אחד הנושאים הכי רגישים ונפיצים בקרב נערות בגיל ההתבגרות הוא דימוי גוף. המעבר הזה בין הרגעים שהן מביטות במראה, מסתובבות בשמלה מרחפת ואוהבות את מה שהן רוצות לבין הרגע שהן בעיקר רוצות להיעלם הוא ערמומי ומאיים. הגוף משתנה, לצד קבלת המחזור וטירלול ההורמונים, לצד החשיפה ברשתות החברתיות והשילוב של הכול עלול להיות מפחיד ונטול רסן. איך אפשר לטפל בסוגיה הכואבת הזו שעלולה, לא פעם, להוביל למקומות מאוד מסוכנים? פנינו לנשים שפוגשות את הנערות האלו על בסיס יומי בסטודיו, באימוני כושר ובקליניקה לאורח חיים בריא. הנה כמה מהתובנות שגילינו.
הגיל הולך ויורד: ההשוואות מתחילות מוקדם מאוד
"למרבה הצער כמעט כל הילדות והנערות חשופות לתכנים ולפרסומות שבהם הגדירו מהו גוף מושלם", אומרת סול שגיא, בעלת בית ספר למחול סול דאנס, "לכן, כבר בגיל צעיר הן יכולות להתחיל לבטא עניין ואמירות בנוגע למראה הגוף שלהן וכמובן להשוות למודלים שהן רואות".
"בדור של היום ילדות מגיל עשר מתחילות לדבר על הצורך להוריד את הבטן ומרגישות את הצורך לעשות פעילות כלשהי ולאכול פחות חטיפים וממתקים", אומרת מאמנת הכושר שירן רוזנברג, "עלייה ברמת המודעות ותחילתו של מסע הביקורת העצמית לפי מה שאני רואה בסטודיו מתחילות סביב גיל 12, קרוב לחגיגות בת המצווה".
גם הדיאטנית נטלי זרגריאן מסכימה כי "ילדות מתחילות להתייחס למראה שלהן בגיל צעיר מאוד, ועם הרשתות החברתיות הגיל רק הולך ויורד. כבר באזור גיל 6 ילדות מגבשות את זהותן הראשונית ומתחילות להבין מה מעמדן החברתי על סמך נראותן".
View this post on Instagram
אל תורידו: אקסטרה זהירות עם ביקורת
"צריך להיות זהירים מאוד, לא רק בהקשר של מראה חיצוני אלא באופן כללי בנוגע לביקורת שאנו כמורים מעבירים להן", אומרת שגיא, "צריך לדעת להעיר להן בעדינות. בגלל שבשיעור נוכחות בנות רבות, כדאי לשוחח באופן פרטני. אין מקום לאמירות שעלולות להוריד להן את הביטחון ואולי להתפרש אצלן בצורה אחרת ולקבל קונוטציה שלילית. אעיר לילדה על תיקון אומנותי/תנועתי. לעולם לא אעיר על מראה חיצוני. בגיל מעט מבוגר יותר אפשר להעיר על סיבולת וכושר אם אני רואה איזו חולשה. לרוב באופי שלי וביום יום אני משתמשת בהומור, וגם בסטודיו".
"אני לעולם לא אגיד למישהי 'ביצוע לא טוב', 'לא ככה', וכל דבר שיישמע כמו ביקורת לעיני רבים", אומרת רוזנברג, "אני מעירה רק על פטפוטים. כשמדברים באימון ומבצעים תרגיל בלי ריכוז, דיוק ומחשבה אפשר לעשות תנועה לא נכונה ולהיפצע. על תנועה לא מדויקת לא אעיר מול כל הקבוצה. אבחר להוביל את המתאמנת לתנועה הנכונה בדרך עקיפה על ידי הזמנה לנסות זווית נוספת". זרגריאן מעידה כי לא תגיד לילדות בשיעור משהו שקשור לגוף שלהן – "למשל שאם יעשו ספורט - הן ירדו במשקל, שיש אוכל טוב ולא טוב או אסור או מותר".
חיזוקים חיוביים: זה מה שחשוב שהילדות ישמעו
לדברי שגיא, חשוב בעיקר שהן ישמעו ויבינו שלכל אחד גוף שונה וזה לא מה שבאמת משנה. חשוב מאוד לשים לב שאין הפרעת אכילה דווקא לכיוון השני, כי גם לתת לגיטימציה לאכילה לא בריאה בתירוץ ש'המראה החיצוני לא חשוב כלל' זה משהו שאנחנו לא רוצים. כן צריכה להיות מודעות לתזונה בריאה ולא חסרת תחתית".
"חשוב שילדות יקבלו חיזוקים חיוביים. 'טוב מאוד', 'אלופה'", אומרת רוזנברג, "גם כשהתנועה לא מדויקת תמיד אתחיל במילה חיובית ומשם אציע לאותה מתאמנת צעירה לנסות עוד זווית ולראות איפה יותר נוח לה. כמעט תמיד הזווית הנכונה בתרגיל נוחה יותר, וגם אז אסיים בחיזוק חיובי 'בדיוק!' 'מעולה!' פחות ביקורת, יותר חיזוקים חיוביים".
ואילו זרגריאן מוסיפה כי "חשוב שילדות בגיל הזה ישמעו חיזוקים שלא קשורים למראן כמו: את נהדרת, את חכמה, את יודעת לקבל החלטות לבד, את שמחה. כמו כן חשוב שהן יקבלו תחושה שהן טובות ונהדרות בכל משקל וגודל. ילדות שמסתמנות במשקל עודף בחברה מרגישות המון פעמים מצד ההורים, מערכת החינוך או הסביבה שאם הן אוכלות אוכל 'לא בריא' הן ילדות לא טובות, ואם הן אוכלות אוכל בריא ועושות ספורט הן ילדות טובות. בלי לשים לב, אנחנו ההורים משדרים לילד כעס כשהוא בוחר בחטיף או אכזבה מכך שהוא בוחר לאכול צלחת נוספת. ולכן חשוב שילד ישמע חיזוקים חיוביים בכל צורת גוף ולא רק כשהוא 'אוכל טוב'".
הכול על אבות המזון: איך מדברים על תזונה נכונה
לדעתה של שגיא, בגיל צעיר צריך לתווך את נושא התזונה הנכונה באופן קבוצתי ולא פרטני. "שאף ילדה לא תחשוב שמדובר עליה", היא אומרת, "להסביר את החשיבות של תזונה בריאה באופן כללי, ואז להסביר למה זה חשוב לרקדנים ואיזו השפעה יש לזה על הריקוד. למשל, כאשר אוכלים הרבה אוכל לא מזין, אז גם הגוף לא מתחזק ובשביל לרקוד טוב ולהיות פחות כבדה – סוגי מזון רבים של יכולים לגרום לעייפות וצריך באמת מזון בריא, מזין, מחזק, נותן אנרגיות וויטמינים. אם מדובר בילדה בוגרת יותר, שיש לה בעיית משקל והיא מודעת אליה וההורים מעורבים, הייתי מתעקשת שהתהליך יכלול גם פסיכולוגית ילדים שיכולה לדאוג מהצד שהילדה אכן לוקחת את התהליך בפרופורציות וחלילה לא מפתחת הפרעות אכילה. המסר הכי חשוב בעיני הוא שצריך גם לעשות ספורט ולא להסתמך רק על תזונה. בעיקר כדי ליצור אורח חיים ספורטיבי ולהיות בכושר טוב".
גם רוזנברג בעד להתחיל מוקדם. "אני מדברת עם הילדים שלי מגיל 5 על פחמימות, חלבונים, שומנים ויטמינים וסיבים", היא אומרת, "זה שיח קבוע בבית שלנו לפני כל ארוחה – 'איזה חלבון אתה בוחר היום ליד הפחמימה? ומה עם סיבים? איזה ירק תרצה להוסיף?', 'אם אכלת עכשיו פחמימה (חטיף) אז בארוחה הבאה כדאי שתבחר חלבון וירקות ממי'. אפשר וכדאי לדבר עם הילדים בכל גיל על ערכי המזון ובטח ובטח עם נערות. כדאי שהילדים ידעו על חשיבות שילוב חלבון בכל ארוחה כדי להתחזק. על חשיבות הפחתת הפחמימות והסוכרים שמחלישים את הגוף כשהם בכמות גדולה. על ההמלצה להוסיף סיבים מירקות לפחות פעמיים ביום, על העדיפות בבחירת מנת פרי כשמתחשק משהו מתוק בגלל הוויטמינים שבו וכדומה. המילה דיאטה, קלוריות, ירידה במשקל, אסור לך לאכול את זה וכו' מחוץ לתחום".
View this post on Instagram
"לצערי ילדות כבר מכירות את המונח דיאטה בגיל מאוד צעיר בגלל הצפת המידע ברשתות החברתיות", אומרת זרגריאן, "אבל ילדה עד גיל בגרות לפחות – ואם תשאלו אותי גם לא נערה – לא צריכה לשמוע על דיאטות או להכיר אותן. באופן כללי כשרוצים לטפל בילד בעודף משקל, ההורים צריכים לעבור ליווי של דיאטנית ילדים ולא הילד עצמו. נכון ללמד ילדים על חשיבותה של תזונה מיטיבה כמו צריכת ירקות, פירות, דגנים מלאים, סיבים תזונתיים ועוד, אבל לא לשייך את זה לדיאטות. הייתי מעלה את זה כשיעור בכיתה הכולל טעימות והתנסויות".
לתקשורת השפעה עצומה – תדאגו שהבית יאזן אותה
"לתקשורת ולמובילי דעת קהל יש השפעה חזקה", אומרת שגיא, וטוענת כי "המסר צריך להיות מועבר שם תמיד באיזשהו אופן גם בתוך סאבטקסט". ולמרות זאת, לדבריה, לבית תומך אין תחליף. "ברגע שההורים משמעותיים עבורך, ואת סומכת עליהם ומאמינה בהם – לכל מילה שיגידו לך תהיה השפעה, לחיוב ולשלילה. לכן אצלנו תחושת המשפחתיות והבית מקבלת משמעות נוספת".
גם רוזנברג מצרה על כך שלתקשורת יש יותר השפעה על בני הנוער, ובעיקר על הבנות, כי היא מכתיבה את מודל היופי. "אבל אני לגמרי מאמינה שבית שמתנהל בגישה מחזקת ולא ביקורתית, ובית שמקפיד על הרחבת המודעות אצל מתבגרים ומדבר באופן קבוע על מה מומלץ יותר ומה פחות ומה הסיבה לכך שזה מומלץ יותר וזה פחות, לגמרי יכול להשפיע בצורה שלפחות תאזן את השפעת התקשורת", היא אומרת.
"לתקשורת יש השפעה אדירה על כל עניין התזונה ודימוי הגוף של ילדות, אבל בסוף, הבית מנצח", מסכמת זרגריאן, "התייחסות נכונה בתוך הבית יכולה למנוע דימוי גוף שלילי ותזונה לקויה בהמשך".
View this post on Instagram
הכי חשוב: אל תשכחו לתת דוגמה אישית
"חשוב ליצור שיח פתוח ולייצר קרבה ואמון כדי שהבנות יוכלו לשתף אתכם וכך תוכלו להביע את דעתכם ועמדתכם בעניין", אומרת שגיא וממשיכה עם עוד כמה טיפים מנצחים: "לעודד לספורט וסגנון חיים ספורטיבי ובריא כבר מגיל צעיר, אפילו גיל 5-4, והכי חשוב – לשמש דוגמה במה שאנחנו אוכלים, בכמה אנחנו אוכלים, באיזה שעות אנחנו אוכלים, במה אפשר למצוא אצלנו במקרר, כמות וסוג החטיפים שיש לנו בבית".