במקום להילחם בנתונים הבסיסיים של גופן ולהיכנע למסרים של משטור גוף ושל איך הן 'אמורות' להיראות, נשים רבות מנסות למצוא את המידה שנכונה לגוף שלהן ולחיים שלהן. שלוש נשים בריטיות סיפרו לסאן על המסע למציאת "המידה שלהן" – בה הן מרגישות שהן ממצות את הפוטנציאל שלהן:
"הייתי 38 והייתי 46, 40 היא המידה בה הכי טוב לי"
ג'ס מייסון-ווילקס, מוזיקאית, 34, רווקה
"בגובה 1.75 ס"מ, תמיד הייתי גבוהה וגם 'גדולה'. כבר בתקופת בית הספר הייתי יותר גבוהה ויותר מעוגלת מרוב חברותיי, והייתי נלחצת כשהייתי משווה את עצמי לאחרות.
בגילאי ה-20 הגוף שלי התנדנד בין מידה 38 למידה 46. בתחילת העשור גרתי ועבדתי באוסטרליה ובתוניסיה, הייתי מתרוצצת שעות במזג האוויר החם ורזיתי נורא. בסוף שנות ה-20 נהייתי ממש גדולה: ישבתי על הטוסיק 10 שעות ביום בעבודה משרדית, ומנשנשת אוכל שאנשים היו מביאים למשרד. אחרי העבודה הזו התחלתי לעבוד במסעדה, מה שגם היה סידור גרוע, ובגיל 30, עם תזונה גרועה ובלי שום פעילות גופנית, כבר הגעתי למידה 46.
יום אחד אחי הגיע להתארח אצלי ואמר לי, 'וואו! ואת עוד אמורה להיות הרזה של המשפחה!'. זה היה צלצול השכמה מבחינתי. הוא צדק - שקלתי 89 ק"ג והרגשתי על הפנים.
באותה תקופה עברתי לעבוד בספרד והמשקל שוב התחיל לרדת. את ששת הק"ג הראשונים הורדתי מהר וזו הייתה המוטיבציה שהייתי צריכה כדי להמשיך.
כיום, במידה 40, אני לא אובססיבית לשקילות, אבל אני מרגישה טוב בבגדים שלי ואני מרגישה הכי טוב שאי פעם הרגשתי לגבי הגוף שלי. אני גם עושה בחירות בריאות בחיים – מהבחירות התזונתיות שלי ועד לעובדה שאני מקפידה ללכת למכון הכושר כמה פעמים בשבוע. אני כבר לא 'רזונת', אלא חזקה וחטובה.
כשאני לא מתאמנת במכון עם משקולות אני יוצאת לריצה או לרכיבת אופניים. למרות שאני אכן מקבלת הרבה תשומת לב מהמין השני, אני עושה את זה בעיקר בשביל עצמי. בעיניי זה לא משנה איזו מידה את – כל עוד את שמחה בה".
"אני מסרבת לבזבז זמן בלחשוב על איך אני נראית בעירום"
אמה דונלדסון, עוזרת הוראה, 50, רווקה
"כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה שקלתי 70 ק"ג שהתפרסו על 1.80 ס"מ, והייתי במידה 40. למרות שהייתי רזה וגבעולית, לא היו מתחילים איתי בכלל. כתוצאה מכך היה לי קשה לדבר עם בנים, שלא לדבר על למצוא חבר. בשלב מסוים גם התחלתי לעשן וירדתי למידה 38. אני זוכרת שיום אחד איזה בחור 'נחמד' אפילו אמר לי שאני נראית כמו מקל. תמיד הייתי הבחורה האחרונה שהיו מזמינים לרקוד במסיבות.
החברות שלי היו מחמיאות לי אבל אני התקשיתי למצוא זוגיות, וגם סקס היה סיוט כי כל הזמן דאגתי לגבי איך שהגוף שלי נראה. לא הייתי מסוגלת להשתחרר ופשוט להנות מהאקט.
בגיל 30 הפסקתי לעשן, ולשמחתי הצלחתי בכך בניסיון הראשון. אבל את הניקוטין החלפתי בקלוריות, ובתחילת שנות ה-30 שלי המשקל שלי התחיל לטפס. ואז, כשהגעתי למידה 44, פתאום חוויתי הארה. בחורים התחילו להתחיל איתי. כל כך התרגלתי לכך שמתעלמים ממני, שפשוט הייתי מתרחקת במחשבה שאין סיכוי שהם מעוניינים בי. אבל כששוב ושוב הזמינו אותי לצאת, הבנתי שגברים כבר לא חושבים שאני נראית 'מוזר'.
באמצע שנות ה-30 שלי כבר הייתי מאורסת, גרנו ביחד ונהניתי לבשל לנו ארוחות ערב. במקום סיגריה בסוף ארוחה התרגלתי דווקא לחכות לקינוח. ניסיתי כמה פעמים לעשות דיאטה ולהתאמן, אבל זה פשוט סבל, ובגיל 40 כבר לגמרי אימצתי את הקימורים שלי.
מאז שחוויתי את ההארה שלי, חברים ובני משפחה אמרו לי שהפכתי לממגנטת בצורה שלא הייתי קודם לכן. הפכתי לאישה השמנה שיכולה להאיר כל חדר בלי קשר למה שכתוב בתווית המכנסיים שלה. אני יודעת שלפי הנורמות החברתיות אני אמורה 'לרצות' לרזות, אבל אני שוקלת 108 ק"ג, במידה 50, ואני אוהבת לחשוב על עצמי כבעלת פרופורציות מצוינות. היו לי כמה מערכות יחסים בגילאי ה-40 שלי, אני נהנית מסקס, ומסרבת לבזבז זמן בלחשוב על איך אני נראית בעירום.
אני מרגישה שמחה יותר בתור אישה גדולה, זו מי שאני. קיבלתי את כל הקימורים, את הבטן ואת הירכיים הבשרניות שלי. כשאני מסתכלת במראה אני רואה את עצמי האמיתית, נוח לי ואני מרגישה סקסית בתוך העור שלי".
"סירבתי לקבל את ההנחה שבגיל 40 אני אמורה להתחיל להשמין"
ג'ו-אנה פרנסיס, אשת שיווק 45, אם לשניים
"בתחילת השנה האחרונה התחלתי להרגיש שאני עולה לאט לאט במשקל. הבגדים שלי, במידה 40, התחילו להרגיש הדוקים, והרגשתי בהם פחות נוח ופחות סקסית. אני עובדת כעצמאית, ולרוב מקפידה על תזונה בריאה ושמה לב למה שאני אוכלת, אבל זה גם מאד קל להתרגל לחטוף משהו מתוק מפעם לפעם. כל חיי גם הקפדתי להתאמן לפחות פעם בשבוע, אבל לרוב אין לי זמן ליותר מזה. ככה עולים בהדרגה חצי קילו פה, חצי קילו שם, ופתאום את מוצאת את עצמך מידה יותר במכנסיים.
בגיל 45 הרגשתי שבאמת הגעתי לנקודת מחצית משמעותית בחיי. מרגע שאת נכנסת לעשור של גיל 40 כל מה שאת שומעת מהסביבה זה שהגעת לגיל שבו צפוי שתתחילי לעלות במשקל. התפיסה הזו, שאני פשוט אמורה להתרגל להיות כבדה ועגולה יותר, עצבנה אותי – למה שבעצם אקבל את זה?
בחודש יולי החלטתי שאני חייבת לעשות משהו. אני מסוג האנשים שקופצים כמעט על כל הזדמנות שנקרית בדרכם, אז כשנתקלתי במקרה בתוכנית הרזייה של 90 יום ישר הצטרפתי אליה. כחלק מהתוכנית היינו צריכים לוותר על אלכוהול וממתקים. נצמדתי לתוכנית תזונה בריאה, ושש פעמים בשבוע התאמנתי בבית או במכון הכושר. בסוף שלושת החודשים של התוכנית הייתי מאושרת לגלות שהשלתי 8 ק"ג – וירדתי למידה 36.
לא הייתי אומרת שכיום יש לי גוף לגמרי מוצק אבל בהחלט התחטבתי, ואני מרגישה הרבה יותר סקסית. הסוד ל'מידה הסקסית' שלי הוא לא להיות רזה מדי. בגיל שלי זה או פנים או גוף, ולא רציתי לרזות יותר מדי כדי לא לרזות גם בפנים. התחטבתי, אבל עדיין יש לי את החזה, הטוסיק והירכיים שלי, וכולם בפרופורציה. אני מרגישה מצוין עם כל מה שאני רואה במראה, ואני בכושר הכי טוב שהייתי בו בחיי".
