במשך שנים הייתה שבויה יעל פפר בקסמו של גואל רצון, מנהיג הכת המסוכנת שפעלה מתחת לאפן של הרשויות בשכונת התקווה בתל אביב. רצון, שהורשע בעבירות מין ונידון ל-30 שנות מאסר בשנת 2014, הביא לעולם 49 ילדים (כך על פי כתב האישום) ממספר רב של נשים.
בפינה "שיעור פרטי" בתוכנית "חדשות הבוקר" סיפרה פפר, שהייתה אחת מנשותיו של רצון ואף ילדה לו שמונה ילדים, על האופן בו שיקמה את חייה ועל בחירות בחיים, גם כשהנסיבות קשות במיוחד.
"זה מרגיש שאין אדם שלא שמע את הסיפור שלי ובעשר הדקות שיש לי אני לא מתכוונת לדבר על גואל רצון. אין לי רצון לדבר על כל מה שאתם תוכלו לקרוא ולראות בגוגל, ובכלל לא פשוט לכווץ סיפור חיים של יותר מעשרים שנים לעשר דקות, מסכימים איתי?
סיפור שכזה בלתי נתפס, והוא כל כך מציאותי. מאז שהפרשה נחשפה לתקשורת ומעל 11 שנים אני כבר לא 'האישה של'. ב-11 שנים האלה עסקתי בבנייה מחדש של האמא של הילדים שלי, של הבת של ההורים שלי, ובהגדרה מחדש של יעל הבת אדם. זאת שיש לה רצונות משל עצמה ועולם מלא של ערכים ואמונות.
כל ילד מילדיי יצר עבורי עוד אחריות ופתח עולם ומלואו. אני העדות שאפשר לצאת מכל משבר, מורכב ככל שיהיה. החיים בצל חוסר הוודאות הפכו אותי למומחית, רק בדיעבד אני לומדת שהחיים שעברתי יכולים למלא ספרייה שלמה. גם ברגעים הכי קשים שלי אני מוצאת סיבה להרים את הראש ולייצר עבורי ועבור הילדים שלי איים קטנים של וודאות. כולנו רוצים לחיות בביטחון, כולנו רוצים להרגיש תקווה וכולנו זקוקים לנחמה כדי להמשיך ולנוע. אם אני עושה זום אאוט על החיים שלי ומסתכלת על הדרך החדשה שסללתי ב-11 שנים האלה, אני מגלה שמה שהחזיק אותי זאת המחשבה שההווה והעתיד של משפחתי תלוי בי.
בכלל, כל הבחירות שאנחנו עושים בחיים ישפיעו על הסביבה הקרובה שלנו, אז קלישיאתי ככל שזה יישמע, תבחרו אחרת למען המשך החיים שלכם.
כשהפרשה נחשפה לתקשורת לא היה אדם במדינת ישראל שנותר אדיש לתופעה אליה אני נקלעתי בגיל 22, תופעת הכתות. זה לא שכתובה מודעה 'ברוך הבא לכת-של', גם לא מחייב שזה יהיה גבר מוקף בנשים. כתות מתפרסמות באופן שיטתי במסווה של הרבה מאוד קבוצות של התפתחות אישית, רוחנית, כלכלית, ארגון, קהילה ואפילו חוג. בהרצאותיי אני מסבירה מהם המאפיינים הבולטים בכתות כך שיהיה ניתן לזהות את נורות האזהרה אל מול מניפולציות נפשיות ורגשיות המגיעות בתחפושת של אמפתיה, חיבוק ושייכות. וכאשר הנחמדות נהפכת לחמדנות, תשימו לב, הבעיה מתחילה בדיוק שם והיא הופכת להיות הרבה יותר מורכבת וקשה.
חייבת לציין שיש קבוצות חיוביות ומוערכות, מה שכן צריך לדעת לזהות אותן. אחת השאלות השכיחות שאני נשאלת בהרצאות שלי זו שאלה חשובה שכל אדם צריך לשאול את עצמו במקום בו הוא נמצא: מה עשית שם? בחורה כמוך מבית טוב שלא היה חסר לה שום דבר. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו ברגע שהחלטתי לעזוב בכוחות עצמי עם שמונת ילדיי ולצאת אל הלא נודע, להתחיל את חיי מנקודה התחלתית.
החיפוש אחר אהבת אמת, זו התשובה שלי. עולם ללא סבל וכאב. זו שאלה שתמיד שאלתי את עצמי מאז היותי נערה, מה זו אהבה? האם ישנה אהבה ללא אינטרסים? אינסופית? כתבתי שירים, כל מי שהכיר אותי ואת הוריי אמר שאני ילדה מאוד מוכשרת, מן ילדת פלא שכזו בוגרת לגילה. היום אני למודת ניסיון שבכל בית יש לפחות ילד אחד שכזה, מוכשר שכזה. התפקיד שלנו כהורים לזהות מניין נובע הכישרון הזה. אולי, ואני מקווה שלא, מתוך כאב.
אהבה עבורי היום זה לבטא בכל רגע נתון ולא לשמור בבטן עד כדי כאב. הרי את הפרשנות מהעולם שלי לקחתי לקצה. אהבה עבורי זה לטפח אהבה עצמית. להביט במראה ולאהוב את מי שנמצא שם. אהבה עבורי לדאוג לנפש שלי בדיוק כמו שאני דואגת למשפחה שלי, להכיר במורכבות והמון סבלנות ולהיות בעשייה מתמדת למען עתיד טוב מתמיד וכמובן לייצר ביטחון וודאות במקומות שמצריכים הגדרה מחדש. חשוב לי לשים זרקור על פתרון למורכבות. 15 שנים של מורכבות מחייבות אותי להסתכל על השנים האלה בעיניים חומלות. הילדה שנכנסה למערכת היחסים ההיא והאישה שיצאה ממנה, הן שתי נשים שונות. ככל שהזמן עובר אני לומדת לאהוב את הילדה ההיא כדי להיות האישה שנועדתי להיות.
לאחר השירות הצבאי שלי נרשמתי ללימודי מנהל עסקים. הייתי מאד יצרית, שאפתנית וסקרנית, אך המשיכה לעולם הרוח היתה חזקה ממני ולא היו לי את הכלים שיש לי היום לשלב בין השניים. בשנים האחרונות אני מרבה להרצות בארץ ובעולם ובפני בני נוער בנושא פיתוי ותוצאה, וכששואלים אותי איך אני מגדירה את עצמי, אני עונה שאני מומחית בחוסר וודאות, למדתי לייצר ביטחון במקום הכי חסר ביטחון שיש.
עוד בנושא:
>> "יש הורים שמכים את הילדים כדי להוציא מהם את השטן"
>> "גואל רצון אילץ אותי לקחת הלוואות, ועכשיו אני לא יכולה לעבוד כעו"ד"
>> "הסקס עם גואל היה בלתי רגיל"
קחו לדוגמא את חוסר הביטחון שנותר בעקבות הקורונה, העניין עם חוסר ביטחון, זה שרק בדיעבד מבינים אותו. תוך כדי משבר אין מספיק נתונים כדי לנתח את המציאות. אני זוכרת שבאחת הלידות שלי עובדת סוציאלית נכנסה אליי לחדר ושאלה אותי, 'הכל בסדר?', עניתי לה שאצלי הכל מצוין ואם היה רק בסדר לא הייתי נשארת שם. היום אני מבינה אחרת, אני מבינה שתמיד צריך לבדוק ולשאול מה לא בסדר בבסדר, כי מתחת למילה בסדר מסתתר עולם ומלואו שזקוק לתשומת לב ולגישה הנכונה בכדי לקבל תשובה כנה.
לאחר הסיפור שלי עם גואל פגשתי את עצמי בסיטואציות של 'בואי תצטרפי לקבוצה מדהימה, רוחנית, התפתחות אישית, העצמה' ועוד מכבסת מילים שלמה. כולם אמרו לי 'בואי, תלמדי איך להיות מאושרת', אז אני היום אומרת בהזדמנות זו ששאלתי את עצמי, האם זה רודף אותי ורק אותי? לא. חקרתי את הנושא מ-א' ועד ת', לא ולא. כתות מתפשטות כפטריות אחרי הגשם, יש בארץ מאות כתות שצריך להיזהר מהן מאוד. הסימנים תמיד שם הרבה לפני.
אדם 'פתאום' מבין שהוא שם, הרי אם מישהו היה אומר לנו לפני שנה שיתפרץ נגיף שיעצור עולם שלם על הכלכלה והרווחה שלו, אם מישהו היה אומר שאת החגים נחגוג לבד ללא ההורים שלנו, הרי לא היינו מאמינים ומגחכים, אף אחד מאיתנו לא הגיע מוכן למשבר הזה. שואלים אותי: 'איך מייצרים וודאות כשאין פתרון בכלל באופק?', ואני עונה: מייצרים איים קטנים של וודאות, דואגים למה שיש לנו בו שליטה מוחלטת, מטפלים במה שקרוב אלינו, מקבלים את המצב החדש ומתגמשים איתו. אני יודעת אייך זה מרגיש יום-יום, כי מה שנצרב בזיכרון שלי הן ההצלחות הקטנות שצברתי במשך הזמן ולא מה שכשלתי בו.
אם יש משהו שאני יכולה לתרום לכם זה שתשימו לב לסימנים של המשבר לפני. אין מקום ל'פתאום' באמצע החיים. בדיעבד תמיד יש סימנים לפני שמגיעה סערה גם בחיים. את הבורות הללו למדתי לזהות ולרשת אותן כך שאם יופיעו שוב, לא אפול. את הסליחה שלי ביקשתי מהוריי שלא החסירו ממני מאום בכל שנות ילדותי. אימי שהייתה לצידי לאורך כל השנים, אישה אצילית וענווה שלא ויתרה עליי בדרכה והיום היא הדמות המרכזית בחיים של הילדים שלי. אבי שלא ויתר עליי בדרכו, נלחם להחזיר אותי הביתה. אבא הלך לעולמו, את הסליחה שלי עמו עשיתי מול נר נשמה. זה כאב צרוב שאין בו נחמה.
אחת התובנות שקיבלתי היא כי מבט עיניים מחייה נפשות, ברגע שהבטתי אל תוך עיניו של אבי לאחר ניתוק של 14 שנים זיהיתי את האהבה שהייתה כה חסרה לי. אהבה ללא תנאים. אני מבינה שהחשיבות של המשפחה שלי היא חלק בלתי נפרד מהמשוואה שנקראת חיים. ואתם יודעים מה, גם יחסים בינו לבינה, יחסים בתוך המשפחה ובעבודה עלולים להיות מאוד אכזריים. אל תישארו שם. האמינו בעצמכם כמו שאני האמנתי בעצמי שאפשר גם אחרת.
ואיך אני תמיד אוהבת לסיים: לחיות בחירות מתוך נסיבות החיים, כי כולנו ראויים לחיות חיים מלאים, בריאים ומאושרים. יש משמעות להשפעות של כל אחד בחיינו עלינו. כולנו זקוקים להזדמנות להביע את עמדתינו כדי להיות חופשיים באמת. לסיום, אני כאן לעשות עבורכם רק את מה שעשיתי עבור עצמי. אל תחכו לסערה, תפעלו עוד היום כדי למנוע אותה".