הרי חדשות מרעישות: שוק אופנת ה"פלאס סייז" (Plus Size) בארצות הברית צמח ב־17% בשלוש השנים האחרונות, עם רווחים של 20 מיליארד דולר – בזמן ששוק האופנה במידות הקטנות והממוצעות צמח באותה תקופה רק ב־7%. כלומר, פלח השוק שפונה לנשים במידות גדולות עשה יותר כסף מכל יתר ענף האופנה לנשים בארצות הברית.
תעשיית האופנה במערב נמצאת במשבר: לפי "ביזנסוויק", אנשים מוציאים יותר כסף על גאדג'טים ואלקטרוניקה מאשר על בגדים, ונתח השוק של החנויות הפיזיות צונח מול טירוף הקניות באינטרנט. בשביל מה לצאת מהבית, לחפש חנייה ולהתעצבן בתור לתאי המדידה – אם אפשר להזמין את הבגדים הכי אופנתיים בלחיצת כפתור ובמחיר אטרקטיבי, ולקבל אותם במשלוח עד הבית, עם אפשרות להחזיר בקלות במקרה הצורך? כמובן שיש נשים המעדיפות אופנה ייחודית, תפורה וגזורה היטב למידתן – אך אלה לרוב כאלה שיכולות לשלם על כך לא מעט. השאר מסתפקות בבגדים בייצור המוני, ומקוות לטוב.
כשדוברי רשתות האופנה מתבקשים להתייחס לדרישה הגוברת לקולקציות פלאס סייז, הם טוענים שמהלך כזה לא יהיה כלכלי עבור החברות, שכן אין די ביקוש לבגדים במידות אלה. ואולם כעת, לנוכח הדו"חות הפיננסיים שמוכיחים את ההצלחה המסחררת של שוק הפלאס סייז לעומת הדשדוש של שוק האופנה ה"רגיל" – אפשר היה לצפות שכל חברות האופנה יסתערו על מכרה הזהב הזה וירחיבו את הקולקציות שלהן גם למידות גדולות יותר, אך הן מעדיפות לשמור על תדמית מדומיינת שלפיה הלקוחות היחידות ששווה לעבוד בשבילן הן נשים רזות.
הסירוב העקבי של חברות האופנה לקרוא את השוק ולהתנפל על שוק הפלאס סייז מעמיד בספק רב את הטענה כאילו הן מקבלות החלטות ממניעים רציונליים וכלכליים בלבד. יש ביקוש, ובשפע – אבל ענף האופנה ברובו מסרב לספק את ההיצע. הר כסף מונח לרגלי היצרניות, והן אינן מתכופפות להרים אותו. חברה אמיצה כמו J.C Penny האמריקאית, שהוציאה באביב האחרון קולקציה חדשה שמגיעה גם למידה 32 אמריקאית (מידה 60 במחוזותינו) הודתה שהמדפים התרוקנו במהירות הבזק והרווחים שגרפה היו בהתאם. "תוך שישה שבועות מרגע שהכנסנו את המידות החדשות לחנות – היינו סולד אאוט!", אמר ל"ביזנסוויק" ג'יימס ריהיי, אחד ממנהלי המכירות ברשת. אך ג'יי. סי פני היא בין הבודדות במערכה.
נסו לנחש: מה קרה לרווחי החברה שוויתרה על פוטושופ?
בישראל הזעירה, כמו בתחומים אחרים, גם תחום האופנה מדשדש אחרי יתר העולם. התעוררות מסוימת נרשמה בשנה האחרונה, עם הקמת דפי פייסבוק כמו "מלכוד 42", "יפה בכל מידה" ו"שוברות משקל", שחוגגים את דימוי הגוף החיובי ואת הזכות של כל אישה, בכל מידה, למצוא בגדים אופנתיים לפי טעמה במחיר סביר.
מפעילות "מלכוד 42", מאיה בנבנישתי ונועה בן סעדיה, זכו לסיקור נרחב כשפרסמו רשמים מדיון שערכו באוגוסט 2015 עם נציגי רשת קסטרו, לרבות כמה התבטאויות אומללות של אתי רוטר, הבעלים. במפגש ביניהן אמרה רוטר כי "מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42", ו“השמלה הזו לא יפה מעל מידה 44", ואף טענה כי האוברול מתוצרת קסטרו שלבשה בנבנישתי למפגש "לא יהיה יפה במידה 46". מאז מובילות בנבנישתי ובן סעדיה שיח חשוב ופורה ברשת ובתקשורת, לצד שיתופי פעולה עם חברות אופנה שמוכנות להקשיב וללמוד.
מידות טובות
לפני הכל, יש דבר אחד חשוב שצריך לזכור כשמדברים על אופנת פלאס סייז בישראל: המידות. בארצות הברית, טבלת המידות הסטנדרטית מתחילה במידה 1 (מידה 32 בישראל ואירופה) ומסתיימת במידה 16 (מידה 48 במחוזותינו). מידות הפלאס סייז מתחילות במידה 18 אמריקאית (50 בישראל), ומגיעות למידה 34 (62 בישראל).
כלומר – לפי כל היגיון, נשים ישראליות במידה 44 לא צריכות אפילו לטרוח לחפש בגדים שמוגדרים פלאס סייז, אלא אמורות למצוא בלי בעיה את מבוקשן בין קולבי ומדפי הקולקציות ה"רגילות".
אבל בישראל כמו בישראל, גם לאופנה חוקים משלה. ברוב המוחץ של רשתות האופנה הישראליות הפונות לנשים צעירות בגילי 18־35, מידה 44 היא חזיון נדיר כמו שלג בחמסין, וגם אם נמצא הפריט במידה המיוחלת, סביר מאוד להניח שבפועל היקפיו מתאימים יותר למידה 42 במקרה הטוב, או למידה 40 במקרה הרע.
תופעת הקטנת המידות היא סוגיה כאובה בכל העולם: צעירה בשם רות קלמנס מלידס, בריטניה, פרסמה ב־13 ביוני פוסט בדף הפייסבוק הבינלאומי של רשת H&M, וצירפה לו תמונה שבה היא נראית לובשת זוג ג'ינס שלא נסגרים סביב מותניה. "חיפשתי בגדים בחנות שלכם בלידס ואיתרתי זוג ג'ינס בגזרה מתרחבת. הם היו זולים ובמידה 16 (46 ישראלית; נ"א), אז חשבתי שכדאי לנסות אותם", כתבה קלמנס.
“זה לא הלך. כפי שאתם בטח יודעים, מידה 16 היא מידה הגדולה ביותר שלכם. אני לא סובלת מעודף משקל (לא שזה אמור לשנות משהו), ואף שגובהי הוא 1.80 מטר, יש לי מבנה גוף ממוצע. ממילא קשה לי למצוא בגדים שיתאימו לי, בגלל גובהי – אז למה אתם גם מייצרים ג'ינס קטנים בצורה לא מציאותית? האם אני שמנה מכדי להתאים לסקאלת המידות הרגילה שלכם? האם עלי להשלים עם כך שביגוד אופנתי, טרנדי ובר השגה לא נועד לאנשים כמוני? בנוסף, אולי תזהו את החולצה שאני לובשת – היא מידה מדיום. תחליטו כבר, טוב?".
על כך השיבו לה נציגי החברה בפייסבוק, בתגובה שאמרה בקצרה כך, "אנחנו מעריכים את הפידבק שלך וניקח לתשומת לבנו את הנקודה שאת ולקוחות אחרים העליתם".
התגובה הסטנדרטית והיחצ"נית של הרשת לא סיפקה את קלמנס, ובוודאי לא את יותר מ־10,000 הגולשים ששיתפו את הפוסט שלה וזעמו על הקטנת המידות, בהם גם לא מעט גברים שעברו חווייה דומה כשהתאכזבו לגלות שהמספר שמופיע על התווית אינו תואם את המידה שהוא אמור לייצג.
קניינים: המחסום המלאכותי
בישראל נתפשת רשת H&M לרוב באופן חיובי בהקשר של מידות הבגדים. זאת בעיקר מאחר שהמידות בה (לפחות על הנייר) מגיעות ל־46 בבגדי נשים. מנגד, מחלקת הפלאס סייז של הרשת, שנקראת H&M פלוס והושקה עם פתיחת סניפיה בישראל, נדחקה לקרן זווית. בתחילה היה אגף פלאס סייז בסניף הרשת בקניון עזריאלי בתל אביב, אבל ב־2011 פורסם כי מידות אלה נעלמו מהסניף, והלקוחות המעוניינות זעמו כשהופנו למחלקת בגדי ההריון.
הרשת מסרה בתגובה לכך כי "ל־H&M מגוון קונספטים רחב המתאים לנשים במגוון מידות, החל במידה 34 ועד מידה 46. בנוסף לטווח רחב של מידות בקולקציות השוטפות, קיים גם קונצפט ייעודי הנמכר בחלק מהשווקים ובחנויות נבחרות – כולל בישראל. נכון להיום, הקונצפט H&M פלוס נמכר בסניף באר שבע ובסניף בת ים במטרה להכניסו לסניפים נוספים בהמשך להתרחבותה של הרשת בישראל".
למעשה, במקרה של רשתות בינלאומיות, פעמים רבות נתקלת הצרכנית הישראלית שמידתה גדולה מ־42 במחסום שנוצר באופן מלאכותי על ידי הקניינים הישראלים – שהם אלה שנוסעים כמה פעמים בשנה לחו"ל ובוחרים מתוך הקולקציות העצומות את הפריטים והטרנדים שיוצגו על המדפים בקניון הקרוב לביתנו. תעיד כל אישה שנכנסה לסניף של Forever 21, זארה, מנגו, פול אנד בר, H&M ודומותיהן בארצות הברית או במדינות אירופה: לעתים קרובות, כל קשר בין הקולקציה הבינלאומית שמופצת בשווקים לבין מה שמגיע לישראל – מקרי בהחלט. הקניינים אמנם צריכים לנחש מה יימכר בישראל בכמות הגדולה ביותר (טעמן של נשות לידס לא יספק בהכרח את נשות באר שבע), ולכן עליהם לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר - אך הדבר אמור להשפיע אך ורק על הסגנונות השונים והקולקציות שנבחרות לייבוא לישראל, ולא על טווח המידות שמגיע לארץ.
דוגמה נוספת למחסום מלאכותי שכזה יצרה הנציגות הישראלית של רשת האופנה הצעירה והזולה Forever 21, הפונה לקהל תיכוניסטי ומידותיה קטנות במיוחד. במקביל למותג הראשי, הרשת מחזיקה בארצות הברית במותג Forever 21 Plus, שעוקף את מכירות הרשת האם בסיבוב רחב, בין היתר בזכות המגוון הגדול, הטרנדים המתעדכנים תדיר והאפשרות לרכוש אותו דרך האינטרנט. אבל מאז 2011, השנה שבה נפתח הסניף הראשון בישראל, לא מצאו הקניינים הישראליים לנכון להביא את מותג הפלאס סייז לצעירות ארץ הקודש.
אישה בורחת מבשרה
בינתיים, כמו קנייני הרשתות הבינלאומיות, גם רוב הרשתות הישראליות הגדולות ממשיכות להתנהל תוך התעלמות מוחלטת מכך שהישראלית הממוצעת לובשת מידה 42. קסטרו, כאמור, ספגה על כך אש – אך לא שינתה את דרכיה באופן ניכר לעין. בסניפים ניתן למצוא בלא כל קושי מכנסיים במידה 32, שהיקפם קטן בחצי סנטימטר מהיקף מידת המכנסיים שמציעה קסטרו לבנות שש־שבע בקולקציית בגדי הילדות שלה. בו בזמן, נשים במידות ביניים – שאינן פלאס סייז – עדיין נאבקות למצוא פריטים המתאימים להן, ורבות אף התייאשו ווויתרו כליל על הכניסה לחנויות הרשת.
לפי פרסומים ב־TheMarker, במאי ספגו רשתות האופנה הישראליות בקניונים ירידה של 10% במכירות, וביוני – ירידה של 5.7%. מדוע, אם כן, מסרבות הרשתות להרים את הכפפה המוזהבת שמשליכות להן נשים במידות הביניים והפלאס סייז, ולייצר את הקולקציות שלהן במידות המותאמות לישראלית הממוצעת? נדמה כי השתרשה כאן התפישה השגויה שלפיה נשים במידות פלאס סייז שייכות בהכרח לפלח האוכלוסייה המבוגר יותר, ואין טעם לייצר או לייבא עבורן אופנה עכשווית וצעירה במידותיהן.
במקביל, גם הרשתות הספורות שקהל היעד שלהן הוא נשים בשלות במידות הביניים ומעלה מסרבות בכל תוקף להזדהות בפומבי עם לקוחותיהן – ולראיה, בחירת הפרזנטוריות. האם מישהי מלקוחות גולברי, למשל, מסוגלת לדמיין על עצמה את הקולקציה החדשה, כפי שהיא מוצגת בפרסומות על גופה של אסתי גינזבורג הפעוטה? גם הפרזנטורית שקדמה לה, איילת זורר, שלפחות מבחינת הגיל התאימה לקהל היעד של הרשת, לא בדיוק נראית כמו הישראלית המצויה. בקרייזי ליין, הפונה לאותו קהל יעד, בחרו בגלית גוטמן בתור הפנים והגוף של הרשת, אף שגוטמן מתנאה אחרי שתי לידות בירכיים צנומות, בטן שקועה ומותניים של בת הים הקטנה.
"אני לא בעונש"
זוהר וסיליויצקי היא מהבלוגריות הוותיקות בזירת אופנת הפלאס סייז בישראל: היא רק בת 27, אבל הבלוג שלה, Little Miss Sunshine פעיל כבר כשבע שנים רצופות. בבלוג הפופולרי, שנהנה מכ־20 אלף כניסות בחודש (בנוסף לדף פייסבוק עם אלפי לייקים וקבוצת אופנה בפייסבוק שהיא מובילה ובה כ־4,000 חברות פעילות) היא מתמצתת בדרך ישירה וקולעת את מצוקותיה של צעירה במידה 42־44 שבסך הכל רוצה להתלבש יפה.
זוהר, אם לפעוט המתגוררת במושב נווה מיכאל בעמק האלה, מנפצת דרך קבע טאבואים אופנתיים ומוסכמות כמו "מכנסונים קצרצרים זה לא לשמנות", או "נשים מלאות לא יכולות ללבוש צמוד". אחרי שנים שבהן דבקה בסגנון הפין־אפ (לדבריה, היא היתה מהראשונות שאימצו אותו – הרבה לפני סלבס כמו קארין גורן), החליטה לקחת צעד קדימה ולשבור את המחסום הפסיכולוגי שנשים שמנות ומלאות רבות סובלות ממנו – החשש מפני לבוש צמוד, סקסי וחשוף.
"אני אוהבת להתלבש סקסי. נמאס לי מ'מדי השמנות הרגילים', שבישראל זה טייטס וטוניקה. כמה אפשר ללבוש טייטס וטוניקה? אני לא בעונש, אני צעירה ונראית טוב, למה אני צריכה להסתיר ולכסות את עצמי?" שואלת וסיליויצקי. "אם אני לובשת בגד גוף עם מכנסוני ג'ינס קצרים, אומרים לי 'זה נורא פרובוקטיבי'. למה? אם הייתי מידה 36 לא הייתם אומרים שזה פרובוקטיבי, כי אתם רגילים לראות את הדברים האלה רק על בחורות רזות. סליחה, לקח לי המון שנים לאהוב את עצמי ואת מי שאני ואיך שאני נראית, ואני אלבש מה שבא לי".
וסיליויצקי גם פוסלת את הטענה הנפוצה נגד נשים במידות פלאס סייז, שלפיה "שמן זה לא בריא". “אנשים שלא מכירים אותי כותבים לי בבלוג שאני צריכה לשמור על הבריאות שלי ולרזות. אני בכושר שיא, חזרתי למשקל ולמידות שהיו לפני הלידה, ואני מידה 44. בתקופה הכי רזה שלי הייתי 42. זה מבנה הגוף שלי".
לדבריה, בישראל קיימת "שמנופוביה" קשה ביותר, לצד בלבול מוחלט בין "שמן" ל"לא בריא". "תראי את כל כלי התקשורת עכשיו, עם כל התחקירים על מה בריא לאכול ומה אסור לאכול, כן סוכר ולא סוכר, מלח או לא מלח. אף אחד לא מדבר על זה שאפשר להיות בחורה גדולה כמוני ועדיין להיות בכושר מטורף. לי למשל יש BMI מושלם, אני מרימה משקולות, הבדיקות שלי מצוינות. אבל יש לי ציצים ותחת אז אנשים ישר חושבים 'זה חולה'. אין פה שום חינוך לבריאות – רק להרזייה".
את רואה שינוי בתפישה של הרשתות?
"ממש לא. לא רק שאנחנו לא מתקדמים – אנחנו הולכים אחורה. לפני שבע שנים, הרבה לפני הסיפור האחרון שהיה עם קסטרו, כבר כתבתי עליהם והם הזמינו אותי לסיבוב אצלם ברשת, כאילו להראות לי שיש להם מלא היצע בשבילי. אמרתי להם שאין להם שום דבר שעולה עלי – אז הם אמרו לי שהם עובדים על הגדלת טווח המידות. נו, שבע שנים עברו, והמידות שלהם רק נעשו יותר ויותר קטנות. על הבגד כתוב 42, זה בכלל 38. גם בגולף, שזאת אחת הרשתות שהכי אהבתי והייתי קונה בה הרבה, אין לי יותר מה לחפש. לאחרונה חיפשתי בגד לאירוע, נכנסתי לגולף ולקחתי מהמדף בגדים במידה שלי – שום דבר לא נסגר עלי. 46 בקושי עלה עלי. זה אומר שיש פה הקטנת מידות מטורפת. נשים במידה 38 אומרות לי שקשה להן למצוא בגדים – כי הן מחפשות 38, אבל הוא לא עולה עליהן, והן מגלות פתאום שהן בכלל צריכות לקחת מהמדף 42. או שמידה 40 היא אקסטרה לארג'. זה פשוט מעוות".
איך את מסבירה את הפער בין הביקוש העצום למידות גדולות – לעומת הטענה של הרשתות שזה לא משתלם להן?
"לקח לי זמן להבין, אבל בסוף תפשתי למה זה קורה: נניח שרשת ישראלית מחליטה לייצר עוד מידות. אז מייצרים כמה דגמים מסכנים, מוסיפים עוד מידה או שתיים, וזהו, שולחים לחנויות. אחרי חודשיים הם רואים שאף אחת לא קונה – וזהו, אומרים 'לא משתלם לייצר פלאס סייז'. זה בולשיט, כי הם לא עשו את הדבר הכי חשוב: שיווק! אם אני ועוד נשים רבות התרגלנו כבר שאין לנו מה לחפש ברשת מסוימת, לא ניכנס אליה – אלא אם יספרו לנו שיש בה עכשיו מידות בשבילנו. אבל הרשתות לא משקיעות בשיווק לקהל שלנו, כי הן פוחדות שזהו, עכשיו יחשבו שהן רשת של שמנות. זה ממש מפחיד אותן. אז אם לא יפרסמו, איך נדע, איך ניכנס לחנויות, איך נקנה? לשים מידה גדולה יותר על המדף זה לא מספיק. תשפכו כסף על פרסום, תשקיעו בבלוגריות פלאס סייז שיפיצו את הסיפור".
איך שיווק דרך בלוגריות יכול לעזור?
"נשים מחפשות בנרות איפה לקנות בגדים שווים. הרשתות לא מבינות את זה, ולא טורחות לפרסם לקהל שלנו – שהוא לרוב קהל של נשים מעל גיל 25, שזה כבר גיל שיש לנו משכורת ויש כסף להוציא על בגדים. במשרדי היח"צ והפרסום בישראל לא רוצים להבין את הפוטנציאל הכלכלי העצום של בלוגריות פלאס סייז. הם מוכנים לשים כסף על בלוגריות וכל מיני נערות עם אינסטגרם – אבל רק רזות. אם בכל זאת רוצים למכור פלאס סייז, נותנים לנו הרגשה שעושים לנו טובה, מבקשים שנעשה קמפיין תמורת חולצה או שמלה אחת. שישכחו מזה. כבר המון זמן שבבלוג שלי אני מעלה רק בגדים מאתרים מחו"ל – ASOS למשל. בלי אסוס לא היה לי מה ללבוש. כל פעם אחרי שאני מצטלמת בבלוג עם איזה חצאית מאסוס, למחרת היא אוזלת".
הפתרון נמצא באינטרנט
כמו וסיליויצקי, ישראליות רבות במידות הביניים והפלאס סייז התייאשו מהמתנה לאסימון שייפול ברשתות המקומיות – והן מוציאות את כספן בשמחה באתרי אינטרנט בינלאומיים שמציעים טווח מידות מתחשב יותר. ישראל היא תופעה ייחודית בתחום הקניות באינטרנט, ויעידו על כך מחסני דואר ישראל בנתב"ג, שעולים על גדותיהם מרוב חבילות מחו"ל. הפופולריות של אתרים כמו אסוס ונקסט אצל הצרכנית הישראלית כל כך גדולה, עד שלאתר נקסט יש אתר ואפילו שירות לקוחות בעברית. באסוס הבינו את הפוטנציאל העצום של ישראל והם מעניקים באופן קבוע 18% הנחה לקונים מישראל ביותר מ־50 ליש"ט (275 שקל), סכום שלא קשה להגיע אליו בהתחשב במבחר העצום. באסוס מוצעת קולקציית Curve גדולה וטרנדית הפונה למידות פלאס סייז – אך ישראליות במידות הביניים לא צריכות אותה, מאחר שהקולקציה הרגילה מגיעה עד מידה 46, כאמור. באסוס ובנקסט יש גם קולקציה לנשים גבוהות ולנשים נמוכות, כך שקשה מאוד לצאת מסיור באתרים שלהם בידיים ריקות.
בישראל צצו בשנתיים האחרונות לא מעט אתרי אינטרנט מקומיים לשופינג אופנתי. חלק ניכר מהם עוסקים בעיקר בייבוא של ביגוד זול מאוד מסין ובמכירתו במחירים גבוהים פי חמישה, ובמילא מרבית הסחורה שמוצעת בהם היא בטווח המידות 36־38 בלבד, שמוגדר כוואן סייז.
מהלך שונה ביצע אתר עדיקה (Adika), שהוקם ב־2012 על ידי עדי רונן ונרכש ב־2015 על ידי קבוצת גולף תמורת 40 מיליון שקל. האתר, שבתחילה פנה לקהל תיכוניסטי והציע בגדים זולים במידות וואן סייז, החל לשווק בחצי השנה האחרונה גם קולקציית פלאס סייז אופנתית. המאמץ והקשב לטעם הקהל ראויים לכל שבח, ובמיוחד ההחלטה להציג באתר בגדים עד מידות 54־52, מידות שרשתות האופנה בישראל לא שמעו עליהן כלל ומסרבות להכיר בקיומן. מנגד, קשה להתעלם מבחירה תמוהה במיוחד של האתר האולטרה־מצליח – לתחום את מידות הקולקציה הסטנדרטית לטווח שבין 32 כמידה הקטנה ביותר (XS), למידה 40 כמידה הגדולה ביותר בסקאלה (XL). למעשה, כשנכנסים לקולקציית הפלאס סייז של עדיקה מגלים שהיא אמנם מסתיימת במידה 54, אך מתחילה במידה 40 – מידה שאפילו אתי רוטר מקסטרו לא היתה מעזה להגדיר כמידת פלאס סייז.
נשאלת השאלה – אם מידה 42 היא המידה הממוצעת לנשים בישראל, כיצד היא מוגדרת כפלאס סייז? ואיך מידה 40 השתרבבה לכאן בכלל, ועוד תחת ההגדרה XL? על כך השיבו בעדיקה, באמצעות משרד יחסי הציבור, כי "עדיקה הוא אתר האופנה הראשון בישראל המציע טווח מידות רחב החל ממידה 34 ועד מידה 54. לאור ביקוש מצד הלקוחות ועל מנת לתת מענה ופתרון אולטימטיבי הבאנו את Evans, מותג אופנה איכותי המתמחה במידות גדולות.
"המשימה המרכזית המובילה את אוונס היא יצירת פריטים עדכניים וטרנדיים, המחמיאים לגזרה הייחודית של כל אישה ומעניקים ביטחון – וכל זה, במידות 52־42. מאחר ותחום ההתמחות של המותג הוא בטווח המידות הזה נמצאים כל פרטי הקולקציה שלו, כולל מידה 42 תחת אותה הרובריקה באתר. בעדיקה מאמינים שכל אישה צריכה להרגיש יפה ומלאת ביטחון בגזרתה ובמבנה גופה".
ניתן היה לקבל את טענת עדיקה כי הסיבה לקטלוג מידה 42 כפלאס סייז היא המותג השונה, שאינו יכול להיכלל תחת השם עדיקה – לולא היינו כבר בקיאות באתרים כמו אסוס ונקסט, שבהם כל הדגמים והמותגים מוצגים יחד, וניתנים לקיטלוג, סינון ומיון לפי מידה או מותג בהקלקה פשוטה על אחד המסננים בחיפוש.
נשות ישראל ימשיכו, כנראה, להעשיר את מפעילי אתרי הקניות בחו"ל ולמלא את מחסני דואר ישראל בשפע חבילות של בגדים אופנתיים וצעירים שהולמים את מידתן; רשתות האופנה המקומיות, אם לא יתעשתו בהקדם – ימשיכו להפסיד, ובגדול.
הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker
עוד ב-Themarker:
בעקבות הקריסה במכירות: תנובה מציגה "מבצע כסאח" למחירים
אושר לקריאה ראשונה: עובד יוכל לסרב לעבוד בשבת - גם אם הוא לא דתי
