View this post on Instagram
בעיצומו של גיל ההתבגרות הבחינה בקה באצ'ר הבריטית ששד אחד שלה צומח, והשני בכלל לא. כל הרופאים התעקשו שאין לה סיבה לדאוג כיוון שטרם סיימה את תהליך ההתבגרות המינית, ובאצ'ר אכן המתינה בסבלנות. "שמתי לב שאחד השדיים שלי גדול יותר ואולי צריך חזייה, אבל חשבתי שאין טעם להתחיל ללבוש חזיות עד ששניהם יהיו בגודל מתאים", שיתפה בראיון לדיילי מייל, "בשלב מסוים קניתי חזיות שמתאימות לשד הקטן יותר וניסיתי לדחוס את השני למידה הזו".
הזמן עבר והמצב לא השתנה, ובאצ'ר החלה לחקור את הנושא בניסיון לאבחן את עצמה. שיטוט קטן בגוגל הוביל אותה לתסמונת פולנד - מום מולד המאופיין בשריר חזה לא מפותח ולעיתים גם באצבעות קצרות בצד אחד של הגוף, הנפוץ יותר בקרב גברים. היום, בגיל 23, כאשר השד הימני שלה במידה D והשמאלי במידה A, היא מקדישה את עצמה לעידוד נשים הלוקות בתסמונת פולנד ולהעלאת המודעות לנושא, שלדבריה מוכר רק לרופאים בודדים לא מאובחן בקלות.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
"יום אחד עלתה לי המחשבה שחייבות להיות עוד נערות צעירות במצב שלי", סיפרה, "הכנתי סרטון יוטיוב כי רציתי שאחרות ידעו שהן לא היחידות שעוברות את זה". ואכן, בשנתיים האחרונות מאז החלה להיות פעילה בנושא מקבלת באצ'ר מדי שבוע הודעות מנשים שיש להן את התסמונת או שלילדים שלהן יש אותה ומבקשות עצה טובה.
נשים רבות מספרות לה על הקושי שלהן להיכנס לזוגיות בעקבות התסמונת ועל החשש מהרגע בו יצטרכו לחשוף את הגוף שלהן בפני פרטנר. "אני אומרת להן שאם מישהו לא אוהב אותך בגלל הציצים שלך, הוא לא בשבילך. אם אכפת להם מהציצים שלך יותר מהרגשות שלך אז הם לא אנשים נחמדים".
והיא יודעת מה היא אומרת. כשהייתה נערה בבבית הספר, סיפרה, היא סבלה מהקנטות אכזריות בגלל אי הסימטריה בחזה שלה, וספגה על בסיס קבוע אמירות כמו "אף אחד לא ירצה אותך" או "אף פעם לא תהיה לך אהבה" - אבל היום היא במערכת יחסים רצינית בת שנתיים עם בן הזוג שלה, שלדבריה מקבל אותה בדיוק כמו שהיא. "אף פעם לא היה שום בחור שהייתה לו בעיה או נרתע מזה. במובן מסוים, זה עוזר לך לסנן את האנשים הרעים".
View this post on Instagram
View this post on Instagram
וזו לא רק אג'נדה הנובעת מברירת מחדל. באצ'ר סירבה מספר פעמים לעבור ניתוח פלסטי ל"תיקון" החזה שלה, שהוצע לה בחינם מטעם שירות הבריאות הלאומי של בריטניה. לדבריה, היא לא צריכה להתאים את עצמה לתבניות: "לא רציתי שיסדרו לי את הציצים ואמרתי לרופאים שאני לא רוצה ניתוח, אני רוצה יותר מידע על מי שאני ולמה אני ככה. אני לא רוצה לשנות את זה, אלא רק לדעת איך לחיות עם זה. ההצעה לנתח בעצם אומרת שאני 'מקולקלת' ואני צריכה 'תיקון'".
התסמונת לא משפיעה על הבריאות הגופנית, היא אומרת, אבל כן על הבריאות הנפשית: "יש דברים בסיסיים, כמו לקנות בגדים, שיכולים להיות מאתגרים. כשהייתי קטנה ניסיתי להסתיר את זה, אבל עכשיו אני שמחה ללבוש את מה שאני רוצה ואוהבת".