הלם! רק מצמצמתי וכבר סוף השנה. עברתי שנתיים מדהימות ומטורפות כאחד ולקראת 2019 הבאה עלינו לטובה (אלוהים ישמור אני אהיה בת 28), החלטתי לנצל את הרגע ולחזור לטורים שכתבתי עד כה, לבדוק מה השתנה, מה התפתח והאם שיניתי את דעתי לגבי משהו.
הטור הראשון שלי: משחקים בדייטים
מה היה?
מיותר לציין שהתרגשתי מהמעמד, בכל זאת טור ראשון. אני חושבת שהנושא כל כך בער בי שלקח לי אולי חצי שעה לסיים אותו ולשלוח. את הטור הראשון הקדשתי לזה שלשחק משחקים בדייטים זה מיותר בעיניי. הרי בסוף האמת תתפוצץ לכולם בפנים ומי בכלל רוצה להיות במערכת יחסים בה רוצים אותנו או נמשכים אלינו על בסיס משהו שהוא לא אמיתי?
מה עכשיו?
אחרי כמעט שנתיים של מערכת יחסים אני יכולה להגיד שדווקא בתוך קשר המשחקים האלו לפעמים לא מזיקים. נכון, זה עניין מורכב. אני עדיין לא מאמינה שיש סיבה או טעם לשחק משחקים מיותרים כשמכירים מישהו חדש. במקום מעטפת גדולה של יופי שקרי, עדיף לשים את הקלפים על השולחן.
אבל לא הכל צריך להגיד. בא לו ללכת לראות כדורגל עם חברים? גם אם ממש בנית על הערב הזה איתו, שחררי. הרי אם תגידי והוא יישאר זה יהיה על מנת לרצות אותך ובמצב רוח מחורבן ואם הוא יילך את תכעסי עליו ושניכם תשבו בלוקשיינים שונים עם אותו הפרצוף החמוץ. מיותר.
הטור האהוב עליי: תפסיקו לאחל לי להתחתן
מה היה?
כמה חודשים לפני חתונתה של אחותי (הקטנה, אגב, ולא. זה לא מפריע לי) כתבתי את הטור הזה. הייתה לי תחושה שהטור יעורר מחלוקת, אבל איך אומרים? לא באמת איכפת לי. דיברתי על חוסר האמונה הכללי שלי במוסד הנישואים. אבל יותר מכך תהיתי באיזה שלב "להתחתן" או "אמן תתארסו כבר" הפכו לאיחול חיובי, כזה שתופש נישואים כמשהו שבאמת יתרום לנו משהו בחיים יותר מכל דבר אחר. איך קרה שלשאול אנשים מתי, האם ולמה הם מתכוונים להתחתן הפך לכל כך נפוץ ולגיטימי?
מה עכשיו?
לא רק שאני ממשיכה להחזיק באותה דעה, אפשר להגיד שאפילו הקצנתי. אני באמת לא מבינה מה זה משנה בכלל ולמה אני נדרשת לתת הסברים. דברים קורים בדרך שלהם ובזמן שלהם. האם חתונה מגדירה אותנו איכשהו כנשים או משנה אותנו בדרך כלשהי? וואלה לא.
אין לי בעיה עם נישואים של אחרים. לבריאות, וגם יכול להיות שיגיע היום בו גם אני החליט להתחתן, אבל אני עדיין לא רואה סיבה למה העניין הזה הופך לנחלת הכלל. למה אנשים מסביבי ובעיקר זרים מוחלטים תוהים בשאלה הזו יחד איתי.
אף אחד לא יודע מה קורה בין בני זוג וגם לא כל דבר צריך לשתף. תנו לאנשים לעשות דברים בקצב שלהם. מותר להתעניין, אבל המרחק מעניין לדחיפה והתערבות בהחלטה שהיא לא שלכם הוא אדיר.
זה שעורר הכי הרבה סערות - דיני חיזור
מה היה?
אלוהים ישמור מה היה. כתבתי טור שלם מלא בטיפים שאני מאמינה בהם. לא כתבתי אותו כאשת מקצוע, אלא כאישה ובת אדם בפני עצמי, מלא בהומור וציניות שלא כל כך התקבלו בברכה.
עיקר הדרמה התעוררה על העובדה שאני חושבת שזה לא מקומן של נשים לשלם בדייט ראשון. גם לא בשני והשלישי לטעמי. הדבר עורר הדים ותגובות מרושעות. האמת היא שלא נראה לי שכל כך הבנתם אותי, אז זו העת להסביר.
מה עכשיו?
אנחנו לא צריכות לשלם בדייט ראשון כי אין כגע שוויון. אנחנו רוצות שוויון וחותרות אליו. אבל הוא לא קיים כבר אלפי שנים למען האמת. אז אולי, גברים יקרים, במקום לצעוק "אגואיסטית ולא פמיניסטית", במקום להתבכיין על תנועת Metoo ולרגוז על שבירת המוסכמות החברתיות וגל הפמיניזם החדש והנאור ששוטף את ארצנו ואת רוב העולם המערבי, תאמצו אותו?
אתם לא יכולים לבכות על משהו שאתם גרמתם לו. אין לי בעיה לשלם בדייט, באמת שלא, כמו שאין לי בעיה שיהיו עוד גברים שיצאו לחופשת לידה במקום בת הזוג שלהם, או שנשים ירגישו בנוח במרחב הציבורי ושתהיה להן את הזכות להתלונן בלי שתעשו להן משפט שדה ברשתות החברתיות.
או שפשוט, תהיו ג'נטלמנים בחייאת.