שנה טובה. יש למישהו צ'יפס? | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
די. אני נשברת. בא לי פיתה עם חביתה, בא לי בורקס עם ביצה. בא לי גלידה. בא לי פיצה. בא לי וודקה ראשן, בא לי שוקו קר. בא לי לאכול ומלא. ואני בכלל לא רעבה. אז מה עושים? האמת שקראתי במדור של אודטה שאם בא לנו לאכול אבל לא מרעב, כדאי שקודם כל נשאל את עצמנו את שאלת מיליון הדולר, זאת שתעזור לנו לא לאכול כשלא צריך: "איזה רגש אני לא רוצה לפגוש, או להרגיש עכשיו?"
מסתבר שכששואלים את השאלות הנכונות, מתחילות להגיע גם התשובות הנכונות. כי אנחנו "אוכלים" את הרגשות המודחקים שלנו, וככה משמרים אותם במעמקים של השומן. אז קבלו את הרגשות המודחקים שלי מארבעה ימים של חג: נסעתי לקרית גת לארוחת חג של ראש השנה, ישבתי עם המשפחה, צפיתי בכולם אוכלים עד שכבר כאב להם הצד מרוב שאכלו. ואני? אני בדיאטה.
יאללה בואו נדלג כבר לשנה הבאה
לא ברור איך אבל בסוף הצלחתי להירדם איכשהוא. למחרת התעוררתי בדיכאון. חשבתי לעצמי שאם ככה התחלתי את השנה (בשינה ובדיאטה), אולי כבר עדיף להצהיר מעכשיו שתשע״ד הייתה אחלה שנה ויאללה, בואו נדלג לשנה הבאה.
אבל בדיוק כמו שסירבתי לכל המנות והייתי בשלי, גם הפעם החלטתי לקחת את המושכות לידיים ונסעתי למסיבה של אביצ׳י. כי אין ספורט יותר טוב מהופעה של 15,000 איש בגני התערוכה. היי, רק מההליכה מהחנייה ועד למסיבה שרפתי 200 קלוריות. ובמסיבה? התנהגתי כאילו אני בחדר כושר וכל הקהל הגיע לראות אותי שורפת שומנים. היה מטורף.
שולחן עמוס עמוס, ואני? אני בדיאטה | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
למחרת נסעתי לחוף סודי עם חברים (כי שיזוף תמיד עוזר להיראות חטובים יותר). לא לקחתי בחשבון שהירידה והעלייה מהחוף יהיו קשים ומאתגרים יותר מארוחת החג שאכלתי. אבל השנה, אתם יודעים, כבר החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי. ולא רק שעליתי וירדתי והזעתי ושרפתי, אפילו תרגלתי יוגה בחוף עצמו.
מי מדחיק? אני מתמודדת כבר שבועיים
אחרי תנוחת כלב בבגד ים, חזרנו הביתה. וברגעים אלה ממש, אני מרגישה את כל מה שהגוף שלי עבר בארבעה ימים האלה: שורף לי הגב, כואבים לי כל שרירי הרגליים ואני, איך לא, רעבה, ושואלת את שאלת מיליון הדולר: איזה רגש אני מדחיקה עכשיו?
התשובה הפתיעה גם אותי: אני חושבת שבשבועיים האחרונים, אני בכלל לא מדחיקה. אני בוחרת להתמודד, ומדובר בהתמודדות לא פשוטה. כשרק התחלתי, עברה בי המחשבה האם לא כדאי להפסיק הכל ופשוט לאכול צ׳יפס חם וטעים. עם קטשופ ומיונז. או פוטטו צ׳יפס עם קטשופ ומיונז. העיקר שתהיה פחמימה מטוגנת היטב עם רטבים בצד.
רק ההליכה לחוף הסודי שרפה לי טונה קלוריות | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
אבל בחרתי להניח את המחשבה הזאת בצד. וכעת, כל מה שנשאר לי זה רק לעודד את עצמי כדי שאמשיך לרדת במשקל. איך עושים את זה? אני עורכת לעצמי 'פנקס הצלחות' ובו כל הדברים הטובים שעשיתי לטובת התהליך. ולהלן פנקס ההצלחות שלי:
1. שתיתי כוס יין בחג במקום בקבוק שלם כהרגלי
2. אכלתי 3 ארוחות מסודרות ולא אחת ארוכה במהלך כל ימי החג.
3. הזזתי את הגוף במקום רק לישון
4. והכי חשוב: ברגע האחרון מנעתי מעצמי להתחיל את השנה בדיכאון, ובחרתי בפאן טהור עם האנשים שאני אוהבת.
ועכשיו אני בטוחה שכל המדינה בדיאטת פוסט ראש השנה וטרום יום כיפור. איזה כיף, אני לא לבד.
אין כמו יוגה ביום חם | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
>> בפעם הקודמת: "מי יתחתן איתך כשאת נראית ככה"
>> לכל הפוסטים של מאיה
makoנשים עכשיו גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
