בשבוע שעבר פרסמה כאן ליאור יניב טור שמבקר את התנהלותה של עורכת הדין מיטל דנינו, הסניגורית של אלון קסטיאל, שדרשה מהמתלוננת שרי גולן לחשוף את תמליל הטיפול הפסיכולוגי שלה. "הדרמה האכזרית ביותר מתרחשת בשלב הגישור הפלילי במשפטו של איש חיי הלילה" היא כתבה, והוסיפה: "בצו בית משפט נדרשה לאפשר לחבורה ענקית של אנשים לפשפש ולגזול את שאריות האינטימיות האחרונות שנשארו לה. קשה עוד יותר להאמין שמי שביקשה לפורר את ההגנה האחרונה הזו של גולן היא אישה, הסנגורית עו"ד מיטל דנינו".
אז נכון - טיפול פסיכולוגי או כל טיפול אחר הוא מקום מפלט שאמור להיות מוגן מכל חדירה לפרטיות. לכן, הוא גם חוסה תחת חיסיון מטפל-מטופל. האפשרות להסיר את החיסיון הזה נתונה אמנם רק למתלונן או למתלוננת - כלומר למטופל - שצריך להסכים לחשוף את פרוטוקול הטיפולים שלו, אך במקרים רבים, התעקשות על החיסיון תפגע בסיכויי הפרקליטות לתבוע את התוקף לכאורה שלהם.
נכון, זה מקומם. בתור מי שבעצמה נמצאת בטיפול, לא הייתי רוצה לדמיין מצב שבו הייתי צריכה לבחור בין לחשוף את נבכי נפשי לבין להיוותר חסרת הגנה מול מי שפגע בי. אבל צריך להבין שזאת אחת הדרכים של החוק להתמודד עם החוסר המובנה בראיות במקרים של עבירות מין, שבהם התיק הוא מילה מול מילה. ככל שהליך הסרת החיסיון מקומם אותנו, את הטענות כלפיו יש להפנות אל הכנסת, אל המחוקקים, שבידם לשנות את החוק. גם בית המשפט יכול למתוח ביקורת אם הוא סבור שההליך פוגע מדי בפרטיות המטופל. הדרך היא לא להיטפל אל הסנגורים בכלל, או במקרה הזה הסנגורית של קסטיאל, עורכת הדין מיטל דנינו, ולטעון שרק משום שהיא אישה, היא חבה בחובות מוסריות מוגברות ובסולידריות כלפי המתלוננת והציבור הנשי בכללותו. זה שיא השוביניזם.
אני מצפה מאישה שמייצגת נאשם בעבירות מין לעשות הכל כדי להגן עליו. זו חובתה המוסרית והאתית כעורכת דין, שנובעת מזכות היסוד של כל אדם להליך הוגן ולייצוג משפטי ראוי. למה אותה בקשה של ליאור יניב אינה מופנית כלפי עו"ד רועי בלכר, שמייצג גם הוא את קסטיאל? למה גברים אינם חבים בסולידריות כלפי המתלוננות מתוקף היותם בני אדם? האם להם אין "אמא, סבתא או אחיות" שהם אמורים להיזכר בהן, כמו שכותבת יניב, כשהם מעלים את הבקשה להסרת החיסיון?
כאמור, בעיניי בכלל אין מקום להלין על עורכי הדין, שבסך הכל עושים עבודתם נאמנה. גם אם זה "משחק מלוכלך מדי", כהגדרתה של יניב, למה מצופה רק מעורכת הדין האישה בתיק להדיר רגליה מאותו משחק? מיטל דנינו היא קודם כל עורכת דין. עובדת היותה אישה לא אמורה להביא עליה דרישות כלשהן, כל עוד היא פועלת במסגרת החוק, וזה מה שעשתה כאן. "אל תשפילי את המתלוננת או תתעללי בה רק אם את יכולה" מבקשת יניב, אבל בעצם, בכך היא דורשת מעורכת דין דנינו לחטוא במילוי תפקידה. אם אנחנו רוצות שיתייחסו אלינו בשוויון, עלינו להתייחס גם אל עצמנו וגם אל נשים אחרות בשוויון, וזה ממש לא מה שליאור יניב עשתה.