אתמול, אחרי שעתיים וחצי של משחק מותח והיסטורי, זכו שחקני נבחרת ארגנטינה בגביע המיוחל. הם עבדו קשה להגיע לרגע הזה, וניצחו. היו עוד רגעים היסטוריים במונדיאל הזה. למשל כשעלתה לראשונה השופטת סטפני פראפר למגרש והעבירה מסר אדיר לבנים ולבנות שלנו – כדורגל זו חגיגה של כולנו, המגרש שייך לכולנו – גברים ונשים. כך נראית הדרך לשוויון וזה מרגש להיות חלק מהיסטוריה.
אבל היה גם דקה אחת שסימנה לנו שיש עוד הרבה מה לעשות. רגע של שפל עצום שטוב היה שלא היה קורה. לאחר הניצחון קיבל אמיליאנו מרטינס את כפפת הזהב – פרס לשוער הטוב בטורניר - ובמקום להניף אותו לאוויר הוא ביצע תנועה אחת: שם אותה על איבר המין שלו. זו אות הניצחון עבורו. מיליוני צופים וצופות, ילדים וילדות, ראו ברגע הזה שחקן כדורגל שברגע הזכייה בחר להטריד אותנו עם איבר מינו.
הרגע הזה הוא כמו תזכורת עבור כולנו שיש לנו עוד הרבה לאן לשאוף, והבנה שהתרבות הפטריארכלית עוד כאן. מרטינס לא פועל במרחב ריק. עולם הכדורגל ידוע באפליה המתרחשת בו כלפי נשים. רק השנה התפוצצה שוב פרשת אצילי וחלקו בניצול מיני של נערות יחד עם חברו דור מיכה. אבל הגיע הזמן שהציבור לא יסלח ולא ישתוק יותר. זה העולם שנרצה להבטיח לבנים ולבנות שלנו. בשביל זה יש צורך שקבוצות האוהדים עצמן יצאו נגד התופעות האלו, שהתאחדות הכדורגל לא תסכים לכך. זו הדרך היחידה ויש עוד כל כך הרבה לעשות כדי שנגיע אל היעד הזה.
כמה מאכזב היה לראות שבסיום מונדיאל 2022 מרטינס יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואין אף אחד שפוצה פה, לא בהנהלת אופ"א, לא באולפני הספורט, לא מצד השחקנים האחרים ולא מצד האוהדים. אם באותו הרגע היה נשמע קול צעקה – יכולנו לדעת שהתקדמנו בעוד שלב במיגור האלימות המינית.
ענף הכדורגל עובר מהפכה בשנים האחרונות. מי שבחרו בפראפר כשופטת ידעו שמדובר בהיסטוריה. שופט העבר רוברטו רוזטי אמר שהיא "אחת מהשופטות הטובות ביותר שראיתי, אישה או גבר, לא רק באירופה אלא בעולם כולו". זה לא עניין של מה בכך. באופ"א הבינו שכדורגל זה לא רק לגברים, וכי הדרך לשנות את זה היא לדאוג בצורה אקטיבית שנשים תהיינה על המגרש. העולם מפסיד כשנשים מודרות, ויש כבר כאלו שמבינים את זה. אין שוויון שמגיע בעצמו. מעולם לא היה.
עכשיו מה אשנחנו צריכים לעשות זה לוודא שהרגע הזה של מרטינס יהיה הפעם האחרונה שנראה מחזה כזה על במת המונדיאל - או כל במה אחרת.