כשחושבים על זה, גל גדות לא נזקקה לשום הכשרה מיוחדת כשהיא לוהקה לסדרת סרטי 'מהיר ועצבני'. היא פשוט העמידה פנים שהיא על איילון צפון בשעה שמונה וחצי בבוקר וכל הפעלולים, החרקות, סיכון החיים האקראי והאומץ האגדי – זה כבר בא לה טבעי. אפשר אפילו להרחיק לכת ולטעון שאישה ששורדת יום אחרי יום על כבישי ישראל היא בהגדרה וונדר וומן. אולי לא כולנו נראות כמו גל גדות, אבל כולנו רגילות לסכן את חיינו ולהילחם על שלום עולמי בכל פעם שאנחנו אוספות את הילדים מהגן.
בואו נודה באמת: הגברים על הכביש לא באמת בעניין של שוויון מגדרי. כאילו – לגמרי מותר לנשים לפסוע על מדרכות ישראל (טוב, אם הן לא במקרה בבית שמש). אפילו מותר להן לאמץ כהולכות רגל את התחביב הישראלי המגניב של לקפוץ לכביש בלי להסתכל ולקוות לטוב. אבל כשאישה מתיישבת מאחורי ההגה – זו כבר באמת הגזמה. באמת לא סביר שישרצו על הכביש נשים שנוסעות בזהירות, מאותתות לפני פנייה, מאטות לפני מעברי חצייה ובולמות בצהוב לתסכולם הבלתי נתפס של שרשרת הנהגים שמאחוריהן.
באופן כללי, כל נהג בישראל חייב לבחור בצעירותו בין שתי אפשרויות: "הילחם" או "ברח". נשים "לוחמות" פשוט מפנימות את נהלי הנהיגה הפסולים של הכביש הישראלי והופכות לפי אלף יותר גבר: יותר מהירות, יותר אלימות, יותר צופרות, יותר זועמות. נשים "בורחות" ממשיכות לנהוג בזהירות אבל נסוגות להן לתוך עולמן הפנימי; הן סוגרות את החלון, מנגנות לעצמן שירי מולדת ומנסות להעמיד פנים שמחוץ לאוטו לא מתחוללת מלחמה עם פסקול של פיצוצים, צפירות וצעקות.
ובואו נדבר שנייה על הרגע הזה שבו אישה מתיימרת לבצע פעולה סבוכה כגון חנייה ברוורס או מעבר בדרך צרה. גברים גיבשו את החוק הקוסמי הבא: בהינתן מצב חירום שבו אישה מנווטת לאחור יופיע לאלתר גדוד גברים שיצעקו הוראות סותרות, יחוו בידיהם תנועות עוויתיות ויסבירו לה שהיא "עוברת, עוברת!".
מעניין מה יקרה אם חלומם של הנהגים הפראיים יתגשם וכל הנהגים הזהירים (והאיטיים, ברור) ירדו מהכביש. כולם יעקפו מימין ויחתכו משמאל, יגנבו את הרמזור בו זמנית מכל הכיוונים, יחתכו את הפקק בעצבים וייצמדו למי שנוהג לפניהם בכביש המהיר תוך הבהובים בלתי פוסקים. סביר להניח שתנועת כלי הרכב על כבישי ישראל תוחלף במאות נהגים שהולכים מכות על הכביש, ונדרסים על ידי נהגים שלא טרחו להאט.
אבל למה לדמיין כשיש בעולם סטטיסטיקה ומספרים מוחלטים? מסתבר שכמעט בכל אוטו שני על הכביש בישראל יושבת נהגת. ונחשו מה? ב-2016 נשים היו מעורבות רק בעשרה אחוזים (כן, אתם קוראים טוב, עשרה אחוזים) מתאונות הדרכים הקטלניות. אז נכון, גברים מבלים יותר זמן בממוצע על הכביש – אבל זה בכלל לא מסביר את הפער האדיר הזה. כדאי לדעת גם שסקרים מראים באופן עקבי שגברים לוקחים יותר סיכונים על הכביש. האם זה אומר שנשים יזכו אי פעם לכבוד שמגיע להן על היותן הגורם השפוי המרכזי על הכביש הישראלי? אולי בפנטזיות. ובינתיים – שקט, צופרים.