מרסל מוסרי: "לא אשתוק יותר, מי שיעליב יחטוף"

הסופרת והשדרנית מרסל מוסרי פרסמה אתמול בעמוד הפייסבוק שלה פוסט שיימינג נגד אישה שהגיבה לפוסט אחר שלה במילים "תזכירי לי מי זו מרסל מוסרי? השמנה הזאת"?". מוסרי שיתפה תצלום מסך של ההודעה וכתבה: "יום אחד תכתבי נגד עלבונו של אחר. יום אחרי, אישה תעליב אותך על לא עוול בכפך. נו, לעולם הזה יש עוד כמה שיפורים לעשות. אני לא שותקת יותר לעברייני מקלדת, מי שיעליב, יחטוף". היום הגיעה לתכניתם של פאולה וליאון והגיבה לראשונה על התקרית במונולוג אישי וחשוף.

"לפני שנה שכבתי בחדר לידה, מסביבי היו שלושה רופאים וארבע אחיות. הן לחצו לי על הבטן והצלעות בזמן שאחד הרופאים הסתכל לי בעיניים ואמר 'יש לך חמש דקות להוציא אותה, היא בלעה מים ואין לה אוויר'. עצמתי עיניים ולחשתי לה 'בואי ילדה שלי, בואי לאמא' ולא היה כאב, למרות שהייתה זו לידה, לא היה אף כאב. חמש דקות אחר כך היא הייתה אצלי בידיים, לעשר שניות בדיוק. חיבקתי ונישקתי אותה ואמרתי לה שהיא הכי יפה בעולם ואמא תשמור עליה תמיד. אחר כך לקחו לי אותה, כדי לעזור לה לנשום ולפקוח עיניים.

"לפני שנה כמעט בדיוק ילדתי. אף פעם לא הייתי רזה, אף פעם לא קניתי בחנויות רגילות של נשים רגילות עם מידות רגילות, ובכל זאת, אחרי לידה זה אחרת - גם מה שהיה שונה משתנה. על הדרך הספקתי גם להתגרש, ללמוד להיות אמא, לנסות להחזיר לעצמי את המשקל שהיה לפני ובין לבין גם להתפרנס בכבוד".

"מעולם לא עשיתי שיימינג לאף אחד"

"על אף העייפות, שברון הלב, הלילות והעור העודף שמקבלים עם הלידה, לא היה כאב. כי הייתה לי דרך חדשה ובטוחה. אבל אתמול שוטטתי לי בפייסבוק בין שלל הסיפורים שאני כותבת והתגובות היפות מהעם היפה. הייתה תגובה אחת, של אישה אחת, נקרא לה ע', ובה נכתב: 'תזכירו לי מי זו מרסל מוסרי, השמנה הזאת?'. ופתאום כן בכיתי.

"אחרי שנה שלמה בכיתי וזה היה מהיר וכואב ולא רצוני. אני לא יודעת על מה זה ישב, על זה שאישה בגילה של אמי כותבת עליי דברים כאלו, על עבריינות המקלדת שהפכה להיות כל כך ברורה מאליה, על המחשבה שיום אחד בעתיד תיכנס בתי אל הפייסבוק ותראה תגובות כאלו על אמא שלה, או על זה שנכנסתי אל הפרופיל שלה וראיתי את בתה של אותה ע', ובתה דומה לי כמעט לחלוטין, אותו מבנה גוף, אותו חיוך ואותן העיניים - אז אם יש לך אחת כזו בבית, איך? איך את מסוגלת?

"יש לי בפייסבוק 120 אלף עוקבים, מעולם לא עשיתי שיימינג לאף אחד, גם כשעלבו בסיפוריי, במראי החיצוני ובעוד דברים שיפה להם השתיקה. אבל לפני שנה בדיוק הפכתי להיות אמא, ואמא זו לביאה - אז העלתי את תגובתה יחד עם תמונתה לכל הקוראים שלי, ואחרי שנה בה גוננתי אני על הקטנה ונשארתי חשופה בשטח, גוננו הם עליי. לפני שנה בדיוק, אחרי שנשמה גפן שלי בכוחות עצמה בפגיה בבית החולים, ליטפתי את אצבעותיה הקטנות ושרתי לה את הילדה הכי יפה בגן, כי רציתי שתדע ולא רק היא, כולנו, בכל משקל, בכל גיל ובכל צורה, הילדות הכי יפות בגן. תזכרו".