עקבי אחרי נשים שאת יכולה להזדהות איתן
ככל שתראי יותר נשים שדומות לך, כך המוח שלך יתפוס את המראה שלך כחיובי. נכון, יש פרסומות בטלוויזיה, בשלטי חוצות ויש עיצוב תודעה שמגיע אלינו מכל מיני פלטפורמות, אבל הרשתות החברתיות הן הבולטות ביותר. אני מזמינה אותך לבדוק מי מייצרת עבורך חוויה חיובית? לעקוב אחר נשים כאלו יכול לעשות לך פלאים. זה לא קורה ביום אחד, ואולי גם לא בחודש, אבל אם תתמידי בכך תרגישי טוב יותר ותפתחי יותר חיבה למבנה הגוף שלך, ואף תגמישי את התפיסה של מה יפה. לפעמים משהו ענק כמו דימוי גוף, יכול להשתנות על ידי לחיצת כפתור.
אמירות חיוביות מול המראה
זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה לא. חשוב להבין שהשיח שלנו מול עצמנו הוא קול חשוב. אני רוצה לשאול: "איזה קול היית רוצה לחזק?". אמירות חיוביות מול המראה זה אומר למצוא את הדברים שאת אוהבת בך, גם אם זה צבע העיניים, השיער שהסתדר טוב, העגיל באוזן או כפות הידיים. יותר מכך, הסתכלות אמיתית פנימה תעזור לך לזכור לאהוב את עצמך. תגידי שאת נהדרת, יפה ואהובה. אני יודעת שזה לא קל ויש כאלו שזה אף טריגר עבורן, אבל אם אפשר, בפעם הבאה שאת מסתכלת במראה, חשבי על עצמך כעל הילדה שפעם היית, וכמה היית רוצה להגן עליה ולומר לה מילים טובות. היא עדיין בך, היא את, ואת השיח הפנימי שלך איתה תמיד אפשר לשנות.
העריכי את הגוף שלך
התרבות שלנו מקדשת יופי, במיוחד כשזה נוגע לנשים. אנחנו נדרשות לאינספור אידיאלים: רזה, חטובה, עם עור חלק משיער/צלוליט/קמטים/כתמים, שיער בריא ויפה, מבנה גוף עם פרופורציות מסוימות - והרשימה היא אינסופית. אז מעבר לכך שאני מזמינה אותך לקרוא את הרשימה הזו ולחשוב עליה בצורה ביקורתית, אני רוצה לעורר בך את השאלה העיקרית: למה את חייבת לעמוד בסטנדרטים האלה כדי להעריך את עצמך? במקום זה העריכי את הגוף שלך ממקומות אחרים: תודי לו. תזכירי לעצמך שאת יותר ממידת המכנסיים שלך ושימי דגש על איכויות פנימיות.
הרחיקי את הקולות הביקורתיים
כולנו מכירות את הקולות הללו, אני אוהבת לקרוא להם "חבר המושבעים". הקולות האלו יאמרו לך שאת לא מספיקה, לא ראויה, ועוד שלל דברים איומים. אותם קולות גם יירדו בך כשתביטי במראה או תאכלי דבר מה שהם לא אישרו. הקולות האלו לא שלך, הם הוטמעו בך כמנגנון הישרדות והגנה, כי הדבר החשוב ביותר לנו הוא להרגיש שייכות, אהבה ובעלות ערך. לכן, אם אנחנו מבינות מגיל צעיר שנהיה ראויות רק אם נהיה רזות אז באופן לא מודע נקיים בתוכנו את אותו השיח. תני לקולות האלה מקום וקיימי איתם דיאלוג: "קדימה, בואו תאמרו את מה שיש לכם". תגידי בקול את כל הביקורת שמשתלטת על המחשבות שלך ואז אמרי: "תודה, שמעתי אותך, אני מבינה שאת פוחדת ושאת רק מנסה לשמור עליי, אבל אני לא זקוקה לכך יותר, אני בסדר כמו שאני". כשנוכל לראות את הקולות הללו כנפרדים מאיתנו, נוכל לקיים קולות חדשים ומיטיבים יותר ואף למצוא את הקול הפנימי, האמיתי והבריא שלנו.