אתגרי הטיקטוק מציפים את הרשת, כאשר לא מעט מהם מסכני חיים. רק לפני כמה שנים נחרדנו לגלות שיטה בשם "אתגר הדג במחשוף", אותה המציאו נשים אסייתיות שמציג רף נמוך במיוחד במרדף אחר הרזון. לפי הטענה, ככל שאת יכולה להניח יותר דגים (חיים!) בתוך עצם הבריח שלך, הממוקמת בין הכתפיים לחזה - את רזה וסקסית יותר. הטרנד הספציפי הזה לא סחף אחריו, ככל הנראה, יותר מדי נשים, אבל עצם קיומו מזכיר לנו כמה מסוכנות התופעות הללו.
מאז אומנם תנועת הבאדי פוזיטיביטי תפסה מקום ממשי אצל משפיעניות וסלבס – אבל מתברר שהכמיהה הנשית להיות שדופה עדיין חיה ובועטת, וטרנדים חדשים צצים בלי הפסקה. הם מתחילים בדרך כלל בסין, שם נשים מטילות על עצמן משטר רזון נוקשה במיוחד. האתגרים מפורסמים ברשת החברתית הפופולארית "וויבו" (Weibo), וממנה זולגים למדינות המערב בהן הם מאומצים בחום. סקרנו את הרשת ומצאנו כמה טרנדים שנשמח אם יתפיידו במהרה.
אצבעות על הטבור
המשתתפות באתגר זה צריכות למעשה להגיע לפופיק שלהם עם אצבעות כף היד, כאשר היד חובקת למעשה את הגב מאחור. הדרך היחידה שהאצבעות יכולות להגיע לשם הוא אם יש זרוע ארוכה באופן ביזארי, או יש מותניים כל כך צרים, שנראים כבר כאילו אין בהם צלעות. האתגר הזה הוזכר יותר מ-130 מיליון פעמים בוויבו, והשתתפו בו אינספור סיניות עם מותניים בהיקף של ילדות בנות תשע. מי שהצליחה להגיע לטבור זכתה כמובן לתשואות. מאוחר יותר התברר שדווקא אורך וגמישות הזרועות הן אלה שמאפשרות את ההגעה לטבור, אבל הנזק כבר נעשה.
מטבעות על עצם הבריח
כמו אתגר הדג - רק פחות מלחיץ. כאן מתבקשות המשתתפות להניח כמה שיותר מטבעות על השקע של עצם הבריח שלהן בלי שיפלו, כאשר המטרה היא להגיע לפחות ל-20 מטבעות. שחקנית סינית מפורסמת בשם לו ג'יארונג הצליחה לשים 80 (!) מטבעות על שקע עצם הבריח – 40 בכל צד – ועדיין לעשות סלפי. 30 מיליון צפיות היו לטרנד הזה, והוא יצר לא מעט חקיינים שהחליטו לעשות צחוק מהאירוע והניחו על עצמם כוסות קפה, ביצים וטלפונים ניידים. אנחנו היינו משתמשות בכל המטבעות האלה כדי לקנות לעצמנו משהו לאכול.
עט מתחת לציצי
זה טרנד שהחל דווקא ביפן, ואז צבר פופולאריות ברשת החברתית הסינית עם ההאשטג carrypenunderbreast#. הטרנד הזה פחות מתייחס לרזון, אלא לאספקט אחר עצוב לא פחות, על פיו רק נשים עם חזה בגודל הנכון יכולות להיחשב לסקסיות. באתגר נשים צריכות לראות אם הן מצליחות להחזיק עט או עיפרון מתחת לחזה שלהן בלי שהוא ייפול. גם פה עלו ברשת לא מעט חיקויים, וכמה גברים בעלי מידות גדלות אפילו העלו סלפיז של עצמם עם עטים תקועים מתחת ל"מן בובז" שלהם.
דף ה-A4
האתגר הזה הוא חדש יחסית וגם הוא התחיל בוויבו, ובו התבקשו נשים לצלם סלפי של עצמן עם דף A4 שמונח ממול למותניים, כשהרעיון המעוות הוא שהמותניים חלילה לא יציצו. גם הטרנד הזה זכה לביקורות על כך שהוא מעודד הפרעות אכילה בקרב נשים ונערות צעירות. כמה נשים החליטו בתגובה לצלם את עצמן כשהן אוחזות בדיפלומה שלהן, כדי להוכיח עד כמה שטחיים ונוראיים אתגרים כאלה.
@michellejaelin #duet with @kaila.yu TW: #chinesegirl #waisttrainer #chinese #evidencebased #weightloss #abs #asiangirl #a4waistchallenge ♬ Close Encounters - HuntorPrey
אייפון על הברכיים
האתגר הביזארי האחרון שיצא מהרשת החברתית הסינית מתייחס ליכולת על שבה צריך להסתיר את הברכיים באמצעות טלפון סלולרי. זה צריך להיות אייפון 6, כי הוא הכי צר, ומניחים אותו על החלק העליון של הברך, ואז מצמידים רגליים. אם לא רואים את הרגל מעבר למכשיר - זכית. האתגר צבר יותר מ-90 מיליון צפיות כשחלק מהמגיבים הציעו, לא ברור אם ברצינות או לא, לנסות באתגר הבא לכסות את כל הגוף מאחורי אייפד פרו.
"להבין שזה נורמלי להרגיש ככה"
המרדף אחרי "הגוף המושלם" קיים בהחלט גם בישראל. "שאיפה לרזון לא עוברת כל כך מהר כי היא מורכבת מהמון דברים", אומרת מעין קרת, מנהלת Change in model, המרכז לקידום דימוי גוף חיובי בישראל, ויוצרת קלפי מראות. "ראיתי אתגרים כאלה בטיקטוק בשנה שעברה, ואני מניחה שהם עדיין קיימים".
עבור מי הטרנדים האלו הכי מסוכנים?
"בני נוער הכי מושפעים מזה, גם בנים. זה לא רק רזון, אלה גם תוכן שמדרבן פיתוח שרירים בצורה מוגזמת. כמובן שאין שום דבר רע בשרירים כמו שאין דבר רע ברזון כשהוא בא בצורה טבעית. אבל כשהשאיפה אובססיבית, והפעולות שננקטות הן מוגזמות - זה מסוכן".
עבור בני נוער, מסבירה קרת, הלחץ החברתי הוא פקטור גדול. "מי שמועד ליפול אלה בעיקר נערות ונערים שחיים בסביבה שיותר מושפעת מאידיאל היופי. כאלה שהזהות והביטחון העצמי מגיעים בעיקר ממראה חיצוני, והחלקים האחרים של הזהות פחות מפותחים. זה יכול להיות גם נוער עם קשר פחות טוב עם ההורים או הסביבה הקרובה".
מה כדאי להגיד למי שמרגיש שהוא לא רזה מספיק?
"חשוב להבין שזה נורמלי להרגיש ככה. אנחנו חיות בחברה שמאוד מסלילה אותנו לשם, אז זה הגיוני ואנחנו לא צריכות לכעוס על עצמנו. אבל אנחנו לא בהכרח צריכות לפעול מתוך התחושה הזאת, או לתת לה יותר מדי מקום. המטרה היא לפתח חלקים אחרים בעצמנו כדי שנוכל להפחית קצת מהלחץ הזה, למצוא משמעות ומוטיבציה ממקומות נוספים, וככה ההרגשה הזו לא תהיה כל כך מרכזית ועוצמתית".