בראיון לחג באתר "כיפה" אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ: ״אנחנו נחושים לקיים את מה שהבטחנו לבוחרים שלנו וטוב לעם ישראל. מול צונאמי של קמפיין הזוי ושקרי של סיפורה של שפחה". לא המילואימניקים הטרידו אותו, לא הטייסים ה"אנרכיסטים" שאיימו לא להתייצב והתייצבו בסוף השבוע באופן מלא כדי להגן על ישראל, גם לא ההייטקיסטים שהמשקיעים שלהם מוציאים בשקט מיליארדים מהמדינה - אלא מחאת הנשים, וספציפית מיצג "סיפורה של שפחה" של תנועת בונות אלטרנטיבה.
אז למה סמוטריץ, שנשבע שהוא זה שישמור על זכויות נשים, מפחד דווקא מההפגנה הכי שקטה שקמה פה? והוא לא היחיד: בקריקטורות שטנה שהתפרסמו באתר "בחדרי חרדים" צוירנו, הנשים המוחות, כזאב בתחפושת שפחה או כמי שחיללו את קברו של יוני נתניהו ז"ל בדם. מאיפה מגיעה ההסתה הזו? ולמה האיומים, גם הפיזיים, נגד נשים עולים מדרגה משבוע לשבוע, למה כל כך קשה להם לקבל את המחאה הנשית?
אולי כי הם מבינים שבניגוד לדעות של ימין ושמאל, מדובר בנושא שכואב לכולן ולכולם. אולי כי ברור להם, כמו לי, שאין אפילו עשרה אחוזים משני מיליון המצביעים עבור הקואליציה הזו שהתכוונו להצביע בעד פגיעה בזכויות נשים. אולי כי הם מבינים שהמחאה הזו אפקטיבית גם מעבר לים והלחץ לא מפסיק להגיע? ואז הדרך היחידה לרתום את אותם מצביעים היא דרך הסתה, דרך דה-הומניזציה. "תראו את המפלצות הללו, הן באות לטרוף ולהשמיד כל מה שקדוש לכם".
שנדבר קצת על שנאת נשים או שהקריקטורה הזאת ממחישה לכם כמה הם ירדו מהפסים? pic.twitter.com/i7kybQemIg
— Hagar Sides هاجر سيدس (@hagarsi) April 4, 2023
אין כמו עלילת דם ערב פסח. pic.twitter.com/HtNV881eoq
— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) April 4, 2023
והם כל הזמן מנסים להרגיע, לא מבינים מה החשש שלנו, כי מה בסך הכל הם רוצים? רק שאנחנו קוראות את הצעות החוק שלכם ועולה מהן מסר ברור - אתם רוצים להחליט עלינו כפי שהחליטו על נשים בעבר - מה נלבש (הצעת חוק לחצי שנת מאסר למי שלא תתלבש באופן צנוע בכותל - כרגע הושעתה), היכן נשרת (הוצאת הרב הצבאי הראשי מפיקוד צה״ל והכפפתו לרבנות שתאפשר לחתור תחת אמנת השירות המשותף) איפה נשב באוטובוס או אם יעסיקו אותנו (הצעת חוק היתר הפליה מטעמי אמונה דתית), איפה נשב בהופעה (הצעת חוק להפרדה מגדרית באירועים ובמרחב הציבורי) או אם נירש את הורינו (הצעת החוק להרחבת סמכויות בית הדין הרבני שתעמיד נשים מול הרכבי גברים בלבד גם בנושאים כמו ירושה ועבודה) - כל אלו הן הצעות חקיקה או חלק מההסכמים הקואליציוניים.
לפני מספר ימים שופט שמרן שמינה טראמפ הוציא צו מניעה נגד האישור שהעניק ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאי, לגלולה הפופולרית בעולם לביצוע הפלות עד השבוע התשיעי להריון, גלולה שאושרה כבר לפני שני עשורים. הממשל האמריקאי מיהר לערער אבל לא מן הנמנע שהתיק יגיע לעליון ששובץ על ידי טראמפ ברוב של שופטים שמרנים קיצוניים, כאלה שלא מייצגים בכלל את הרפובליקנים אלא את הקיצוניות החשוכה שלהם. נראה שאלו סוג השופטים ששמחה רוטמן וסמוטריץ רוצים למנות לבית המשפט העליון בישראל. סמוטריץ הרי כבר הבהיר בעבר את עמדתו לגבי הפלות - ״אני מאוד, אבל מאוד נגד הפלות. מבחינתי שאף אישה במדינה לא תעשה הפלה. גם לא אם היא בת 17 ולא נשואה״. המשפט הזה מראה שצקצוק הלשון שלנו על המתרחש בארצות הברית קרוב להפוך למציאות גם עבור נערות ונשים ישראליות.
רוח ההקצנה הזו נושבת כבר בחיינו - השירה של אליענה חיוט בת ה-13 שבוטלה במרום הגליל בשל הימצאות גבר חרדי בקהל, אירועים בהפרדה מגדרית במהלך חול המועד פסח – אלו רק חלק מהם. כל זה קורה כשהייצוג של נשים בכנסת, בממשלה ובמוקדי קבלת ההחלטות נמוך מאי פעם.
אז למה הם מפחדים מאיתנו ולא אנחנו מהם? כי המספרים מדברים בעד עצמם, מעל 50 אלף נשים כבר לקחו חלק פעיל בצעדות שלנו. אפשר גם לשער שמלחיץ אותם שחילוניות, דתיות וחרדיות מבינות שיש להן הרבה יותר מהמשותף ממה שנדמה. שאנחנו יכולות יחד לשנות את המציאות ולייצר כוח משמעותי שיתנגד. ואולי גם כי עוד ועוד גברים, לא משנה בכלל למי הם הצביעו, מבינים שהם חייבים להצטרף למחאת הנשים אחרת החיים של הבנות שלהן, הנשים שלהן והאימהות שלהן לא יהיו אותו דבר, וההזדמנויות העומדות בפניהן יצומצמו. ברור לי דבר אחד, מחאת הנשים היא הקו מז׳ינו של המחאה כולה. אחרי שהדי הלחימה והטרור ישקעו, עדיין נצטרך לחיות פה יחד וזה לא ילך אם יהיה מעמד שונה לגברים ונשים בישראל. אנחנו לשם לא חוזרות יותר.