נעים מאוד, אני מאיה בצלאל, והסיפור שלי עם עצמי מתחיל לפני 30 שנה, בבית חולים ברזילי באשקלון, שם נולדתי במשקל המרשים של חמישה קילו עגולים. זה היה כל כך מרשים שהמשפט הראשון שהאחות אמרה כשיצאתי לאוויר העולם היה:"מזל טוב! הילדה לא הולכת לגן, היא הולכת ישר לכיתה א'". כך, לפני שהספקתי לינוק טיפה אחת, נחרץ גורלי לגדול כילדה השמנה של הבית.
וזה לא היה קשה. בבית שלי, בקריית גת, ההווי המשפחתי תמיד מחובר באופן הדוק באוכל. מה נכין? מי בא לאכול? כמה נאכל? ואני רק הוספתי לזה אקסטרה משל עצמי: בגיל 10, אחרי שאמא שלי החליטה לשחוט כבש בפסח ולקחה אותי לבחור את הקורבן, החלטתי להפוך לצמחונית ומצאתי נחמה בעולם שלם של פחמימות.
"התרחקתי מאנשים שאוכלים צ'יפס"
אז (מימין) והיום (משמאל). רוצה שוב לשמוע "איך רזית" | צילום:
יניב אדרי, באדיבות סגנון, מעריב;עודד קרני
פיתחתי אהבה יוקדת לבורקסים, פיצות, לחמים, פסטות וכל המתוקים שנלווים לכך. עד שהאהבה הפכה לשנאה. לפני חמש שנים, לראשונה בחיי, החלטתי לעשות דיאטה. הייתי נחושה. כל כך נחושה שפשוט התרחקתי מאנשים שאוכלים צ׳יפס, רצתי 5 קילומטרים 3-4 פעמים בשבוע, והתוצאות מיהרו להופיע. הרגשתי ונראיתי נפלא.
ובטח לא תופתעו לגלות שזה בדיוק מה שקרה. במהלך השנים שחלפו מאז אותה דיאטה מיתולוגית, נאבקתי ברצון שלי לרדת במשקל או לכל הפחות להישאר בו, אבל ללא הצלחה. השמנתי בחזרה.
אין דרך טובה יותר להתמודד עם פרידה
אז במקום לפתוח את הבוקר בסנדוויץ׳ חביתה בג׳בטה מקמח לבן ולסיים את היום בסביח - מעכשיו אני במעקב. פחמימות מותר לי רק עם קטנייה, שיחד הופכות לחלבון מלא (מג׳דרה), הדיאט קולה הפכה לליטר וחצי מים, והחלבון הוא אהבה חדשה שתעזור לי להתגבר על האהבה הישנה שברחה לי.
שלמה עם הגוף שלי, אבל תמיד אפשר לאהוב יותר | צילום:
עודד קרני
רק כדי להוכיח, בעיקר לי, עד כמה אני נחושה ורצינית, אני חושפת כאן את הפחד הגדול בחיי ועולה על המשקל לראשונה מאז ומתמיד. כי העניין הוא כזה: אני ממש רוצה שוב לשמוע את המשפט הזה, את ה"וואו מאיה, איך רזית". כן, כן, אפילו שיש סיכוי גבוה במיוחד שברגע שאשמע אותו, ארוץ למכונת הממתקים הקרובה וארכוש לי קינדר בואנו לבן. אבל אחרי 30 שנים בהן אני חיה כ״מישהי ששלמה עם הגוף שלה״ - זה כבר די נמאס. נכון, אני אוהבת את עצמי ושלמה עם עצמי אבל בטוחה שאפשר לאהוב יותר. שלא תטעו - אני לא מחפשת להיתפס בעיני הפפראצי בביקיני זעיר בחוף הים. מצד שני, אני גם לא רוצה לשים יד על הבטן או להצטלם מלמעלה כל הזמן.
אז בעזרת הפרויקט החדש שלי אולי אצליח להתגבר על הלב השבור, אצליח להרזות, ואפילו אצליח לגרום למישהו להאמין שאם אני הצלחתי - כל אחד יכול. שאפתנית? זאת אני.
מקווה להוכיח שאם אני יכולה, כל אחת יכולה | צילום:
עודד קרני
>> מאיה מתעדת את הדיאטה שלה גם באינסטגרם: Mayabetzalel
>> מחר: מאיה תעדכן האם היא באמת מחזיקה מעמד ומה בדיוק כוללת הדיאטה שלה
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
