אלכסנדרה גנם, 34, עובדת בתחום הבריאות, תל אביב
נולדתי בצרפת ושם גדלתי. הוריי התגרשו כשהייתי נערה, ולארץ מוצאי, צרפת, מעולם לא חשתי שייכת. בישראל התאהבתי כשביקרתי בה עם אימי לרגל בר המצווה של בן דודי. מיד ידעתי שזה המקום שארצה לגור בו כשאתבגר ואעמוד ברשות עצמי.
בגיל 17, במקביל לגירושי הוריי, פיתחתי הפרעת אכילה חריפה בשל חוויות קשות שהשאירו אצלי טראומה. הפרעת האכילה מוכרת בעולם הפסיכיאטרי כמחלה כרונית, בעלת סיכויי החלמה נמוכים. לאחר כמה שנים אובחנתי גם עם פוסט טראומה שהתבטאה בסיוטים, קשיי תפקוד וחרדה. השילוב של הפרעת האכילה עם פוסט טראומה דרש טיפול תמידי.
קיבלתי טיפול שלא צלח. בשנים הללו עבדתי בעבודות שונות כדיילת אירועים ועוד, התמודדתי עם קושי רגשי והייתי עסוקה בהישרדות. בגיל 23 עליתי ארצה והתחלתי לטפל בפעוטות בגנים וגם בבתים. לימים הכרתי את בעלי, עולה ותיק מצרפת, והתאהבנו ממבט ראשון. בעלי לא הבין בתחילה את גודל הקושי שאיתו אני מתמודדת, אך עם הזמן החל לכאוב יחד איתי את המצב ואת הקושי שגרמו הפרעות האכילה שלא טופלו.
לפני שנתיים וחצי הקושי שלי התעצם. הגעתי למצב של ייאוש עמוק שהוביל אותי לראות בסיום החיים פתרון עבורי. הייתי נשואה טרייה ובמצב נפשי קשה מאוד, עד כדי כך ששקלתי ברצינות לוותר על הכל, אולם בסוף החלטתי להיאבק על חיי ונלחמתי כדי להתאשפז. בפרק הזמן הארוך שחלף עד שהתפנה עבורי מקום באשפוז, בעלי חי בפחד נוראי מכך שאפגע בעצמי ושמר עליי מכל משמר. אחרי שלושה חודשי המתנה התאשפזתי בתל השומר למשך חודשיים וחצי, במסגרת לטיפול בהפרעות אכילה הכוללת תפריט מסודר המורכב מארוחות מוקפדות, טיפול פסיכולוגי וקבוצות תמיכה.
יום אחד//
ההחלטה להתאשפז התגלתה כהחלטה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי, ועם שחרורי מביה"ח, נכנסתי להיריון ספונטני. המצב היה מאתגר אבל נלחמתי מול הקושי והכאב. ההיריון הוגדר כהיריון בסיכון לאור מצבי הנפשי והבריאותי, אך בזכות האחריות לתינוק עברתי מסע פנימי וחיצוני מאתגר ומרתק, תהליך שאיתו התמודדתי בהצלחה. בני הפעוט היום בן שנה וחצי.
האתגר בהריון מיד אחרי האשפוז הצריך אותי ללמוד מחדש איך להתנהל. הייתי חייבת להתמודד עם המצב ולעכל את השינוי שעברתי, העלייה במשקל וגם הבחילות וההקאות – הרבה שינוים להכיל במקביל. כאמא האתגר היה בעיקר להתגמש, להתמודד עם הלא צפוי. עם ילד סדר העדיפויות אחר כי את לא רק נלחמת בשבילך, וזה משנה לך את התפיסה של החיים. דרך הבן שלי אני נזכרת גם ברגעים הטובים שיש לי בחיים, אני לומדת לשחרר, וזה קורה הרבה בזכותו.
לפני שהתאשפזתי הייתי בתת משקל משמעותי, ולאחר חודשיים וחצי בתל השומר הגעתי למשקל תקין. הילד המדהים שהבאתי לעולם, והמשפחה שיצרתי מחזקת אותי. כיום בעלי והילד הם כל עולמי – חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי. הילד הוא האושר הגדול שלנו, 15 שנים של הפרעות אכילה פוצעות את הנפש, ראיתי את המוות בעיניים. כל החיים אצטרך להתמודד עם המצב, אבל יש תקווה, הוכחתי לעצמי שאני יכולה למרות הכל.
אחרי האשפוז ביקשתי וקיבלתי ממשרד הבריאות אישור לסל שיקום, ובליווי שקיבלתי ביקשתי להגשים חלום שעד כה חששתי להגשים: למצוא עבודה חדשה, לשנות את חיי ולאתגר את עצמי. הגעתי למרכז איתן, זרוע התעסוקה של עמותת איכות בשיקום, שעוזר בתהליך ההשתלבות בשוק העבודה. התחלתי לקבל ליווי מסמדר פרגוסון, המאמנת התעסוקתית. החיבור היה מידי. סמדר עזרה לי למצוא את הכוחות, להאמין בעצמי ולעבוד בעבודה משמעותית ולתרום מעצמי לאחרים. לאחר בירור מעמיק על סוג העבודה המתאים ותהליך חיפוש, התקבלתי לעבודה אדמיניסטרטיבית במרכז רפואי, מקום שייחלתי להיות חלק ממנו.
חשוב היה לי לעבוד בתחום הבריאות ולתרום לחברה, כמו שקיבלתי סיוע אני רוצה גם לתת. הקושי להאמין בעצמי זו המלחמה הגדולה שלי. אני חולמת להמשיך בדרך שאני עושה, לקצור הצלחות ובעיקר לאהוב את עצמי.