מי אני: עינב עובדיה, בת 34, נשואה, עובדת כמנהלת שיבוצים במערך פקחי התנועה של חברת אבידר.
מי אני במספרים:
גובה: 166 ס"מ
משקל לפני הירידה: 95 קילו
משקל נוכחי: 62 קילו
כמה ירדתי: 33 קילו
תקופת השינוי: שנה וחצי
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: עדיין במגמת ירידה ומעקב
עינב עובדיה העבירה את רוב חייה כנערה "דביבונית", לדבריה וזה הדבר האחרון שהפריע לה. "הייתי מקובלת מאד, תמיד עם בן זוג ומוקפת חברים. ההתייחסות למשקל הגיעה רק לפני הצבא כשרציתי מאד להיות מכ"ית בנים. אז אמרו לי במילים עדינות שאני 'שמנה מדי, ולא אוכל לזוז כפי שהתפקיד דורש'. אז התחלתי לעשות הליכות, והתאמצתי מאוד כי היה לי חשוב להתקבל לתפקיד. זה הצליח - ירדתי במשקל, נכנסתי לכושר אבל לא עבר זמן והכול עלה חזרה ובגדול".
שנים חלפו, ועינב המשיכה בחייה כבחורה לא צנומה במיוחד, עד לפני שלוש שנים, אז פגשה באדם ששינה את חייה. "התנדבתי בעמותת אתגרים{ שם הכרתי את חזי רול ז"ל - איש מקסים ומיוחד. הוא היה אז בן 63 והתאמן לחצי איש ברזל במסגרת 'ישראמן נגב אילת'. הוא זה שהציע לי להיכנס לספורט ולעשות טריאתלונים. התחלתי עם שחייה ורכיבה על אופניים. בשנת 2011, בעלי וחזי התחרו בתחרות (חזי במקצה החצי איש ברזל, בעלי במקצה המלא) ובסוף התחרות - אמר לי חזי: 'שנה הבאה את פה', אמרתי לו שאין סיכוי והוא אמר לי, 'אני איתך'".
שלושה חודשים אחרי השיחה הזאת, חזי נהרג בתאונת ים כששחה ואופנוע ים פגע בו וברח. עינב החליטה לכבד את בקשתו. "קיימתי אותה ואכן התחריתי. בתחרות גייסתי לעצמי מאמן בשם, גוון קניניג מקבוצת טריאתלון שנקראת My way והתחלתי להתאמן. זה לא היה פשוט, הרבה בגלל המשקל העודף. אנשים תמיד הקניטו אותי על איך אני עושה כל כך הרבה ספורט ובכל זאת נשארת שמנה - מצחיק, עצוב אבל אמיתי. את 'ישראמן נגב אילת' סיימתי בשביל חזי אבל כשחציתי את קו הסיום הבנתי שאת המטרה הבאה אני חוצה רזה יותר. אז פניתי לדיאטנית ספורט בשם גואהנה ווינברג שמעבר להיותה דיאטנית ספורט היא עצמה ספורטאית - כך שהחיבור היה מיידי".
ברגע ששילבה עובדיה את אורח החיים הספורטיבי עם תזונה נכונה - הקילוגרמים ירדו וגם הניצחון בתחרות. "האימונים המדוייקים עם גוון הביאו אותי לחצות קו סיום באוקטובר האחרון בתחרות סובב עמק, ריצת אולטרה מרתון 100 ק"מ ולהגיע במקום השלישי של הבנות עם 33 קילו פחות. היום אני מתאמנת לתחרות הפור טרייל שתתקיים ביולי 2014 אבל לא שוכחת להתחרות בכל ינואר לתחרות 'ישראמן נגב אילת' עם חברי הקבוצה שלי My Way לעודד לפרגן כל אחת ואחד שמציב לעצמו אתגר וגם כדי להזכיר לעצמי איפה הכול התחיל".
מה היה הרגע הקשה ביותר בתהליך?
"סופי שבוע, גם בגלל שהאימונים ארוכים יש הרגשה שאפשר לשחרר אבל זה לא ככה".
התפריט היומי שלי:
ארוחת בוקר: לפני אימון 2 תמרים, אחרי אימון, ברנפלקס עם יוגורט או סנדוויץ' עם חביתה.
ארוחת ביניים: פרי.
ארוחת צהריים: סלט ירקות גדול ומנת חלבון.
ארוחת ביניים: פרי ושש שקדים לא קלויים.
ארוחת ערב: ירקות וחלבון ואם יש אימון למחרת אז תוספת לפחמימה.
כיצד הגיבה המשפחה והסביבה לשינוי:
"בעלי הוא התומך הכי גדול עלי האדמות, החברים שלי והמאמן גם תומכים ודוחפים להמשיך, אבל בעלי הוא ההשראה הכי גדולה. בעבודה אומרים שסוף סוף אני נראית כמו מישהי שרצה ולא רק מדברת על זה שהיא רצה. החברים תומכים וכיף להם לראות את השינוי וגם לספר עליו לאחרים".
מה את מרגישה שהשתנה בעקבות הירידה במשקל?
"אני. אני בן אדם אחר, שמח יותר, קליל יותר, עם המון רצון וצורך כזה לחיות, פתאום בא לי לקנות בגדים, אין דבר יותר כיף - יש לי חברה מאוד טובה שהיא גם במקרה מאוד רזה. בזמנו היא הביאה לי ג'ינס של מעצבת אותו קנתה בניו יורק, אבל אז הוא לא עבר לי את קו הברכיים. לפני חודש הצטלמתי ושלחתי לה את התמונה, היא לא האמינה".
טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי:
"חזי רול ז"ל תמיד אמר לי ששמיים הם לא גבול והוא צדק. אולי אנחנו חולמים תוך כדי שינה אבל חלומות לא מתגשמים מעצמם אם לא עושים ומאמינים בעצמך. ברגע שתאמיני בעצמך, תצליחי. אני לא מאמינה במושג 'לא יכולה'".
יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך במייל המערכת
>> בפעם הקודמת: "נקמה הכי טוב להגיש כשאת רזה"
>> "לא מעכלת שאני לובשת אקסטרה סמול"
>> המהפך המושלם: לינוי אלבז נראית אדם אחר
לכל הכתבות במדור איך רזית