סופ"ש ראשון: עשיתי את זה | צילום:
עודד קרני
כבר שישה ימים וכמה שעות שאני מחזיקה מעמד. וכשאני אומרת "מחזיקה מעמד", אני מתכוונת לזה שאני תופסת את עצמי בכל רגע נתון ולא אוכלת את מה שאסור לי. שזה בעיקרון כלום ושום דבר.
יש את הרגעים האלה, שלאחרונה מגיעים שעתיים בדיוק מאז הארוחה האחרונה שלי, שאני חוטפת התקפיי חולשה קלים שמלווים ברפיון שרירים, רעידות וזיעה קרירה, ואז אני מרשה לעצמי לבדוק בתפריט מה בכל זאת מותר לי לנשנש. כן, קשה לי . אני מודה שאפילו הדיאטה המבוקרת והבריאה עלק שאני עושה מותירה אותי רעבה ומשבשת לי את כל התאים במוח.
מים, טוב שהיא הזכירה לי. ישר מילאתי לי עוד כוס של נוזל שקוף. כי הנה עוד מכשול חדש: אני שוכחת לשתות. אין ספק שאם זה היה דיאט קולה או אייס קפה הייתי מתפקדת הרבה יותר טוב. מתברר שלרעב יש השפעה ישירה על הזיכרון, ולכן אני כבר היום רצה לקנות אומגה 3 בפארם הקרוב. וזאת על אף שאני צמחונית ולא אוכלת דגים. קבלו עוד הקרבה.
דיאטה וחיי לילה לא הולכים ביחד
ארוחת שישי אצל אמא. או, מאמא | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
אז איך עבר הוויקנד? ובכן, בערב חמישי החלטתי לצאת מהבית, שמזכיר לי רק אוכל ובישולים, וללכת לדרינק עם החברים מקרית גת שהגיעו לתל אביב. כולם שתו וודקה רד בול, אני הלכתי על כוס יין. כי כוס יין לשבוע בדיאטה מותר - איזה כיף. וזה בדיוק מה שאעשה – אצא פעם בשבוע ואזמין כוס יין! רק אחת, כן?
לעזאזל, אני אמורה להיות בשיא שלי, מה דיאטה עכשיו? אז אני מזמינה עוד סודה ומסיימת את הערב במסקנה ברורה אחת: חיי לילה לא באים טוב בדיאטה. הולכת לישון רעבה.
יוצאים לדרינק. אני על כוס יין!!! | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
ואז מגיע לו שישי בבוקר. בדרך כלל בימי שישי אני קמה, מצחצחת שיניים ונוסעת לקרית גת כמה שיותר מוקדם, כדי שהדבר הראשון שייכנס לי לפה יהיה האוכל של אמא שלי. הפעם, התעוררתי רעבה, הדלקתי קומקום ועוד לפני הקפה מצאתי את עצמי מכינה ביצים קשות, קוטג׳, חותכת ירקות ובסוף מכינה נס קפה קר על בסיס מים.
פתאום זה היכה בי: אני אשכרה משביעה את התיאבון הבריא שלי לקראת האוכל של אמא שלי כדי שלא אתגרה יותר מדי כשאריח את הריחות של הבית. בארוחת הערב היה לי קצת יותר קשה להכין את עצמי, אבל אני גאה לומר שעמדתי בקרב. בדרך כלל, עוד לפני הארוחה הגדולה, אני רגילה לתקוע חלה מבלי לחשוב פעמיים. הפעם כשהיא הגיעה - טרייה, חמה ומפתה - אכלתי ירקות. האמת? הרגשתי באמת טוב אחרי. פתאום מצאתי שאני לא עייפה ומותשת מעודף פחמימות. אני סתם עייפה מיום ארוך.
החלה נשארה שלמה. רואים? | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
בשבת בבוקר, המשכתי עם משטר ההחלפות החדש שלי: במקום ג׳חנון וביצה או חמין, אמא שלי המלכה פינקה אותי בגבינות ובירקות עם מלא כוסות מים (כי אני עדיין בשכנועים עצמיים שמים זה החיים). טוב, זה לא ממש חדש לה. לפני 20 שנה, גם היא ירדה 15 קילו, והיא עדיין מזכירה את זה כמובן. אז, היא למדה טוב טוב איך להכין את כל סוגי הירקות בכל מצבי הצבירה - בישול, אידוי וצלייה. כל אלה גם עזרו לאחי, גדי, שגם עושה דיאטה וכבר הוריד 7 קילו בחודש וחצי. בקרוב אצלי, הא? הוא, אגב, מנסה לשדל אותי לאכול דגים. זה לא הולך לקרות.
אגב, כבר קיבלתי ״מאיה – רזית״ אחד. אמנם זה עדיין לא ״וואו מאיה, איך רזית!״ אבל אני מתקרבת.
יאללה, נראה לי שאני יוצאת להליכה. שבוע טוב!
מאיה מתעדת את הדיאטה שלה גם באינסטגרם: Mayabetzalel
>> בפעם הקודמת: "אם תהיה מלחמה, אני עדיין צריכה לעשות דיאטה?"
>> המשקל: 85 קילו. המטרה: להתנזר מסביח
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
