המקרה המדובר אירע לפני כחמש שנים, שתי העובדות א' ו-ד', הועסקו באמצעות חברת כוח אדם שמתמחה בתחום הסיעוד. השתיים טיפלו בבני זוג קשישים ואף התגוררו בדירתם כחלק מהטיפול. לטענת השתיים, במהלך העבודה, נהג הקשיש מעת לעת להטרידן. "הוא נהג לומר לי: 'כדאי לך להקשיב לי, אני אעזור לך, אני רק אלטף אותך'.".
"אמרתי לו כמה פעמים שאני לא מעוניינת בשום מגע איתו", טענה ד' והוסיפה: "אבל הוא המשיך ללטף אותי, לנשק אותי ולהתגפף ללא הסכמתי". א' הוסיפה, כי הקשיש אחז לה בשד, דחף אותה למיטה וניסה לאנוס אותה. לדבריה, הוא הציע סיוע כספי בתמורה לכך שתענה לחיזוריו ותשהה איתו בחדר ביחידות. "הוא הזהיר אותי שלא אספר על כך לאף אחד".
בתגובה לתקיפות החוזרת, ד' שלחה מכתב לחברת כוח האדם ותיארה כיצד הוטרדה על ידו. החברה מצדה, פנתה לילדיו של הקשיש בבקשה לטפל בבעיה ושיורו לה לחדול ממעשיו. הקשיש באותה עת הכחיש את העובדות.
בינתיים ד' הוצאה מהבית ונציגיה פנו לרשות האוכלוסין, שם נערך לקשיש שימוע ונקבע שיקבל טיפול על ידי גבר בלבד. בהמשך, הגישו שתי העובדות תביעות נגד הקשיש בגין הטרדות מיניות. במהלך המשפט, העידה חברת כוח האדם על כך שהשתיים הוטרדו מינית.
השופט אורן שגב, שדן בתביעה, ציין בפסק הדין כי ילדיו של הקשיש לא היו מעורבים בנעשה בבית אך הדגיש כי עדותן של התובעות אמינות ומוכיחות שהוטרדו מיניות. בפסיקתו, קבע שכל אחת מהעובדות יקבלו פיצוי של כ-30,000 שקל וכן, הוצאות משפט בסכום של כ-15,000 שקל שיתקבלו מעיזבונו של הקשיש שנפטר עד תום ההליכים המשפטיים.