הבוקר (יום ד׳), תדון ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת בעיגון המשפט העברי כמקור להכרעה במשפט במסגרת חוק הלאום החדש. בוודאי לא תופתעו לשמוע שמי שעומד מאחורי התיקון הזה אלה אנשי הבית היהודי: השרים בנט ושקד וחבר הכנסת ניסן סלומיאנסקי.
בשבועות האחרונים הכנסת סוערת לגבי סדרה של חוקים, חלקם פרסונליים, שמשנים מערכות מתוקנות במדינה דמוקרטית. חלק מהשינויים האלה לא יתקבלו, חלקם האחר יוכלו להיות מבוטלים בעתיד ולהשאיר מאחוריהם בעיקר ריח של חמיצות וכרסום בדמוקרטיה ובאמון הציבור בכנסת ובממשלה. אבל השינוי שטומן בחובו חוק הלאום חריף יותר.
חוק הלאום, במסווה של חקיקה הנוגעת לנושאים כמו לאומיות ופלורליזם שיפוטי, מקודם חוק יסוד שמבקש להעניק מעמד חסר תקדים לדין הדתי בישראל, להעצים את כוחו להשפיע על מעמדן של אוכלוסיות רבות ולפגוע בזכויותיהן. הצעת חוק נוספת שמקדמים חברי הכנסת גפני ומקלב, פועלת במקביל להרחיב באופן ניכר את סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים.
עיגון המשפט העברי בחוק יסוד, כמקור משפטי מחייב במקרה של חסר (לקונה) בחוק, עלול להסיג את מדינת ישראל וזכויות הנשים עשרות שנים לאחור ולפגוע בנשים לא רק בסוגיות של נישואין, גירושין וירושה, אלא גם באספקטים יומיומיים אחרים של חיי כולנו.
חוק יסוד חדש גם עלול להיות בעל משמעות חוקתית פוגענית בפרשנות חוקי יסוד נוספים, כגון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך, בכסות של חוק העוסק בלאומיות, מסתתרת עמדה מסוכנת ומיושנת שעלולה להדיר ולפגוע במחצית מהאוכלוסייה במדינת ישראל - הנשים.
בשנה האחרונה אנחנו עוסקות באינטנסיביות בשדולת הנשים בישראל במופעים הולכים וגוברים של הדרת נשים במרחבים ציבוריים רבים: בכנסים, ברחובות, בספריות, בהכשרה מקצועית, באקדמיה ובצבא. הפרדה מגדרית בישראל היא לא חוקית, והדרת נשים היא אסורה. אלו חוקי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קביעת דין תורה כחוק מדינה עשוי לפגוע בזכותן הבסיסית של נשים להיות חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי בישראל.
לתרבות ולמסורת משקל חשוב בהשפעה על החינוך שאנחנו מקבלות ומקבלים, תפיסת עולמנו והאופן שבו אנו תופסים את חיינו במדינת הלאום היהודי. אבל לא ייתכן שערכים אלו יגברו על שוויון וזכויות נשים שהוכרזו במסמך המכונן של מדינת ישראל - מגילת העצמאות.