הראשון לספטמבר 1991 היה היום ששינה את חיי לבלי הכר. מה שהיה אמור להיות מעבר דירה שגרתי לכאורה, הפך ליום הראשון בו הייתי בשבי בכת. רק 12 שנים מאוחר יותר הצלחתי לחזור שוב להיות אישה חופשיה.
את מנהיג הכת הכיר לראשונה בן הזוג שהיה לי אז. זה היה המורה שלו לאסטרולוגיה, והוא למד אצלו באופן נורמטיבי במשך שנה מבלי לדעת בכלל שיש 'קהילה'. בשלב כלשהו הוא הציע שגם אני אפגוש אותו, והתחלנו להגיע אליו לפגישות משותפות מבלי להבין שהוא בהדרגה משתלט על החשיבה שלנו.
כאשר מנהיג הכת הציע שנעבור לגור עם תלמידים אחרים שלו, לא ידעתי מה מחכה לי. חשבתי שאחיה באורח חיים דתי, אסיים את לימודי באוניברסיטה, אתחתן עם האיש שהייתי מאורסת לו - ושכל זה ייעשה תחת ההדרכה הדתית-רוחנית של המורה לאסטרולוגיה. שום דבר לא הכין אותי, רגשית או פיזית, לעובדה שכשעברנו לדירה הזאת נדרשנו לתת את כל הכסף שהיה לנו, ונכלאנו פיזית ללא יכולת לברוח. כמובן שאת התואר הכמעט גמור שלי באוניברסיטה הוא לא אפשר לי לסיים.
בכתות פוגעניות נשללות מבני אדם חירויות בסיסיות, כמו הגבלת חופש התנועה, שלילת חופש הביטוי וחופש היצירה, 'צנזורה' על כל סוג של תקשורת עם מי שנמצאים מחוץ לכת והגבלת הקשר עם בני משפחה וחברים שהיו לפני השבי. מציאות החיים היא של טרור יומיומי, הפחדות, עונשים, התעללות מסוגים שונים ולפעמים אפילו עינויים ומוות. שבי בכתות מסכן חיים – אבל נשים בכתות נמצאות בסכנה גדולה יותר, מעצם היותן נשים.
בכת שבה אני הייתי היה מסוכן להיות אישה. ישנן כתות שבהן הפגיעה היא בלעדית בנשים, וגם באחרות הפגיעה בנשים קשה יותר מזאת שסופגים הגברים. אצלנו היו אלה הנשים שעברו את ההשפלות הפומביות וחטפו את העונשים הקשים. היחס כלפי הגברים היה סלחני, ולא פעם מנהיג הכת העלים עין לגברים על אותם דברים שאישה הייתה נענשת עליהם בחומרה. כאשר גבר עבר על אחת מפקודות המנהיג הוא זומן לשיחה ונדרש לכתוב בקשת סליחה, וגם אם קיבל עונש זה נעשה בדיסקרטיות. לא ראיתי מעולם את מנהיג הכת צועק על גבר או משפיל אותו בפני כולם, אבל על נשים הוא צעק בנוכחות הגברים. פעם אחת כתבתי מכתב לחברה שמחוץ לכת וסיפרתי לה על הנעשה שם בתקווה שתעזור לי לברוח, והמכתב נתפס. מנהיג הכת פקד עליי להיכנס אל חדר התפילה, ולעיניי כולם פרק עליי את כעסו. את תחושת ההשפלה והכאב הנפשי של הסיטואציה ההיא לא אשכח לעולם.
האישה היא רק שפחה שבויה של מנהיג הכת
נשים חשופות בכתות לפגיעה כפולה - הן ממנהיג הכת והן מבן זוג אלים, כמו שהיה במקרה שלי. מנהיג הכת שלנו קבע חוק, לפיו אסור לזוג נשוי לקיים יחסי מין. שמונה שנים החזיק בן הזוג שלי מעמד – אבל בשלב כלשהו הוא החל לתקוף אותי מינית, ובהמשך התחיל לאנוס אותי על בסיס כמעט יום יומי. במקום שמנהיג הכת יעניש בחומרה את האנס על הפרת החוק שהוא עצמו קבע וידאג להגן עליי, הוא לא רק שהעלים עין מהפגיעה אלא גם עודד את בן הזוג שלי. עבור מנהיג הכת הייתי לא יותר מאשר חפץ להשתמש בי למטרות שלו, וכחלק מזה לא היה אכפת לו שאני עוברת סבל נוראי.
בהרבה כתות פוגעניות אין לאישה ערך בפני עצמה, אלא רק כשפחה שבויה של מנהיג הכת. במקרה של בן זוג אלים מנהיג הכת יעשה הכל כדי שהאישה לא תוכל להגיע להגיש תלונה במשטרה - מהסיבה הפשוטה שהוא לא מעוניין שמידע על הזוועות שנעשות בתוך הכת ידלוף החוצה. נשים נמצאות בסכנה ממשית, ואין להן שום יכולת לקבל עזרה.
ישנם סוגי התעללות ייחודיים לכתות, כמו לדוגמה התעללות רפואית שבה נמנע מתן טיפול רפואי חיוני או שהוא ניתן באיחור רב. דבר כזה יכול לעלות לאישה בחייה. כאשר מנהיג הכת החליט לתת לכולנו ביחד לראשונה ל.ס.ד אני הייתי מצוננת, ולמרות זאת נאלצתי לקבל את הסם כמו כולם. בסוף אותו יום חטפתי לראשונה בחיי התקף אסתמטי חריף. במקום לקחת אותי ישר למיון נתנו לי לסבול, לא הייתי מסוגלת לדבר וכמעט נחנקתי למוות. נשארתי למזלי בחיים, אבל חברה טובה שלי שילמה על התעללות רפואית בחייה. מנהיג הכת מנע ממנה טיפול למחלת הסרטן ממנה היא סבלה, בה בשעה שאפשר טיפול שכזה לגבר שגם הוא היה חולה. היא שילמה בחייה בגלל היותה אישה.
זוהי דוגמא ל'רצח שקוף' - רצח שאינו נכנס לסטטיסטיקות על רצח נשים. מנהיגי כתות מקפידים על הסתרה ומידור בקפדנות שלא מביישת יחידת שב"כ מובחרת, כך שמוות כזה מוצג לעולם שמחוץ לכת ואפילו לבני המשפחה של הנפטרת כמחלה, כתאונה, כהתאבדות - או כל סיפור כיסוי אחר שיוריד את האחריות ממנהיג הכת. עד שלא יגיע מידע 'מבפנים' – איש, למעשה, לא יידע מה באמת קרה שם.
בחודש ספטמבר לפני שנה קיימתי עצרת זיכרון בירושלים ל-11 נשים כאלה, ששילמו בחייהן עקב האכזריות חסרת הגבולות של מנהיגי כתות. מלבד אישה אחת, כל שאר הנשים הונצחו באנונימיות. למה? כי יש כל כך הרבה האשמת נפגעות וכל כך הרבה סטיגמה. תגובות כמו "אבל למה לא ברחת" או "את בחרת את זה" הן תגובות כל כך נפוצות, שאני נתקלת בהן המון. הגיע הזמן לשנות את צורת החשיבה: אישה (או גבר) שעברו פגיעה אינם אשמים בפגיעה שהם עברו, ולא משנה מהן הנסיבות שהביאו אותן לשבי בכת.
על מנת להעלות מודעות, להפחית את הסטיגמה ולזכור את מי שכבר לא איתנו, יזמתי יום מודעות ארצי שיתקיים לראשונה השנה בתאריך 22.12.18. ידע מוקדם מהי כת, וכיצד לזהות 'נורות אדומות' לגבי התהליך שמביא לשבי בכת, יכול לפעמים להציל חיים.
