חלפו שבועיים מאז השקילה האחרונה שלי. הסיבה שלא נשקלתי שבוע שעבר הייתה כי פחדתי. אחרי שבפעם האחרונה לא ירדתי, אני מודה שדי איבדתי את המוטיבציה לדיאטה. שלא תטעו, המשכתי בה אבל הרגשתי אכזבה, ולא רציתי להתאכזב שוב שבוע שעבר. אבל התוצאה הייתה, כמה צפוי, הפוכה: הפחד מאכזבה רק הוביל אותי למשבר הדיאטה הראשון שלי.
אין סיכוי שאני מכניסה לגוף קמח לבן
ורק כדי שיהיה ברור - עבור צמחונית מושבעת כמוני עם וותק מפואר מגיל 10, העובדה שאני מסרבת לפיצה היא כמעט לא הגיונית, ולא תאמינו למה סירבתי: לפיצות עם תוספות, מילויים ושילובים נדירים. ואם זה לא מספיק, הם גם הגישו לקינוח פיצה שוקולד עם שבבי מקופלת למעלה.
כל אלה לא ניצחו אותי. אמנם ריירתי ללא הרף, הסנפתי את הריחות הלא חוקיים בעליל, אך עמדתי בשלי והייתי נחושה שלא להישבר. אבל יש גבול למשמעת העצמית שלי, כי כשיצאה לה אותה פיצה עם גבינות ושמנת עם ניחוח של איטליה – כבר לא עמדתי בפיתוי.
אכלתי משולש פיצה אגדי אחד. ואוו, איזה טעים זה היה.
מיד אחרי הטעימה, התעורר לו המצפון והיה לי ברור שאני לא יכולה להסתכל שוב בפנים של ניקוי הרעלים. אז מה עושים? החלטתי לחשוב על דרך אחרת שתחזיר אותי למסלול הדיאטה, ובדיוק אז הגיע לו הטלפון מחבר קרוב שהציע לי להיפגש עם המטפל הסיני שלו. אחד שפותח מפה אסטרולוגית סינית ודוקר אותך איפה שצריך, כשהמטרה העיקרית היא לדכא את התיאבון.
תפסיקי להגיד לעצמך שאת שמנה
טוב, נו - יש גבול למשמעת העצמית שלי | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
לא חיכיתי יותר מדי ועוד באותו הערב נפגשתי עם בועז ישעיהו שכבש אותי מהשנייה הראשונה שנכנסתי לחדר. הוא היה אנרגטי ונחוש ללמד אותי שלא להגיד לעצמי שאני שמנה - כי אני לא. איזה נשמה, הא? הוא גם הסביר לי שנולדתי בשנת החזיר של הסינים (אל תשאלו אותי מה זה, אבל בועז אמר שזה טוב מאוד, ולי זה מספיק).
כששאל אותי למה באתי, שיתפתי אותו במשבר הפיצה פלאס חוסר האמונה שלי להרזות. הוא מיד ניגש לעבודה. דקר אותי במקומות הנכונים, חיבר אלקטרודות, והעביר לי תפריט מפורט של מה מותר ומה אסור לי לאכול. הוא גם הציע לי שאעשה את דיאטת המייפל: מדובר בחמישה ימים שבהם שותים מים עם מייפל לימון ופלפל חריף ומסתבר שמרזים מזה מלא. היי, אפילו ביונסה עשתה את זה.
אותי רק עניין אם לא אתעלף אחרי יומיים, אבל בועז הסביר לי שיש סינים שחיים מזה ואחת, כאמור, ביונסה. לעצמי אמרתי שאם רבי עקיבא חי מחרובים ומים כשהתחבא במערה - אז מי אני שלא אשתה מיץ מייפל לאיזה שבוע?
וכך, בניסיון לעשות הכול במטרה להחזיר לעצמי את האמונה וכתיקון על אותו משולש פיצה, אני כבר יומיים על המייפל, בלי יותר מדי תיאבון (כנראה שהדיקור באמת דיכא אותו), אני שורדת ומקווה שלא אשבר - לפחות לא עד מחר (שישי). כי בסופ"ש התוכנית היא להגיע לאילת ולחגוג עם טייסטו, ולשמחתי יש מה לחגוג. רזיתי בשבועיים האחרונים 2.5 קילו - מה שאומר שירדתי 8 קילו מתחילת התהליך. אני שמחה לומר שאני גאה בעצמי, ומבינה שמשברים זה טבעי, אבל הכי חשוב זה לחזור למסלול גם אם דופקים משולש פיצה בדרך. אה, ולקבוע אימון. יש מה לחגוג: ירדתי עוד 2.5 קילו | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
>> לכל הבלוגים של מאיה בצלאל
makoנשים עכשיו גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו