הסערות הציבוריות בישראל ובעולם סביב פגיעות מיניות הובילו לתחושה של חירום בציבור, למרות שמשחר ההיסטוריה אלימות ופגיעה מינית אינה זרה לנשים. השיח הנוכחי הוא כר פורה לשינויים תפיסתיים, חברתיים וחקיקתיים, מה שהוביל את חברות הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני) ומיכל רוזין (מר״צ) ליזום מחר (רביעי) כנס חירום בכנסת בנושא ביטול ההתיישנות על עבירות מין, בהשתתפות נשות ציבור, חברי וחברות כנסת, ארגוני החברה האזרחית וחוקרות מהתחום. במסגרת הכנס יתקיים דיון בשאלה האם נכון לבטל את ההתיישנות בכלל או להאריך אותה, ואם כן - בכמה ובאילו מקרים.
התיישנות היא מושג משפטי שההתייחסות הרחבה ביותר אליו נמצאת בחוק ההתיישנות. מדובר על מקרים שבהם למרות שקיימת עילה להגשת תלונה, לא ניתן לדון בה בשל משך הזמן שחלף מיום ביצוע העבירה ועד הגשת התלונה. חברת הכנסת מירב מיכאלי טוענת כי יש מקום לדון בחוק ולשנות אותו, שכן הוא עדיין לא מותאם לתחום הפגיעה המינית.
״כמו כל שאר החוקים בעולם, גם חוקי עבירות המין נכתבו כמעט באופן מוחלט על ידי גברים לצורך סידור ענייניהם הפנימיים בימים שבהם לנשים לא היה מעמד בפני החוק, ולא היינו שותפות לחקיקה ולאכיפה״ אומרת מיכאלי; ״אונס היה פשע גם בתנ״ך, אבל הוא היה פשע של גבר כלפי הגבר שאת אשתו/בתו/אחותו הוא אנס, כאילו הוא פגע לו ברכוש, בכבוד. ב-50-70 השנים שבהן אנחנו משפיעות באופן אקטיבי על החוק אנחנו משנות את זה, אבל התפיסות המוסריות הבסיסיות שעליהן נשענת מערכת המשפט שלנו הן עדיין תפיסות מזוית המבט של גברים על מה נחשב טוב ומה נחשב רע ומה בכלל נחשב. מהכנס אני רוצה לצאת עם הנוסחה הכי טובה להארכת ההתיישנות באופן שתעשה את הצדק המירבי עם הנפגעות, ובמקום שזה הדבר הנכון - גם ביטול מוחלט של חוק ההתיישנות״.
כלומר לדעתך החוק כיום לא עושה צדק עם הנפגעות?
״יש עדיין הרבה מאד בעיות. בעיני צריך לפתוח את העניין לדיון מתוך ההבנה שהמציאות של גברים ונשים בעולם שונה היום ממה שהיתה כשלנשים לא היה מעמד בפני החוק. מחר נדון בדרך הטובה ביותר להגן על נפגעות ונפגעים כדי להפוך את המערכת ליותר מתאימה להתמודד עם התופעה הזו״.
אז מהם השינויים שאת רוצה לבצע בחוק?
״הנחתי על שולחן הכנסת שלוש אופציות. האופציה הראשונה לא מבטלת את ההתיישנות אך מתחילה לספור אותה רק מהרגע שבו הסתיימו יחסי המרות, כשיש כאלה, בין פוגע לנפגע/ת. השנייה היא לבטל את ההתיישנות בתחום המשפחה, והשלישית, שאותה אעלה לועדת שרים לחקיקה ביום ראשון - היא ביטול גורף של החוק בכל הקשור לפגיעה מינית, ואם לא לבטל אותה כליל, אז למצוא חלופות כמו אפשרות ליועץ המשפטי או מי מטעמו יוכל להפעיל שיקול דעת ולאפשר פתיחת תיק גם אחרי תקופת ההתיישנות״.
אני מניחה שהחקיקה הזו היא חלק משינוי רחב יותר.
״בהחלט. צריך לנסח מחדש בכלל את החוק בעבירות המין, ואכן הגשתי הצעת חוק שנקראת הצ"ח למניעת כפייה מינית, כי אמנם עשינו במהלך עשרות השנים האחרונות שינויים בחוקי עבירות המין, אך הניסוח המקורי שלהם הוא של גברים מנקודת מבט של גברים. אני מאמינה שצריך לנסח היום עבירות מין מנקודת מבט פמיניסטית שרואה בבני האדם שוות ושווים, שמסרבת לראות במין אמצעי לשימוש וניצול של בני אדם ולכן ההצעה שלי מכירה לראשונה באונס של גבר, ומוציאה מהחוק מילים של מוסרנות כמו ׳בעילה׳, שזה ממקור בעלות, או ׳מעשה סדום׳, שזו התייחסות של מה מין תקין ומה לא, או ׳מעשה מגונה׳ - מי קובע מה זה מעשה מגונה? האם אנחנו מדברות על יחסי מין - אינטראקציה רצונית בין אנשים בוגרים שרצונם חופשי או שאנחנו מדברות על שימוש בעל אופי מיני בגופו של אדם - שזה דבר שאסור לנו לאפשר, בשום פורמט. החזון שלי הוא ללכת לשם, לשנות את כל התפיסה. עד שנות ה-90 אונס של בעל את אשתו לא נחשב אונס. אמנם שינינו את זה כעבירה אבל צריך לשנות את התפיסה הכוללת״.
מה תעני למתנגדים, שיגידו שביטול חוק ההתיישנות יאפשר ״ציד מכשפות״, שהוא לא רלוונטי לכל פגיעה, שיש היגיון בהתיישנות כי לא בטוח שאחרי 20 שנה אפשר לחקור ולתבוע באופן הגון לנאשם?
״מי שחולם שאסור יהיה לפרסם דברים שנעשו לך לפני יותר מתקופה מסויימת טועה. תמיד לגיטימי לתבוע צדק - עכשיו השאלה היא מה המערכת יכולה להכיל באופן שאכן יספק צדק ולא רדיפה אינסופית. אין לי עניין בציד מכשפות בכלל. אני לא יודעת אם נכון על כל הטרדה מינית ללכת לתבוע אחרי 40 שנה, אך כרגע גם אין לי ודאות שזה לא נכון. מבחינתי ההישג המושלם זה שגברים יפנימו שמין הוא לא דרך להשיג כוח או להשתמש בכוח, ונתחיל לראות פחות פגיעה מינית בעולם״.