כשצפיתי בשבוע שעבר בהופעת הבכורה של גיה באר גורביץ' כשירי מימון ב"ארץ נהדרת", לא יכולתי שלא להתפעל בקול. לא מכניסתה לחונטה של ארץ, שהרי הכתובת הייתה על הקיר מאז שבאר גורביץ' חצתה את הקווים והצליחה לתרגם את סרטוני הרשת הפרועים שלה לדמויות טלוויזיוניות מופרעות; גם לא מהחיקוי הנהדר לנציגתנו לשבועיים בברודווי שהוכיח שהקומיקאית הצעירה לא נופלת מהקולגות הוותיקות לקאסט; אלא מהנפת הרגל של באר גורביץ' בסוף נאמבר הכניסה, חודש בלבד אחרי שילדה את בנה הבכור. אלוהים יודעת שגם היום, חצי שנה אחרי הלידה, אני חוששת להניף רגליי בשיעורי פילאטיס שמא יעופו איבריי הפנימיים על מראות הסטודיו.
אבל באר גורביץ׳ היא אישה אמיצה, ולא רק כי החליטה להמיר את משכב הלידה בקריירה בפריים טיים. היא משתייכת לדור החדש של הקומיקאיות שלא חוששות להשתולל, להעז ולבחור באקססוריז לא מחמיאים. כלומר אודם ועקבים זה אחלה, אבל הבו לי כיפה. ועם הכיפה הזו, ממחסן יד שנייה בקיבוץ געתון, יצרה באר גורביץ' את דמותו של בנהאל, מתנחל בן 13 שהפך את סדרת סרטוני הרשת הקרויה על שמו לקאלט. מאז עברו שלוש שנים, ואת חולצת הפלנל המשובצת של המתנחל החליפו העקבים של אנלי הצרפתיה ב"צומת מילר", המדים של המפקדת האלרגית צילי ב"האחיות המוצלחות שלי" ושלל דמויות במערכונים של "טלוויזיה מהעתיד". באר גורביץ' יודעת לגלם גברים ונערים באותה מסירות שבה היא מגלמת נשים, וברגישות שמונעת מהדמויות האלה להפוך לגרוטסקיות. דמותו של בנהאל כל כך אמינה, שעד היום יש הסבורים שמדובר במתנחל אמיתי שסרטונים שלו הופצו ברשת בניגוד לחוק, ויש המתפלצים למשמע הגילוי שאליקים, חברו של בנהאל, הוא בעצם בן זוגה לחיים של השחקנית.
וזה מוביל אותי לפרט טריוויה כיפי: בראיון למאקו סיפרה באר גורביץ' כי התחתנה עם בן זוגה יוגב לאחר שהגיש לה טבעת נישואין בתוך מלבי. מה זה אומר? שמדובר בקומיקאית אמיתית. הנה, גם רומנטיקה יכולה להיות קורעת. או שהיא יכולה לגרום לך להיחנק, אם את אוהבת את המלבי שלך בביסים גדולים. אפשר להגיד "איי דו" במלביה גם כשאת כוכבת עולה.
הפיכתה של באר גורביץ' לקונצנזוס מעלה גם תהיות: האם היא תמשיך לייצר תכנים ייחודיים או שמא תמיר את קולה הייחודי בדמויות עם פוטנציאל מסחרי? הרי בנהאל לא באמת יוכל למכור לנו חברת ביטוח או מוצרי היגיינה, וגם אם כן - באר גורביץ' כנראה תואשם בהעלבת ציבור שלם, ע"ע שפיטה. לא חסרים קומיקאים שהחליטו בדרך לפסגה לוותר על הזיק של הטירוף שאפיין אותם בתחילת דרכם, ובלבד שיוכלו לצחוק עם מנהל הבנק. ומנגד, יש גם דוגמאות ליוצרים שידעו לשלב בין מיינסטרים לחתרנות: רועי כפרי הוא דוגמה ליוצר ולקומיקאי שהעדיף להישאר עוף מוזר, להמשיך ולכתוב לעצמו דמויות אספרגריות והיפסטריות, ולבסוף גרף את כל הקופה בפרסומות של מילקי, שבצעד אמיץ וחסר תקדים החליטו לאמץ את האנדרדוג. מי יודע לכמה הצעות הוא סירב בדרך. גם תום יער, מחלוצות הדור החדש של הקומיקאיות, יודעת לרקוד את הטנגו העדין הזה, אך סביר להניח שכבר לא נראה אותה בסרטוני רשת מופרעים כמו אלה שגילו אותה לעולם. ואולי זה בסדר. אולי זה מהלך טבעי בתהליך הגדילה של קומיקאי-יוצר בישראל. כאן לא קונים אחוזה מסטנדאפ, כאן בדיחות על ואגינה והפלות לא בדיוק יכניסו אותך לחיוג המהיר של מלהקות.
אך נראה שבאר גורביץ' לא קורצת לכיוונה של איימי שומר; שהיא חיה חדשה בנוף הקומי הישראלי. הפורטה שלה כקומיקאית נעוץ בהיותה שחקנית. זה אומר שכמו הקולגות ל"ארץ נהדרת", עלמה זק וליאת הר לב, היא ניחנה ברגישות; בהבנה שדמות, קומית ככל שתהיה, היא לעולם לא חד מימדית; שאי אפשר לרדד אותה למאפיין או לניואנס אחד בלבד, שאם היא פאתטית זה רק כי היא אנושית. אנחנו לא נעלבים מאנאלי הצרפתיה כי חוסר המודעות שלה הוא נוגע ללב; אנחנו מגלים חמלה כלפי צילי המפקדת כי כולנו היינו שם, בכור ההיתוך הצה"לי שבו לפעמים ההישג הכי גדול שלך הוא הגילוי שאת אלרגיות לחצילים; אנחנו מתים על נער הגבעות המטורלל כי אנחנו מאמינים לו, וכי מי לא היה רפה שכל בגיל ההתבגרות. יתכן שקומיקאית אחרת היתה הופכת את הדמויות האלה לנלעגות בשם הדאחקה, אך גורביץ' מצליחה לגרום לנו לאהוב אותן, מבלי להיעלב אם אנחנו מזהים בהן קצת את עצמנו.
מוזר להפוך לכוכבת פריים טיים בחודש שבו את הופכת גם לאמא. אבל נראה כי המהלך הזה גם הוא יושב עליה נכון, ולא מטריד מחוסר מודעות או הקשבה לגוף. בהיצע התפקידים שהיא בוחרת, כמו גם החלטותיה בחיים כך מתברר, היא אוחזת בשתי הקצוות של מנעדי הרגש: המורכב והפשוט, הצנוע והמתהולל, הבטוח בעצמו והפגיע באותה המידה. ומה כל זה אם לא גם ההגדרה המדויקת להורות ובטח להורות טרייה. כי באר גורביץ' נולדה עכשיו בלב הפריים טיים האישי והפרטי שלה, ויש לה את היכולות לאסוף את כל מה שצברה משלל דמויותיה ולהפוך לאמא הרוחנית שלהן בתוך הביצועים שלה בארץ נהדרת. מה מאתגר יותר, אני תוהה; מה מספק יותר נחת, חרדות ביצוע, לילות לבנים ותחושה שאת נתונה לביקורת בלתי פוסקת? נראה לי שאני יודעת את התשובה. מזל טוב, גיה. בטוחה כי תדעי להפוך כל קקי גב לבדיחות זהב.
