אז מה נשים באמת רוצות? לפי הפרסומות לקראת יום האישה הבינלאומי החל בשלישי הקרוב, נראה שהדבר שבו אנחנו הכי חושקות הוא ליפסטיק בהנחה או טיפול פנים מפנק. אבל המציאות היא אחרת: "המכללה", עמותה הפועלת לשיקומן התעסוקתי של נשים הנמצאות במצבי זנות ואלימות, תקפה את הנושא מזוויות קצת שונה. "עוד מבצע ליום האישה?", נכתב בקמפיין שעלה ברשת מטעם המכללה, "לא קונות את הבולשיט הזה!".

"נמאס לנו שיום האישה נחגג כיום של צרכנות קוסמטיקה, סדנאות סטיילינג, מוצרי בישול וביקורים בספא", אמרה טל חמווי, מייסדת מנהלת ושותפה ב'המכללהּ'. "אלה פעולות מהנות, אבל לא קשורות ליום שאמור להיות יום של מאבקים. אנחנו צריכות הרבה יותר מקרמים ומבקשות שיפסיקו למרוח אותנו. אנחנו צריכות שכר שווה, לא לחיות בפחד בבית או ברחוב, לא לחיות עם איום של אלימות מינית 24/7. אנחנו צריכות קורת גג לכל אישה, חינוך, מזון וביטחון רפואי". 

 

 

הפוסט שהעלתה המכללה פנה לנשים בשאלה מה הן צריכות באמת, ומאות נשים הגיבו. 

אז מה אנחנו באמת צריכות? הנה, דברים כאלה: 

"אני צריכה נשים סביבי בעבודה, בהנהלה. צריכה שיחנכו בנות להעז, להכיר בערכן ולא לנסות להיות מושלמות. צריכה ביטחון במרחב הציבורי ובכל בית".   

"אני צריכה שיפסיקו לשים גבולות למיניות שלי כי גם לנשים מותר להיות חרמניות".

"אני צריכה שיתייחסו לעבודה שלי - גננת - בכבוד הראוי לה. לא בגלל שהיא קשה, אלא כי היא דורשת כל כך הרבה כישרונות ומיומנויות. זאת אומנות של ממש להיות גננת טובה, זה דורש חכמה ורגישות ואינטואיציה וידע. ואני צריכה לקבל משכורת ראויה וגבוהה". 

"אני צריכה שיתמחרו את כל העבודות השקופות שאני עושה".

 "אני צריכה שנשים יפסיקו להתנצל כשהילד שלהן חולה והן לא יכולות להגיע לעבודה. צריכה לדעת לדרוש בלי לפחד. צריכה סביבי נשים חזקות המהוות דוגמא והשראה. צריכה שכל מקום עבודה יפתח את שעריו לנשים שעברו כל סוג של אלימות, שיוכלו לכלכל את עצמן בכבוד".

"אני צריכה שיפסיקו לומר לילדות שלי להיות עדינות יותר ולבנים שלי להיות חזקים יותר".

המכללה (צילום: יחצ)
זה אמור להיות יום של מאבקים. הקמפיין של "המכללה" | צילום: יחצ

"אני צריכה שיפסיקו להגיד רופאים ואחיות כי יש המון רופאות מעולות. אני צריכה שיפסיקו להקטין מידות בחנויות הבגדים כדי לגרום לנו להרגיש שהגוף שלנו לא מספיק יפה. אני צריכה שנשים יקבלו משאית של מדליות על כל היריון ולידה ועל שנים של השקעה מטורפת בגידול הילדים. אני צריכה חלוקה שווה בגידול הילדים ובמטלות הבית".

"אני צריכה תאורה בכל הרחובות החשוכים והמפחידים ובעיקר צריכה שלא יהיו רחובות מפחידים".

"אני צריכה לדעת שארבע הבנות שלי יהיו מוגנות מכל בחינה אפשרית. לדעת שהן יכולות לצאת לעבוד ואף מנהל חולירע לא יוכל להחפיץ אותן. לדעת שהן יכולות לחזור הביתה בבטחה בלי שאף גבר יחשוב שהן בכיס הקטן שלו רק כי הן צועדות לבד בחשיכה. לדעת שאם אחת מהן רוצה ללכת לראות סרט לבדה ועם עצמה היא לא תצטרך לעבור מקום כי איזה סוטה נדבק אליה כי חושב שהוא יכול ושלא יעשו לו כלום. שתוכלנה לעלות לאוטובוס בלי שאיזה נהג יזרוק הערה 'כמה את יפה?' ויקלל כשהן יתעלמו או יעמידו אותו במקום. שהן יוכלו לעשות מה שהן רוצות, מתי שהן רוצות וכמה שהן רוצות במידה והן לא פוגעות באף אחד. אני רוצה שהן יתוגמלו בעבודתן בהתאם לכישורים שלהן ולא בהתאם למין שאליו נולדו. אני זועקת שאני משוועת ורוצה ומייחלת ליום שבו אדע שמערכת הענישה עושה את תפקידה כראוי ותעניש בחומרה ותרתיע ותפחיד ותהלך אימים על כל מי שרק מעלה על דעתו שמותר לו להפחיד את ארבע הבנות שלי".

"אני צריכה שיפסיקו לחנך נשים מגיל 0 שהן חייבות להיות אימהות".

"אני צריכה שיפסיקו לבחון אותי לפי המראה שלי ושיפסיקו 'להחמיא' לי כשרזיתי. צריכה לדעת שגם גברים זרים מסביב יזהו סיטואציה בה מישהי נמצאת בסכנה ושזו לא תהיה מודעות רק של נשים".

"אני צריכה שלהיות אישה דעתנית לא יהיה דבר רע".

"אני צריכה להרוויח בכבוד, בהתאם לכישורים והיכולות שלי למרות שאני במקצוע 'נשי' (ואולי אפילו בזכות). אני צריכה שנערות בכיתה ז' לא יתביישו להצביע בכיתה או לאכול בהפסקה".

"אני צריכה שידעו שאני יודעת לנהוג, לחנות, לפתוח ברגים, לנהל משא ומתן על כסף, לקנות ניירות ערך, למלא דלק, להתמקח, לדבר על צמיגים או על רצועת טיימינג, לעלות על סולם ולא תמיד לרדת ממנו, לקדוח, לעשות על האש ולקנות בית, וכל זה ממש לבד. הייתם מאמינים?".