמרת זהו.
"בליל הסדר לפני שמונה שנים התארחתי אצלה בלי הבנות שלי. גם אחי הצעיר היה, אב לשלושה ילדים, כשהקטן עוד זחל מתחת לשולחן. אחי האמצעי, הבן המועדף, אמר שבת הזוג שלו בהריון. אמא שלי קמה כולה בשמחה ואמרה 'סוף סוף אני סבתא'. חזרה על זה שלוש פעמים. נחנקתי עם הביס. סיימתי את הארוחה, קמתי והלכתי, בדרך שלחתי לה SMS. כתבתי - 'עד כאן'".
ומשם שמונה שנים אתן לא מדברות.
"שמונה שנים אנחנו לא בקשר. אבל לפני שלוש שנים, בערב יום כיפור, דווקא כשהחלטתי שאני לא צמה יותר, הרגשתי שמשהו קרה. משהו בי נפתח, אני סולחת. כתבתי לה מכתב מלב אל לב, שאולי אני הייתי לא בסדר, אולי לא הבנתי משהו. שלחתי את זה אחרי יום כיפור, לא קיבלתי תשובה".
אם אמא שלך צופה בך, מה היית רוצה לומר לה?
"שאני חומלת ואוהבת. רק טוב".
לצידה של מנור התארחה באולפן גם ד"ר מיכל צוקר, מטפלת זוגית ומשפחתית ומייסדת בית ספר "נמש" למקצועות המשפחה. "יש המון אנשים שנושאים המון כאב ורגשות אשמה על הנתק מהמשפחות שלהם. לרוב האנשים יש עדיין כעסים שמפעילים אותם. כל טריגר מזכיר להם, ואז הם לא בטוב".
"אפשר לבוא לטיפול משפחתי במעמד צד אחד לתקן את זה", אמרה ד"ר צוקר, "מה שיכול לעזור לנו זה אם נבין שהסיפור הוא יותר מורכב. זה נשמע לנו מאוד שטוח, שחור ולבן, כשאנחנו שומעים צד אחד של הסיפור. המציאות היא מורכבת. יש הורים מתעללים, אבל גם אז המציאות היא לא שחור ולבן. אם אנחנו מצליחים להכיל את המציאות המורכבת ולשמוע אותה, אז אנחנו מסוגלים לתקן".